קונטרה-טנור

קונטרה-טנור הוא קול שירה גברי המקביל במנעדו לקול האלט והמצו-סופרן. לעיתים נדירות הוא אף מקביל לקול הסופרן על ידי שימוש בפלסט.

הקול היה בשימוש במקהלות באירופה החל מאמצע המאה ה-16. הוא שימש בפוליפוניה ובמיוחד במנעד האלט. המונח עצמו נטבע באמצע המאה ה-17 באנגליה. במהלך התקופה הרומנטית עלתה הפופולריות של הקול, ומספר מלחינים כתבו במיוחד לקול זה. במחצית השנייה של המאה ה-20 חזר הקול להיות פופולרי, וגם הרפרטואר עבורו גדל.

היסטוריה

ביצירות הפוליפוניות של המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15 היה הקונטרה-טנור קול שהתווסף ל"סופריוס" (הקול העליון) ולטנור. בעקבות כתיבת יצירות בעלות ארבעה קולות, כמו של יוהנס אוקכם ויאקוב אוברכט, התפצל הקול ל"קונטרה-טנור אלט" ול"קונטרה-טנור בס" אשר היו בהתאמה מעל ומתחת לטנור. באיטליה הפך "קונטרה-טנור אלט" ל"אלט", בצרפת ל-Haute-contre ובאנגליה לקונטרה-טנור.

בכנסייה הקתולית בתקופת הרנסאנס נאסרה שירת נשים בכנסיות. בשל כך, הקונטרה טנור שימש כתחליף לקולות הנשיים במוזיקה הליטורגית. כאשר החלה אופנת הקסטרטו בתחילת המאה ה-17, התפתחה חשיבות ייחודית לקול ונכתבו לו תפקידים באופרות המוקדמות.

ראו גם

לקריאה נוספת

Appelman, D. Ralph (1986). The Science of Vocal Pedagogy: Theory and Application. Indiana University Press. ISBN 978-0-253-20378-6.
Boldrey, Richard (1994). Guide to Operatic Roles and Arias. Caldwell Publishing Company. ISBN 978-1-877761-64-5.
Giles, Peter (1982). The Countertenor. Muller Publishing Co..
Giles, Peter (2005). A Basic Countertenor Method. Kahn & Averill Publishers. ISBN 978-1-871082-82-1.
Howell, Ian. "Countertenor Technique: An Introduction to Concepts". The Countertenor Voice (Apr 2011).