קוקייה אירופית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןקוקייה אירופית
Cuculus canorus 1.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: קוקיתאים
משפחה: קוקייתיים
סוג: קוקייה
מין: קוקייה אירופית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cuculus canorus
לינאוס, 1758
תחום תפוצה
Distribution of Cuculus canorus.PNG
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוקייה אירופית או קוקייה מצויה היא קוקיה מהסוג Cuculus. תחום תפוצתה מתפרש על פני אירואסיהספרד במערב עד ליפן במזרח וסקנדינביה בצפון), המזרח התיכון (בין השאר בישראל) וצפון אפריקה. מין זה ידוע בהיותו טפיל קינון (אנ') - הנקבה מטילה את ביציה בקנים של עופות אחרים. בתי הגידול המועדפים עליה הם יערות וחורשים, שדות בור, ביצות ואזורים אלפיניים.

שמה המדעי של הקוקייה מורכב מהמילים הלטיניות cuculus (קוקייה) ו-canorus (שרה). מקור השם "קוקייה" הוא באנגלית (Cuckoo), שבה הוא אונומטופיה לצליל שהיא משמיעה. השם האנגלי בא מהמילה "cucu" בצרפתית עתיקה, והוא הוזכר לראשונה בצורתו העתיקה בשנת 1240 בערך, בפואמה Sumer Is Icumen In.

אורך הקוקייה כ-31-36 ס"מ (בעוד אורך הזנב כ-17 ס"מ), ומשקלה כ-90 עד 130 גרם. היא ניזונה בעיקר מחרקים, ומעדיפה זחלים שעירים (שעופות אחרים נמנעים מלאכול). הקוקייה עשויה לעתים לאכול גם ביצים וגוזלים, אך בדרך כלל היא מוציאה רק ביצה אחת של פונדקאיה ונותנת לגוזלה לגרום למותם מרעב של אחיו המאומצים.

הקוקיות חששניות יחסית, ופרטים ממין זה חיים לבד מחוץ לעונת הרבייה.

אוכלוסייתה של הקוקיה נמצאת בירידה, אך המין מוגדר על ידי ארגון IUCN במצב "ללא חשש". גודל האוכלוסייה מוערך ב-25 עד 100 מיליון פרטים בכל העולם, ותוחלת החיים הממוצעת שנמדדה בבריטניה עומדת על 6 שנים ו-11 חודשים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוקיה מהווה טפילת רבייה, ובסך הכל נקבות ממין זה נצפו מטילות את ביציהן בקנים של כ-100 מיני עופות שונים. אוכלוסיות שונות מעדיפות להיטפל אל מינים מסוימים, ומטילות ביצים בגודל ובצבע דומה לזה של המארח. תוצאות מחקר ב-DNA המיטוכונדריאלי של הקוקיה העלו את ההשערה שמוצאן של כל אחת מהאוכלוסיות הללו נפרד. ייתכן שהגנים המגדירים את הטלת הביצים המתאימות עוברים מנקבה לנקבה בלבד, בכרומוזום הזוויג W (אצל הזכרים יש כרומוזומי ZZ, ואצל הנקבות - WZ). השערה נוספת היא שהגנים מורשים דווקא בכרומוזומים אוטוזומיים.

בדרך כלל, ביצת הקוקייה תבקע לאחר כ-12.5 ימים. ברוב המקרים, גוזל הקוקייה בוקע לפני גוזלי המארח, והוא דוחף את ביצי המארח אל מחוץ לקן. הגוזל מואכל במשך כ-20 עד 23 ימים על די המארח, ולעתים הוא אף גדול יותר ממנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוקייה אירופית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוקייה אירופית באתר הרשימה האדומה של IUCN