קינה (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחלות שבטי ישראל

קִינָה הייתה עיר מקראית בנגב, אשר נכללה בתחום נחלת שבט יהודה.

העיר נזכרת בתנ"ך ברשימת ערי שבט יהודה בנגב: "וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה"[1]. במקור ארכאולוגי בן התקופה, נזכר שמה של העיר במכתבי ערד, לצד ערד ורמת נגב[2].

יש הקושרים את שמה של העיר לבני שבט הקיני שישבו בנגב, ויש הסבורים כי שמו של היישוב הקדום השתמר בוואדי אלקיני (נחל קינה) שבצפון מזרח הנגב, למרגלות חורבת עוזה. מנגד, יש הסבורים כי מקומה של העיר היה באתר ח'רבת טיב, כ-5 ק"מ צפונית לערד, בו נמצאו שרידי יישוב ומצודה[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק כ"ב.
  2. ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, הוצאת מוסד ביאליק, 1992, עמ' 80-78.
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ז', עמ' 125-124.