מכתבי ערד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מכתבי ערד הם 91 אוסטרקונים שנחשפו על ידי הארכאולוג יוחנן אהרוני בתל ערד בין השנים 19621964, במהלך חפירות מסודרות באתר.

הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל נחשפו שרידים של מצודה שנבנתה בתקופת הברזל והמשיכה להתקיים לכל אורך תקופת קיומה של ממלכת יהודה כולל התקופה הפרסית. השימוש במצודה היה כתחנת צידה שסיפקה לעוברים בדרך שהיו בשליחות השלטון, מזון שעיקרו היה שמן, קמח ויין. בעת קרב או מלחמה נדרשה המצודה לספק גם לוחמים.

מכתבי תל ערד הופנו אל "אלישיב בן אשיהו" שתפקידו היה ממונה על המחסנים של המצודה הממלכתית. המכתבים כוללים הוראות ובקשות למסירת צידה. במקום נמצאו בנוסף גם שלוש חותמות הנושאות את שמו של אלישיב. המכתבים נשמרו בארכיון של המצודה.

בנוסף ל-91 האוסטריקונים נמצאו בשכבה IV‏ 17 מכתבים בכתב עברי עתיק שיוחסו לסוף תקופת בית ראשון. מתוכם 9 מכתבים שהיו כמעט שלמים. ממצאים נוספים היו גם מכתבים הכתובים ארמית מן התקופה הפרסית. גם במכתבים אלו מופיע שמו של המפקד אלישיב. בשל כך יש הסוברים [דרוש מקור] שגם המכתבים העבריים הם מן התקופה הפרסית, כאשר חיילים יהודיים שירתו תחת דגל פרס.

במכתבים נזכרים שמות של יישובים מקראיים שונים בצפון הנגב ובדרום הר חברון, ובהם ערד, קינה, רמות נגב, מעון, זיף ועָנִים.

במכתבים נזכרים גם שמות של משפחות כהונה, כמו מרֵמות, פשחור, בני קורח, פשיד, ונראה שמשפחות אלו שירתו במקדש המקומי.[1]

דוגמאות למכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב מס' 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֶל אֶלְיָשִב, וְ
עַתָ: נָתֹן לַכִּתִּיִּם
יַיִן בַּ(ת) 1 (הִין) 3, וּ
כְתֹב שֵם הַיֹם.
וּמֵעוד הַקֶמַח
הָרִאשֹן תַ
רְכִּב + 1 קֶמַח
לַעֲשֹת לָהֶם לֶ
חֶם. מִיֵין
הָאַגָנֹת תִתֵן.

מתוך המכתבים מתברר כי מלכי יהודה הסתייעו לצורך הגנת גבולות הממלכה בחיילים שכירים המכונים "כִּתים". אלה כונו כך על שם העיר כתי (כתיון) בקפריסין. במקרא הכינוי הזה מכוון לבני יוון, ולתושבי האיים וקפריסין.[1]

מכתב מס' 24[עריכת קוד מקור | עריכה]

מֵעֲרָד ... וּמִקִינָ(ה ...)
ה. וּשְלַחְתֶם אֹתָם רָמַת נֶגֶ[ב בְּיַ]
ד מַלְכִּיָהוּ בֶּן קָרַבאוֹר וְהִבְ
קִידָם עַל יָד אֱלִישָע בֶּן יִרְמִיָ
הוּ בְּרָמַת נֶגֶב, פֶּן יִקְרֶה אֶת הַ
עִיר דָבָר. וּדְבָר הַמֶלֶך אִתְכֶם
בְּנַבְשְכֶם. הִנֵה שָלַחְתִי לְהָעִיד
בָּכֶם הָיֹם: הָאֲנָשִם אֶת אֱלִישָ
ע, פֶּן תָבֹא אֱדֹם שָמָה !

המכתב נכתב משני צדדיו של האוסטרקון, אולם רוב הכתוב על אחד הצדדים נמחק והחלק הנותר אינו מצטרף למשפטים שלמים בעלי משמעות. צדו האחר, לעומת זאת, נשמר כמעט בשלמותו.[2] "נבשכם" = נפשכם.[1] דומה כי גם דברי הזעם על אדום, המצויים בספרי המקרא השונים, מתייחסים לחלקו של אויב זה בחורבן הסופי של ממלכת יהודה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

  • יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, תשל"ו.
  • שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992.
  • נחמן אביגד, המקורות האפיגרפיים העבריים, ההיסטוריה של עם ישראל, ימי המלוכה: היסטוריה מדינית, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 39-21‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 12, עמ' 348.
  2. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 12, עמ' 349.