קלאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחק הקלאס
Image marelle 2.jpg

קלאס הוא משחק ילדים המצריך אבן ושרטוט על הקרקע. השרטוט מתבצע בדרך כלל באמצעות גיר או אבן-גיר, או שהוא שרטוט מוכן מראש, המצוי למשל במגרשי משחקים. השרטוט מכיל מתחמים סגורים, בהם רשומים מספרים סודרים. המשחק מיועד לשני משתתפים לפחות, אף כי ניתן לשחק בו גם כמשתתף יחיד לצורך תרגול.

מהלך המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשחק משוחק בתורים, כאשר בכל תור, כמו בגומי, חוזר כל שחקן לאתגר האחרון שניצב בפניו בתור האחרון, בו לא עמד. כמו בגומי, מכונים שמות השלבים "ראשון" "שני" וכן הלאה, במלעיל.

בכל שלב במהלך ביצוע התור, ממשיך השחקן לשחק ואף עובר לשלב הבא, כל עוד ביצע את כל המשימות ללא רבב. נכשל השחקן בפרט מתוך המשימה - עובר התור לשחקן הבא אחריו בסבב.

בגרסת הקליעה, בכל תור, מטיל השחקן הפעיל את האבן ומנסה לקלוע אל המשבצת בה רשום מספרו של השלב בו הוא נמצא. בתחילת המשחק ינסה לקלוע אל המשבצת בה רשום "1" וכן הלאה. לאחר שקלע השחקן אל תוך המתחם (נחיתת האבן על קו המפריד בין המתחמים אינה נחשבת קליעה), עליו לקפוץ לפי תבנית תנועות מוגדרת מראש, התואמת את השרטוט, תוך איסוף האבן מן המקום אליה הוטלה. בשום מקרה לא ידרוך השחקן על הקווים ולא יזיז את רגליו שלא על ידי קפיצה.

שרטוט נפוץ לקלאס נקרא "שמיים". בשרטוט זה שלוש משבצות עוקבות, בהן מניחים רגל אחת, צמד משבצות בהן מניחים שתי רגליים, רגל בכל משבצת, משבצת בודדת ואחריה צמד משבצות. לאחר מכן חצי מעגל או מעגל שלם, המכונה שמיים, ובו מבוצע סיבוב באוויר של 180 מעלות, מתוך מטרה לחזור בדרך בה הגיע השחקן.

בגרסת הדחיפה, יש לדחוף את האבן בתור N תוך קפיצה על רגל אחת ממשבצת N ואילך עד לסוף המסלול, שאז יש להרימה ולשוב בניתור ממשבצת למשבצת. דריכה שלא בתוך המשבצות ממש או עצירת אבן שם או הורדת רגל מהוות פסילה ועילה להעברת תור. לאחר שהושלמו תורים כאלה כמספר המשבצות, על השחקן לעבור בין המשבצות ללא אבן בעיניים עצומות (שלב עיוור, במלעיל). לאחר מכן זכאי השחקן לעמוד בגבו אל הקלאס ולקלוע אבן אל אחת המשבצות. המשבצת שהופכת כך לקנין השחקן נקראת "קוֹן". לבעל הקון מותר לדרוך על שוליו ולהוריד בו רגל, וליריביו אסור לדרוך על שוליו או להכניס אבן לתוכו ללא אישור. הקנס על שימוש בקון ללא היתר הוא איבוד תור כפול.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של המשחק לא יודע. ממצאים ארכאולוגים שנמצאו במצרים, ביוון, ברומא ובמקומות אחרים, ייתכן והיו גרסה מוקדמת של המשחק עם תוכנית מלבנית או ספירלית[1].

ההתייחסויות הראשונות המתועדות למשחק בעולם דובר האנגלית מתוארכות לסוף המאה ה-17, בדרך כלל תחת השם "סקוטש-הופ" או "סקוטש-הופר". ספר המתעד משחקים שנערך בין 1635 ל-1672 על ידי פרנסיס ווילובי מתייחס ל'סקוטש הופר'[2]. בספר נוסף משנת 1677, המשחק מכונה "סקוטש-הופרס"[3].

המשחק ידוע בשמות רבים בשפות שונות, ואף באותה שפה זכה למספר שמות (בגרמנית ואיטלקית יש למשחק יותר מעשרה שמות שונים), ויש לו עשרות גרסאות שונות.

מקור שם המשחק בעברית - "קלאס", אינו ידוע. החוקרת רבקה אייפרמן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, תיעדה את המשחק באנציקלופדיה מחקרית של משחקי ילדים שערכה בשנות ה-60 של המאה ה-20. המשחק החל להיות נפוץ בישראל בתקופת המנדט הבריטי[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב וייס, ילדות נשכחת הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה, 2001, עתיר הוצאה לאור בע"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Hopscotch - Toys and Games". אורכב מ-המקור ב-2007-09-27.
  2. ^ Thomas Shadwell (1668). The Sullen Lovers.
  3. ^ The manuscript was published in 2003: see Cram, D., Forgeng, J. L., and Dorothy Johnston, The Book of Games of Francis Willughby (1635-1672). A Seventeenth-century Treatise on Sports, Games, and Pastimes. (Aldershot, 2003)
  4. ^ צבי אייל, 'מכשייפה זקנה', תופסת פרקש, 'היד השחורה' - צוות חוקרים בדק למעלה מ-2000 משחקי ילדים בארץ, למרחב, 4 בדצמבר 1969
    ישראל כהן, ד"ר רבקה אייפרמן, עורכת אנציקלופדיה מחקרית של משחקי ילדים, דבר, 15 בדצמבר 1969