קצב צומתי

קצב צומתי
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	155146

קצב צומתי (באנגלית: Junctional rhythm; לפי האקדמיה ללשון העברית: מִקצב צומתי^[1]) הוא הפרעה בקצב הלב במסגרתה חדרי הלב מופעלים כתוצאה מדחף חשמלי שמקורו הוא בקשר הפרוזדור והחדר (צומת ה-AV) הנמצא בין העליות לחדרים, במקום שיופעלו על ידי הקוצב הראשי של הלב^[2].

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב תקין, עובדת מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב באופן בו הדחף החשמלי (דה-פולריזציה) הראשוני הגורם לכיווץ הלב יוצא מקשר הגת והפרוזדור (הקוצב הראשי או SA node), משם הוא מתפשט בעליות הלב וגורם לכיווצן. לאחר מעברו בעליות מגיע הדחף החשמלי אל קשר הפרוזדור והחדר שם הוא מעוכב לפרק זמן של 120–200 מילישניות בטרם ממשיך אל החדרים. לאחר השהיה זו ממשיך הדחף החשמלי דרך אלומת הפרוזדור והחדר (סיב ההולכה על שם היס) אל צרורות ההולכה הימני והשמאלי ומשם אל סיבי ההולכה הסופיים שמוליכים אותו אל תאי השריר עצמם וגורמים לכיווצם. מנגנון זה דואג לכך שהעליות יתכווצו ראשונות ויעבירו את הדם שבהן אל החדרים בטרם כיווץ החדרים עצמם.

על אף שדחף חשמלי מופק במצב תקין בקשר הגת והפרוזדור, שאר תאי הקוצב של הלב (Conducting cells) מסוגלים אף הם להפיק דחף חשמלי עצמוני. ככל שתא קוצב ממוקם נמוך יותר, כך הקצב אותו הוא מסוגל לייצר איטי יותר^[3]. במצב בו הקוצב הראשי מייצר דחפים חשמליים במהירות תקינה, הוא מכניס את שאר תאי הקוצב לתקופה רפרקטורית (תקופת מנוחה) במהלכה הם אינם יכולים לקבל גירוי חשמלי נוסף, כך למעשה הם אינם משתמשים ביכולתם העצמונית אלא מהווים אך ורק סיב הולכה דרכו עובר הדחף החשמלי שהופק על ידי הקוצב הראשי. כאשר הקוצב הראשי אינו מפיק דחפים חשמליים או שהוא מפיק דחפים חשמליים באופן איטי מהרגיל, עשויים תאי הקוצב אחרים להשתמש ביכולתם העצמונית ולהפיק גירוי חשמלי משלהם.

קצב צומתי נוצר כתוצאה מפעילות לא תקינה של הקוצב הראשי או כתוצאה מחסימת הדחף החשמלי בנקודה מסוימת לפני שהגיע אל קשר הפרוזדור והחדר. כשדחף חשמלי אינו מגיע אל קשר הפרוזדור והחדר, משתמש הקשר ביכולתו לייצר דה-פולריזציה עצמונית^[4]. הוא מפיק דחף חשמלי עצמוני במהירות של 40–60 פעימות לדקה, גורם לכיווץ החדרים ולמעשה שומר על המשכיות הפעילות המכנית של הלב.

גם במצב של קצב צומתי יתכווצו העליות לפני החדרים, עם זאת כיווצן יתרחש כתוצאה מהולכה רטרוגרדית של חשמל מקשר הפרוזדור והחדר כלפי מעלה^[5].

קצב צומתי מאובחן באמצעות בדיקת אלקטרוקרדיוגרפיה (א.ק.ג.), בה ניתן לראות גלי P הפוכים או היעדר מוחלט של גלי P.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינוס ברדיקרדיה (קצב לב איטי שמקורו בקוצב הראשי)^[3]
"Sinus arrest" - הפסקה פתאומית של פעילות הקוצב הראשי
חסימה של הקוצב הראשי כך שהדחף החשמלי אינו עובר ממנו אל העליות (Sino-atrial exit block)
חסם הולכה עלייתי-חדרי מדרגה שנייה - חסימה חלקית של קשר הפרוזדור והחדר
חסם הולכה עלייתי-חדרי מדרגה שלישית - חסימה מלאה של קשר הפרוזדור והחדר
היפרקלמיה
תרופות כמו חוסמי בטא, חוסמי תעלות סידן או דיגוקסין

מהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל מהירותו של קצב צומתי היא בין 40–60 פעימות לדקה, עם זאת במצבים מסוימים עשוי קצב צומתי להיות איטי או מהיר יותר. קצב צומתי במהירות של בין 60–100 פעימות לדקה מכונה "קצב צומתי מואץ" ("Accelerated junctional rhythm"), ואילו קצב צומתי מהיר מ-100 פעימות לדקה מכונה "טכיקרדיה צומתית" ("Junctional tachycardia"). קצב צומתי במהירות של פחות מ-40 פעימות לדקה נקרא "ברדיקרדיה צומתית" ("Junctional bradycardia").