הפרעת קצב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרעת קצב (Arrhythmia) היא הפרעה בקצב הלביוונית: ריתמיה, "קצב"). הפרעה בקצב הלב עלולה לנבוע משני גורמים עיקריים: בעיה מכנית ובעיה חשמלית, אם כי במקרים רבים הבעיה החשמלית הינה משנית לבעיה מכנית.

מערכת ההולכה בלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללב יש מערכת הפעלה והולכה חשמלית המייצרת אותות חשמליים בקצב של 60-100 פעימות לדקה במבוגר בריא בכפוף לדרישת הגוף כפי שהיא מווסתת בעיקר על ידי מערכת העצבים המרכזית. הפרעות במערכת זו עשויות להוביל להפרעה בהולכת החשמל בשריר הלב, חסימה חלקית או מלאה של מעבר החשמל בשריר הלב, ייצור אותות חשמליים על ידי מוקדים לא נורמליים, ועוד. הפרעות אלו גורמות כולן לתקלות בתפקוד החשמלי התקין של הלב. הפרעת הקצב יכולה להיגרם מהפרעה במערכת ההולכה החשמלית (=בעיה חשמלית) כאמור, או ממצב מחלה כגון אוטם בשריר הלב הגורם להפרעה בהולכת הדחפים החשמליים בשריר (=בעיה מכנית).

מערכת ההולכה החשמלית בלב פועלת באופן עצמאי, ללא כל תלות באותות עצביים מהמוח, היכולים לגרום להאצה או האטה של קצב הלב, אך לא לעצם הפעימה. נהוג לחלק את מערכת ההולכה לארבעה חלקים:

  • קשר הגת והפרוזדור: קוצב הלב הראשי, נמצא בחלק העליון של העלייה הימנית. מייצר אות חשמלי המתפשט לכיוון הקוצב המשני (atrio-ventricular node) דרך רקמת השריר של העליות וגורמת בכך לכיווץ שריר העליות.
  • קשר הפרוזדור והחדר: נמצא בחלק התחתון של העלייה הימנית, בין המחיצה המפרדיה אותה מהחדר. מקבל את האות החשמלי המגיע מרקמת השריר, משהה אותו לכ-0.12 שניות, ומעביר אותו אל הצרור על שם היס. השהייה זו חשובה מכיוון שאם העליות והחדרים יתכווצו בו זמנית, דם מהעליות לא יוכל להיכנס אל החדרים ומשם להמשיך בדרכו במערכת הדם).
  • הצרור על שם היס: עובר במחיצה הבין-חדרית. מתפצל לשני צרורות, ימני ושמאלי, ומעביר את האות החשמלי לסיבי פורקינייה.
  • סיבי פורקינייה: יוצאים מהקצה התחתון של המחיצה הבין חדרית, עוטפים את שריר הלב מלמטה כלפי מעלה, ומעבירים את האות החשמלי לחדרים.

סוגי הפרעות קצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברדיקרדיה: דופק איטי (מתחת ל-60 פעימות בדקה). יכול להתרחש בעיקר כתוצאה של השהיית האות החשמלי בקוצב הראשי או השהיית האות החשמלי בקוצב המשני. אצל אנשים העוסקים בפעילות גופנית באופן קבוע תיתכן ברדיקרדיה פזיולוגית, והיא מצב תקין.
  • טכיקרדיה: דופק מהיר (מעל 100 פעימות בדקה). נגרם בעיקר כתוצאה משחרור מהיר של אותות חשמליים מהקוצב הראשי, או כתוצאה מייצור אותות מהירים בצורה עצמאית של הקוצב המשני (טכיקרדיה ממקור על-חדרי).
  • הפעלה עצמית: ייצור עצמאי של אותות חשמליים על ידי כל תא בלב שאינו ממערכת ההולכה (שריר הלב). תהליך זה עלול לגרום לפעימות מוקדמות או אריתמיה קבועה של הלב, ועלול אף להביא לפרפור של הלב.
  • כניסה מחדש של אות חשמלי: כאשר אות חשמלי ברקמת השריר נע במסלול מעגלי וחוזר אחורה במקום לנוע קדימה. התוצאה היא כשל אוטומתיקציה.
  • אי סדירות (אריתמיה): כאשר הקוצב הראשי אינו מייצר אות חשמלי בקצב ובמרווחים קבועים. במצב זה דופק החולה אינו סדיר. לרוב, מצב זה אינו מצריך התערבות רפואית מיידית.
  • פרפור חדרים: מצב זה נגרם כאשר שריר החדרים מייצר אותות חשמליים בצורה עצמאית ולא סדירה. כתוצאה מכך השריר לא מתכווץ בצורה יעילה, ואינו מזרים דם אל מערכות הגוף. מצב זה מצריך התערבות רפואית מיידית.
  • פרפור עליות: דרך הפעולה דומה לזו של פרפור חדרים, אך מתרחשת בעליות. מצב זה פחות מסוכן מכמה סיבות. ראשית, מכיוון שבאופן טבעי שרירי העליות מפותחים פחות בהשוואה לשרירי החדרים. שנית, משום שהתועלת שבכיווץ העליות אינה הכרחית כמו התועלת שבכיווץ החדרים. שלישית, בזכות חסימה טבעית בצומת ה-AV, של חלק מהאותות המגיעים מהעליות, כאשר הם תכופים מדי (AV Block).
  • רפרוף עליות: דומה לפרפור עליות, אך במצב זה העליות מצליחות להתכווץ ביעילות מדי פעם.
  • חסם הולכה של הקוצב המשני (AV block): נגרם כתוצאה מחסם בנתיב ההולכה בין הקוצב הראשי והקוצב המשני. הפרעה זו מתחלקת לשלושה סוגים:
    • דרגה ראשונה: הפרש הזמנים בין כיווץ העליות לחדרים אינו סדיר.
    • דרגה שנייה: לא כל כיווץ עליות גורר אחריו כיווץ חדרים.
    • חסם מלא: הקשר בין כיווץ העליות לכיווץ החדרים אובד. הקוצב המשני עובד בצורה עצמאית ולכן אין סדירות וקשר בין כיווץ העליות לכיווץ החדרים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרופות אנטי-אריתמיות

הטיפול המניעתי בהפרעות קצב מהירות הוא בראש וראשונה תרופתי. בין התרופות לטיפול בהפרעה כלולים הסוגים הבאים: חוסמי נתרן, חוסמי אשלגן, חוסמי תעלות סידן, חוסמי בטא, דיגוקסין הפרעות קצב ממאירות המסכנות את חיי החולה עשויות להצדיק השתלת קוצב דפברילטור (AICD). לעומת זאת, להפרעות קצב איטיות אין טיפול תרופתי והגישה לחולה מבוססת על השתלת קוצב לב במקרים המתאימים.

במצבים אקוטיים הטיפול מתחלק לשניים:

  1. טיפול תרופתי - אדרנלין, אדנוזין, סידן - תלוי בסוג ההפרעה.
  2. טיפול בהלם חשמלי - שוק חשמלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.