קרב וולטורנו
קרב וולטורנו (באיטלקית: La battaglia del Volturno) מתייחס לסדרה של עימותים צבאיים בין מתנדביו של ג'וזפה גריבלדי לכוחות ממלכת שתי הסיציליות, שהתרחשו סביב נהר וולטורנו, בין הערים קפואה וקסרטה בצפון קמפניה, בספטמבר ובאוקטובר 1860. הקרב העיקרי התרחש ב-1 באוקטובר 1860 בין 30,000 גריבלדינים (רובם סיציליאנים שערקו, כולל מקלבריה) לבין 25,000 חיילי בית בורבון (נפוליטנים).
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוחמי מסע האלף של גריבלדי כבשו את סיציליה וכן חלק גדול מדרום איטליה בסערה, ונכנסו לנאפולי ב-7 בספטמבר בעת שהמלך פרנצ'סקו השני, מלך שתי הסיציליות, נס וניסה למצוא מקלט במבצר החזק של גאטה, באמצע הדרך בין רומא לנאפולי. בינתיים התארגן מחדש הצבא הנפוליטני בקפואה, תחת המרשל ג'וסואה ריטוצ'י. ההתכתשויות הראשונות עם מתנדביו של גריבלדי התרחשו ב-26 וב-29 בספטמבר.
ב-30 בספטמבר חצה חיל נפוליטני את נהר וולטורנו בטריפליסקו, כשהוא צועד לעבר סנטה מריה א-וולונו, אך נעצר על ידי שתי חטיבות של גריבלדי. למחרת החליט ריטוצ'י על התקפה חזיתית עם שתי דיוויזיות נגד הכח המרכזי של גריבלדי, שכבש והחזיק בקו מסנט'אנג'לו בפורמיס וסנטה מריה א-ויקו. על פי תוכניתו של ריטוצ'י, לאחר שיביס את האויב, אמור היה להגיע לקסרטה ולאחר מכן לנאפולי עצמה.
גריבלדי רצה לחצות את הוולטורנו, לעכב את הצבא הנפוליטני בקאפואה, ולמנוע מהמלך פרנצ'סקו השני להגיע לגאטה. הצבא הנפוליטני ניסה לאגף את כוחותיו של גריבלדי בין הכוחות בקאפואה, לבין אלה של יחידותיהם של מכל ורויה בדוג'נטה.[1]
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באוקטובר, לפני 6 בבוקר, תקף הגנרל הנפוליטני אנפאן דה ריברה את ג'אקומו מדיצ'י בסנטאנג'לו, מפקדי היחידות הנפוליטניות טבאקי ורוג'רי תקפו את מילביז ומתנדביו בסנטה מריה, ומכל, בראש חיילים שווייצרים ובווארים, התקדם לעבר נינו ביקסיו במדאלוני. גריבלדי שלח תגבורת למילביז ולמדיצ'י. בשעה 14:00, פתחו השניים במתקפת נגד, ודחקו את הנפוליטנים לעבר קפואה. בהמשך, אחר הצהריים, נסוג גם מכל עם שרידי צבאו.[1]
השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי שנייד, "גריבלדי ניצח בדוחק בקרב וולטורנו. צבא הדרום הציב את קפואה במצור, והכוחות הפיימונטים צעדו אל גאטה, שם מצא המלך הנפוליטני לשעבר מקלט".[1]
כמות הנפגעים בקרב מתנדבי גריבלדי הייתה גבוהה: 306 הרוגים ו-1,327 פצועים, אך הכוחות הנפוליטניים איבדו כמעט 1,000 הרוגים ופצועים ומעל 2,000 נפלו בשבי. צבא בורבון לא הצליח לנצל את ניצחונו כדי לכבוש את קאסרטה. שני הצבאות גילו אומץ, פרט אולי למשמר המלכותי ולכוחותיו של רואיז דה בלסטרוס, שהיו הגורם הגדול ביותר לתבוסה.
גריבלדי נאלץ לבקש תגבורת חיילים מהצבא המלכותי של סרדיניה. אולם בעוד פרנצ'סקו השני רצה לאלץ את כוחות גריבלדי לתקוף שוב, הגנרלים שלו המליצו לארגן מחדש את הכוחות. כך הוא עזב את קפואה לגאטה, ולא היה מסוגל לכבוש מחדש את כסאו. עד מהרה הגיעה תגבורת פיימונטה, הביסה את הכוחות המלכותיים בגאטה, וגרמה למלך לעזוב לאחר מצור ארוך.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריסורגימנטו
- המצור על גאטה (1860)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרינו באדון ג'ובאני, וולטורנו 1860. L'ultima battaglia, ב-Commissione Italiana di Storia Militare, Società Italiana di Storia Militare, L'anno di Teano, Atti del Convegno Nazione CISM-SISM su il Risorgimento e l'Europa, Roma 2011, pp. 273–307. Volume degli atti [1], testo dell'articolo [2], tavole ed illustrazioni [3].
