בית בורבון

בית בורבון
Maison de Bourbon

שלט האצולה של הטוענים לכתר צרפת הלגיטימיסטים מבית בורבון
מדינה	ממלכת ספרד ממלכת אטרוריה דוכסות לוקה
בית האב	בית קאפה
מייסד	רובר, רוזן קלרמון
ראש הבית הנוכחי	לואיס אלפונסו, דוכס אנז'ו (לפי הקו הזכרי)
תקופת השושלת	1272–הווה (כ־754 שנים)
אתניות	צרפתית

בית בּוּרבּוֹן (מצרפתית: Bourbon, בספרדית: Borbón, באיטלקית: Borbone) הוא שושלת אצולה ממוצא צרפתי, המהווה ענף של השושלת הקאפטינגית. בית בורבון היה אחד הבתים החשובים והחזקים ביותר בהיסטוריה של אירופה; בשיאו הוא העמיד מלכים בצרפת ובספרד (שכללו אז גם קולוניות רבות ברחבי העולם), ובניו שלטו גם בחלקים נרחבים מאיטליה של ימינו.

כיום (נכון ל-2026) יש שני מונרכים מהכנים מבית בורבון: פליפה השישי, מלך ספרד, וגיום החמישי, הדוכס הגדול של לוקסמבורג.

מקורות בית בורבון

סמל דוכסי בורבון

בּוּרבּוֹנֵה (Bourbonnais) הייתה פרובינציה של ממלכת צרפת, ששטחה חופף בקירוב למחוז אלייה של ימינו, ושליטיה (אדוני בורבון) היו כפופים למלכי צרפת. בשנת 1272 ביאטריס מבורגון, שהייתה אז היורשת של בורבונה, נישאה לנסיך רובר, בנו הצעיר של המלך לואי התשיעי. מנישואים אלו נוצר בית בורבון.

בדורות הראשונים לקיומו, בית בורבון התפצל למספר ענפים, ביניהם:

• הענף הבכיר. ענף זה קיבל את התואר דוכס בורבון בשנת 1327, והחזיק בו עד היכחדותו בשנת 1503.
• ענף מונפנסייה (Montpensier). אבי ענף זה היה לואי הראשון, רוזן מונפנסייה, שירש את תואר הרוזן ממשפחת אימו. ענף זה נכחד בשנת 1527, ותאריו עברו לבני ענף ונדום.
• ענף לה מרשה (La Marche). אבי ענף זה היה ז'אק הראשון, רוזן לה מרשה. הענף החזיק בתואר רוזן לה מרשה עד 1438.
• ענף ונדום (Vendôme), שהתפצל מענף לה מרשה. אבי ענף זה היה לואי, רוזן ונדום, שירש את תואר הרוזן ממשפחת אימו. מאז המאה ה-16 זה הענף הבכיר ביותר בבית בורבון.
• ענף קונדה, שהתפצל מענף ונדום. אבי ענף זה היה לואי הראשון דה בורבון, נסיך דה קונדה.

ב-20 באוקטובר 1548 אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום דאז, נשא לאישה את ז'אן ד'אלברה, יורשת העצר של ממלכת נווארה – אם כי למעשה מדובר היה רק בחלק הצפוני של נווארה, כי רוב הממלכה נכבשה על ידי הספרדים. בשנת 1555 הוכתרו ז'אן ואנטואן בפו למלכת ומלך נווארה, ובכך בית בורבון עלה למלוכה לראשונה בתולדותיו.

בצרפת

סמל מלכי צרפת ונווארה מבית בורבון

בשנת 1584 אנרי השלישי, מלך נווארה ודוכס ונדום, שהיה בנם של אנטואן וז'אן (ולפיכך בן לבית בורבון), הפך ליורש העצר של צרפת. הוא היה הוגנוטי, ואילו רוב אצילי צרפת היו קתולים ולא היו מוכנים לקבל מלך הוגנוטי, מה שהוביל לפרוץ מלחמת שלושת האנרים. ב-1 באוגוסט 1589 מלך צרפת נרצח בידי מתנקש, ואנרי מנווארה הכריז על עצמו כאנרי הרביעי, מלך צרפת; אבל הוא לא הצליח לכבוש את פריז, שנותרה בידי הליגה הקתולית. בשנת 1593 אנרי הרביעי המיר דתו לקתוליות, באומרו ש"פריז שווה מיסה", ובכך זכה לתמיכת רוב הצרפתים, והוא הוכתר למלך צרפת.

מלכי צרפת מבית בורבון

שם (תקופת חיים)	דיוקן	תחילת מלוכה	סיום מלוכה	חזקה למלכות
אנרי הרביעי (1553–1610)		2 באוגוסט 1589	14 במאי 1610	צאצא בקו זכרי של לואי התשיעי
לואי השלושה עשר (1601–1643)		14 במאי 1610	14 במאי 1643	בנו של אנרי הרביעי
לואי הארבעה עשר (1638–1715)		14 במאי 1643	1 בספטמבר 1715	בנו של לואי השלושה עשר
לואי החמישה עשר (1710–1774)		1 בספטמבר 1715	10 במאי 1774	נינו של לואי הארבעה עשר
לואי השישה עשר (1754–1793)		10 במאי 1774	21 בספטמבר 1792	נכדו של לואי החמישה עשר
אובדן הכתר בימי הרפובליקה הראשונה והקיסרות הראשונה
לואי השמונה עשר (1755–1824)		11 באפריל 1814	20 במרץ 1815	נכדו של לואי החמישה עשר
		מאה הימים
		7 ביולי 1815	16 בספטמבר 1824
שארל העשירי (1757–1836)		16 בספטמבר 1824	2 באוגוסט 1830	נכדו של לואי החמישה עשר
לואי פיליפ (1773–1850)		9 באוגוסט 1830	24 בפברואר 1848	צאצא בקו זכרי של לואי השלושה עשר (ראש בית אורליאן)

בימי המהפכה הצרפתית חלק מבני בית בורבון נמלטו מצרפת. גם המלך לואי השישה עשר ניסה להימלט, אך הוא נתפס בידי המהפכנים, וב-21 בספטמבר 1792 בוטלה המלוכה בצרפת. אחרי כן ראשי בית בורבון היו:

• לואי השישה עשר, המלך המודח, עד הוצאתו להורג ב-21 בינואר 1793 באשמת בגידה.
• בנו, לואי שארל, שנודע כלואי השבעה עשר (1793–1795). הוא היה הדופן (יורש העצר) לפני המהפכה. אחרי מות אביו המלוכנים בגלות הכריזו עליו כמלך צרפת החוקי, למרות שבפועל הוא היה כלוא על ידי שלטונות הרפובליקה, ולעולם לא מלך בפועל. כשנתיים לאחר מכן הוא מת בכלאו, והוא בן עשר שנים בלבד.
• דודו, המלך לואי השמונה עשר (1795–1824). אחרי שנודע לו על מות אחיינו, הוא טען לכתר צרפת בעצמו, ועם הרסטורציה הצרפתית בשנת 1814 הוא אכן היה למלך צרפת בפועל.
• אחיו, המלך שארל העשירי (1824–1836). הוא הודח במהפכת יולי 1830, וויתר על כתרו לטובת נכדו אנרי.
• בנו, לואי אנטואן, שנודע כלואי התשעה עשר (1836–1844). הוא ויתר על טענתו לכתר כעשרים דקות לאחר שאביו עשה כן. כשאביו נפטר, חלק מהמלוכנים הכירו בו כמלך צרפת החוקי, למרות שבפועל הוא חי בגלות באוסטריה, ולא עשה דבר כדי לזכות בכתר.
• אחיינו, אנרי, שנודע כאנרי החמישי (1844–1883). הוא חי בגלות באוסטריה, ופעל משם להשבת המלוכה לצרפת. לאחר שבשנת 1871 המלוכנים ניצחו בבחירות לאספה הלאומית, הם הציעו לו לממש את טענתו לכתר; אבל הוא התנה את קבלת המלכות בזניחת דגל הטריקולור, המזוהה עם המהפכה הצרפתית, והשבת דגל הפלר דה ליס של המשטר הישן. האספה הלאומית סירבה לדרישתו, וייסדה את הרפובליקה השלישית.

עם פטירתו של אנרי החמישי נכחד הענף הבכיר של שושלת בורבון. מאז ועד היום, הענף הבכיר ביותר של השושלת הוא הענף הספרדי , מצאצאיו של פליפה החמישי, שהיה נכדו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת אך ויתר על טענתו לכתר הצרפתי בהסכם אוטרכט. לכן המלוכנים שתמכו באנרי החמישי התפצלו לשתי קבוצות: אלו שהכירו בתוקף ויתורו של פליפה החמישי עברו לתמוך בטוענים לכתר מהענף האורליאני (שהוא ענף זוטר יותר של בית בורבון), ואלו שלא – עברו לתמוך בבני הענף הספרדי (שכונה הלגיטימי).

ראשי הענף הלגיטימי חואן, רוזן מונטיסון (1883–1887) קרלוס, דוכס מדריד (1887–1909) חיימה, דוכס מדריד (1909–1931) אלפונסו קרלוס, דוכס סן חיימה (1931–1936) אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד (1936–1941) האינפנטה חיימה, דוכס סגוביה (1941–1975) אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס (1975–1989) לואיס אלפונסו, דוכס אנז'ו (1989–כיום)

ראשי הענף האורליאני הנסיך פיליפ, רוזן פריז (1883–1894) פיליפ, דוכס אורליאן (1894–1926) הנסיך ז'אן, דוכס גיז (1926–1940) אנרי, רוזן פריז (1940–1999) אנרי, רוזן פריז (1999–2019) הנסיך ז'אן, דוכס ונדום (2019–כיום)

(התארים המובאים לאחר השמות הם תוארי כבוד, והם לא הוכרו רשמית על ידי אף מדינה בעולם)

בספרד

מגן סמל ספרד, ובמרכזו סמל בית בורבון-אנז'ו – שלושה פלר דה ליס זהובים על רקע כחול, עם גבול אדום

ב-9 ביוני 1660 מריה תרסה, נסיכת ספרד מבית הבסבורג, נישאה ללואי הארבעה עשר, מלך צרפת מבית בורבון. לפי ההסכם בין ספרד לצרפת, מריה תרסה התחייבה לוותר על זכויותיה וזכויות צאצאיה לכתר הספרדי (במטרה למנוע אוניה פרסונלית בין צרפת וספרד), וספרד התחייבה לשלם לצרפת נדוניה בסך חצי מיליון מטבעות זהב. נדוניה זו מעולם לא שולמה, בשל המצוקה הכלכלית שהייתה בספרד בזמנו, מה שלימים נתן לצרפת פתח לטעון שגם התחייבותה של מריה תרסה לא תקפה.

קרלוס השני, מלך ספרד, אחיה-למחצה של מריה תרסה, לא היה מסוגל להביא ילדים לעולם. לפי כללי העדפת הבן הבכור, ובהנחה שהוויתור של מריה תרסה על זכויותיה לכתר אכן לא תקף, היורש שלו אמור היה להיות לואי, הדופן הגדול, בנם של מריה תרסה ולואי הארבעה עשר. אלא שהדופן הגדול היה גם יורש העצר של צרפת, ובחירה בו הייתה מובילה לאוניה פרסונלית בין צרפת וספרד, מה שהיה עלול להפר את מאזן הכוחות האירופי. ב-3 באוקטובר 1700 קרלוס השני כתב צוואה, ובה הוא הוריש את כתרו לפיליפ, דוכס אנז'ו, בנו השני של הדופן הגדול, שהיה אז בן 17. קרלוס השני נפטר מספר שבועות לאחר מכן.

כך דוכס אנז'ו היה לפליפה החמישי, מלך ספרד, הראשון מבני בית בורבון שהחזיק בתואר זה. עם זאת, אוסטריה סירבה להכיר במלכותו של פליפה החמישי, בטענה שהוויתור של מריה תרסה על זכויותיה לכתר הספרדי כן תקף, והיא הציעה את הארכידוכס קרל כמועמד אלטרנטיבי לכתר הספרדי. כך פרצה מלחמת הירושה הספרדית, שהסתיימה בהסכם אוטרכט שבו כל מעצמות אירופה הכירו בפליפה החמישי כמלך ספרד, אבל הוא הפסיד שטחים מסוימים וויתר על זכותו וזכויות צאצאיו לכתר הצרפתי.

מאז ועד היום, להוציא מספר הפוגות, מלכי ספרד הם מבית בורבון, מצאצאיו של פליפה החמישי – ענף שמכונה גם בית בורבון-אנז'ו , על שם התואר דוכס אנז'ו שבו החזיק פליפה החמישי לפני שהיה למלך ספרד.

מלכי ספרד מבית בורבון

שם (תקופת חיים)	דיוקן	תחילת מלוכה	סיום מלוכה	חזקה למלכות
פליפה החמישי (1683–1746) כהונה ראשונה		16 בנובמבר 1700	14 בינואר 1724	נינו של פליפה הרביעי
לואיס הראשון (1707–1724)		14 בינואר 1724	31 באוגוסט 1724	בנו של פליפה החמישי
פליפה החמישי (1683–1746) כהונה שנייה		6 בספטמבר 1724	9 ביולי 1746	נינו של פליפה הרביעי
פרננדו השישי (1713–1759)		9 ביולי 1746	10 באוגוסט 1759	בנו של פליפה החמישי
קרלוס השלישי (1716–1788)		10 באוגוסט 1759	14 בדצמבר 1788	בנו של פליפה החמישי
קרלוס הרביעי (1748–1819)		14 בדצמבר 1788	19 במרץ 1808	בנו של קרלוס השלישי
פרננדו השביעי (1784–1833) כהונה ראשונה		19 במרץ 1808	6 במאי 1808	בנו של קרלוס הרביעי
אובדן הכתר בימי ספרד הבונפרטיסטית
פרננדו השביעי (1784–1833) כהונה שנייה		11 בדצמבר 1813	29 בספטמבר 1833	בנו של קרלוס הרביעי
איזבלה השנייה (1830–1904)		29 בספטמבר 1833	30 בספטמבר 1868	בתו של פרננדו השביעי
אובדן הכתר בשש השנים הדמוקרטיות
אלפונסו השנים עשר (1857–1885)		29 בדצמבר 1874	25 בנובמבר 1885	בנה של איזבלה השנייה
אלפונסו השלושה עשר (1886–1841)		17 במאי 1886	14 באפריל 1931	בנו של אלפונסו השנים עשר
אובדן הכתר בימי הרפובליקה השנייה ושלטון פרנקו
חואן קרלוס הראשון (1938–)		22 בנובמבר 1975	19 ביוני 2014	נכדו של אלפונסו השלושה עשר
פליפה השישי (1968–)		19 ביוני 2014	מכהן	בנו של חואן קרלוס הראשון

בשנת 1830 המלך פרננדו השביעי פרסם "סנקציה פרגמטית" (ספ'), שאפשרה לנשים לרשת את הכתר הספרדי, ובכך בתו של המלך, איזבלה השנייה, הפכה ליורשת העצר; ואולם ספרדים רבים סירבו להכיר בסנקציה זו, וטענו שאחיו הצעיר של המלך, האינפנטה קרלוס דה בורבון, הוא שצריך לרשת את הכתר. לכן עם פטירתו של פרננדו השביעי החלו המלחמות הקרליסטיות בספרד, שנמשכו עשרות שנים, אך מעולם לא הצליחו להעלות את האינפנטה קרלוס או את צאצאיו על הכס הספרדי. הענף הקרליסטי של בית בורבון נכחד בשנת 1936 עם פטירתו של אלפונסו קרלוס, דוכס סן חיימה.

במהפכה המהוללת איזבלה השנייה הודחה מהמלוכה, וספרד ביקשה לה מלך משושלת אחרת. כך נבחר המלך אמדאו הראשון מבית סבויה, האחרון ממלכי ספרד שלא היה מבית בורבון. מלכותו של אמדאו לא נמשכה זמן רב: הוא התפטר כעבור שנתיים, משום שהפוליטיקה הספרדית הייתה מאוד לא יציבה ומלאה בעימותים פנימיים. בשנת 1874 בית בורבון זכה לרסטורציה בספרד, בדמותו של המלך החדש אלפונסו השנים עשר, בנה של איזבלה השנייה. אלפונסו השנים עשר נחשב בן לבית בורבון בזכות אביו, פרנסיסקו דה אסיס, אף שקיים ספק האם פרנסיסקו אכן היה אביו הביולוגי של אלפונסו השנים עשר.

למלך אלפונסו השלושה עשר היו ארבעה בנים חוקיים: אלפונסו, חיימה, חואן וגונזאלו. איש מהם לא ירש את כתרו, כי בשנת 1931 המלוכה הספרדית בוטלה, ומשפחת המלוכה יצאה לגלות ברומא. אלפונסו וחיימה ויתרו על זכויותיהם לכתר ונישאו לפשוטות-עם, ולכן חואן היה לטוען לכתר הספרדי לאחר מות אביו, למרות שמאוחר יותר חיימה חזר בו מוויתורו על הכתר. בשנת 1947 נחקק חוק ירושת ראשות המדינה, שקבע שספרד תחזור להיות ממלכה, ושפרנסיסקו פרנקו הוא שיחליט מי יהיה המלך הבא. למרות שחואן היה הטוען לכתר, פרנקו לא רצה בו כי חשב שהוא ליברלי מדי, ובמקומו הוא הזמין לספרד את הנסיכים מהדור הבא – שני בניו של חואן ושני בניו של חיימה. ארבעתם היו אז ילדים, ופרנקו קיווה שהוא יוכל לחנך אותם לפי תפיסת עולמו, ולבחור במועדף עליו מבניהם כמלך העתידי. פרנקו החליט שאחרי מותו חואן קרלוס דה בורבון, בנו הבכור של חואן, יהיה המלך, והוא אכן הוכתר למלך ספרד ב-27 בנובמבר 1975.

בשתי הסיציליות

מלכי סיציליה מבית בורבון

שם (תקופת חיים)	דיוקן	תחילת מלוכה	סיום מלוכה	בממלכת נאפולי	חזקה למלכות
פיליפו הרביעי (1683–1746)		16 בנובמבר 1700	10 ביוני 1713	היה גם מלך נאפולי בכל אותה התקופה	נינו של פיליפו השלישי
אובדן הכתר למלוכת הבסבורג
קרלו השלישי (1716–1788)		3 ביולי 1735	6 באוקטובר 1759	היה גם מלך נאפולי בכל אותה התקופה, בתור "קרלו השביעי"	בנו של פיליפו הרביעי
פרננדו השלישי (1751–1825)		6 באוקטובר 1759	12 בדצמבר 1816	היה גם מלך נאפולי באותה התקופה, בתור "פרננדו הרביעי", חוץ מבימי הרפובליקה הפרתנופית (1797) והממלכה הנפוליאונית (1806–1815)	בנו של קרלו השלישי

כשפליפה החמישי היה למלך ספרד בשנת 1700, הוא ירש גם את ממלכת נאפולי וממלכת סיציליה (שתיהן בדרום איטליה של היום), שכן הן היו שייכות לכתר הספרדי; אך בהסכם אוטרכט הוא מסר את נאפולי לאוסטריה, ואת סיציליה לדוכסות סבויה.

בשנת 1733 ספרד הכריזה מלחמה על אוסטריה כחלק ממלחמת הירושה הפולנית, וקרלו מבורבון, בנו של המלך פליפה החמישי, התמנה למפקד הכוחות הספרדיים באיטליה. קרלו כבש את ממלכות נאפולי וסיציליה מהאוסטרים, וב-3 ביולי 1735 הוא הוכתר בקתדרלת פלרמו כמלך נאפולי וסיציליה. הוא מלך עליהן עד 1759, אז הוא ירש את כתר ספרד מאחיו הערירי, וכדי לא ליצור אוניה פרסונלית הוא העביר את כתרי נאפולי וסיציליה לבנו השלישי, פרננדו. לכן, צאצאיו של פרננדו ידועים כבית בורבון-שתי הסיציליות .

בימי המלחמות הנפוליאוניות צבא צרפת כבש את ממלכת נאפולי, המלך פרננדו נמלט לסיציליה, וכתר נאפולי נלקח מבית בורבון וניתן לבית בונפרטה. בקונגרס וינה נאפולי הושבה למלך פרננדו, שהחליט לאחד את נאפולי וסיציליה למדינה אחת – ממלכת שתי הסיציליות.

מגן סמל ממלכת שתי הסיציליות, ובמרכזו סמל בית בורבון-אנז'ו

מלכי שתי הסיציליות מבית בורבון

שם (תקופת חיים)	דיוקן	תחילת מלוכה	סיום מלוכה	חזקה למלכות
פרננדו הראשון (1751–1825)		12 בדצמבר 1816	4 בינואר 1825	מייסד הממלכה
פרנצ'סקו הראשון (1777–1830)		4 בינואר 1825	8 בנובמבר 1830	בנו של פרננדו הראשון
פרננדו השני (1810–1859)		8 בנובמבר 1830	22 במאי 1859	בנו של פרנצ'סקו הראשון
פרנצ'סקו השני (1836–1894)		22 במאי 1859	17 במרץ 1861	בנו של פרננדו השני

סופה של ממלכת שתי הסיציליות בא עם כיבושה ב"מסע האלף" ב-1860, שלאחריו אוחדה איטליה תחת מלכות בית סבויה. אחרי כן ראשי ענף בורבון-שתי הסיציליות והטוענים לכתר היו:

• פרנצ'סקו השני, המלך המודח, עד פטירתו בשנת 1894
• אחיו, הנסיך אלפונסו (1894–1934), שנשא בתואר "רוזן קזרטה"
• בנו, הנסיך פרדיננדו פיו (1934–1960), שנשא בתואר "דוכס קלבריה"

בשנת 1900 הנסיך קרלו דה בורבון, בנו השני של רוזן קזרטה, ויתר על זכותו לכתר שתי הסיציליות (שבנקודה זו כבר מזמן לא היה קיים בפועל). לכן, לאחר שהנסיך פרננדו פיו נפטר בלי בן זכר, פרץ סכסוך ירושה בין קרוביו: האינפנטה אלפונסו, בנו של הנסיך קרלו, טען לזכותו לכתר שתי הסיציליות למרות שאביו ויתר עליו, והוא גם לקח לעצמו את התואר "דוכס קלבריה"; ולעומתו הנסיך רניירי, דוכס קסטרו ובנו הצעיר של רוזן קזרטה, טען שזכותו לכתר טובה יותר משום ויתורו של הנסיך קרלו דלעיל.

ראשי ענף קלבריה אלפונסו, דוכס קלבריה (1960–1964) קרלוס, דוכס קלבריה (1964–2015) פדרו, דוכס קלבריה (2015–כיום)

ראשי ענף קסטרו הנסיך רניירי, דוכס קסטרו (1960–1973) הנסיך פרדיננדו, דוכס קסטרו (1973–2008) הנסיך קרלו, דוכס קסטרו (2008–כיום)

(התארים המובאים לאחר השמות הם תוארי כבוד, והם לא הוכרו רשמית על ידי אף מדינה בעולם)

בפארמה ובאטרוריה

השלט של בית בורבון-פארמה: שלושה פלר דה ליס זהובים על רקע כחול, עם גבול אדום משובץ צדפים. שלט זה הופיע על סמלי דוכסות פארמה, ממלכת אטרוריה ודוכסות לוקה.

ב-16 בספטמבר 1714 אליזבטה פארנזה, אחייניתו של דוכס פארמה (מדינה באיטליה של היום) דאז, נישאה לפליפה החמישי, מלך ספרד מבית בורבון. לדודיה של המלכה אליזבטה לא היו ילדים, ולכן דוכסות פארמה הייתה צפויה לעבור אליה. ואכן, בשנת 1731 מת דוכס פארמה, ובנה הבכור של המלכה אליזבטה, האינפנטה קרלוס בן ה-15, ירש אותו והיה לקרלו הראשון, דוכס פארמה, והמלכה אליזבטה שימשה כעוצרת שלו בשל היותו קטין. עם זאת, האוסטרים כבשו את דוכסות פארמה במהלך מלחמת הירושה הפולנית, וקרלו הראשון זנח את פארמה לטובת כתרי נאפולי וסיציליה.

בית בורבון זכה בחזרה בפארמה בהסכם אקס-לה-שאפל, ונקבע שהפעם דוכס פארמה יהיה בנה השני של המלכה אליזבטה, האינפנטה פליפה, שהיה לפיליפו, דוכס פארמה. לפיכך, צאצאיו של פיליפו הראשון ידועים כבית בורבון-פארמה .

דוכסי פארמה מבית בורבון

שם (תקופת חיים)	דיוקן	תחילת כהונה	סיום כהונה	חזקה לדוכסות
קרלו הראשון (1716–1788)		26 בפברואר 1731	3 באוקטובר 1735	נינו של ראנוצ'ו השני
אובדן הדוכסות לבית הבסבורג
פיליפו (1720–1765)		18 באוקטובר 1748	18 ביולי 1765	נינו של ראנוצ'ו השני
פרדיננדו (1751–1802)		18 ביולי 1765	9 באוקטובר 1802	בנו של פיליפו
אובדן הדוכסות לקיסרות הצרפתית, ואחרי כן לבית הבסבורג
קרלו השני (1799–1883)		17 בדצמבר 1847	17 במאי 1849	נכדו של פרדיננדו
קרלו השלישי (1823–1854)		17 במאי 1849	27 במרץ 1854	בנו של קרלו השני
רוברטו (1848–1907)		27 במרץ 1854	9 ביוני 1859	בנו של קרלו השלישי

ב-21 במרץ 1801 הוקמה ממלכת אטרוריה בשטח טוסקנה, ומלכה הראשון היה לודוביקו הראשון מבית בורבון, בנו של פרדיננדו, דוכס פארמה דאז. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן, וירש אותו בנו הפעוט, לודוביקו השני. שני אלה היו המלכים היחידים מענף פארמה של בית בורבון. בשנת 1807 ממלכת אטרוריה פורקה וסופחה לצרפת.

בלוקסמבורג

השלט ההרלדי של הדוכסים הגדולים של לוקסמבורג, ובמרכזו סמל בית בורבון-פארמה

ב-6 בנובמבר 1919 הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג דאז, שארלוט מבית נסאו, נישאה לנסיך פליצ'ה מבית בורבון-פארמה. לפיכך ילדיהם נחשבים כבני בית בורבון לפי הקו הזכרי, אף שלרוב הם לא מתייחסים לעצמם ככאלה, ומעדיפים להתכנות כ"בית לוקסמבורג-נסאו" .

הדוכסים הגדולים של לוקסמבורג מבית בורבון

שם (תקופת חיים)	דיוקן	תחילת כהונה	סיום כהונה	חזקה לדוכסות
ז'אן (1921–2019)		12 בנובמבר 1964	7 באוקטובר 2000	בנה של שארלוט
אנרי (1955–)		7 באוקטובר 2000	3 באוקטובר 2025	בנו של ז'אן
גיום החמישי (1955–)		3 באוקטובר 2025	מכהן	בנו של אנרי

עץ משפחה

מקרא   גבר   אישה   בני בית בורבון מונרכים מבית בורבון:   מלכי צרפת (ונווארה)   מלכי אטרוריה   דוכסי פארמה   מלכי שתי הסיציליות   מלכי ספרד   דוכסים גדולים של לוקסמבורג   דוכסי לוקה בהדגשה – אנשים חיים

לואי התשיעי, מלך צרפת לואי התשיעי, מלך צרפת

אגנס מבורבון אגנס מבורבון

מייסדי הבית:

רובר, רוזן קלרמון רובר, רוזן קלרמון

ביאטריס מבורגון ביאטריס מבורגון

מלכי נווארה מבית אלבר (Albret) מלכי נווארה מבית אלבר (Albret)

אנטואן דה בורבון אנטואן דה בורבון

ז'אן השלישית, מלכת נווארה ז'אן השלישית, מלכת נווארה

מרגריט דה ולואה מרגריט דה ולואה

אנרי הרביעי 1589–1610 אנרי הרביעי 1589–1610

מארי דה מדיצ'י מארי דה מדיצ'י

מלכי ספרד, נאפולי וסיציליה מבית הבסבורג מלכי ספרד, נאפולי וסיציליה מבית הבסבורג

לואי השלושה עשר 1610–1643 לואי השלושה עשר 1610–1643

אן מאוסטריה אן מאוסטריה

מריה תרסה מספרד מריה תרסה מספרד

לואי הארבעה עשר 1643–1715 לואי הארבעה עשר 1643–1715

פיליפ הראשון, דוכס אורליאן פיליפ הראשון, דוכס אורליאן

בית אורליאן

לואי, הדופן הגדול לואי, הדופן הגדול

מריה אנה ויקטוריה מבוואריה מריה אנה ויקטוריה מבוואריה

דוכסי פארמה מבית פארנזה דוכסי פארמה מבית פארנזה

מריה אדליידה מסבויה מריה אדליידה מסבויה

לואי, דוכס בורגונדיה לואי, דוכס בורגונדיה

אליזבטה פארנזה אליזבטה פארנזה

פליפה החמישי 1700–1746 פליפה החמישי 1700–1746

מריה לואיזה מסבויה מריה לואיזה מסבויה

לואי החמישה עשר 1715–1774 לואי החמישה עשר 1715–1774

מריה לשצ'ינסקה מפולין מריה לשצ'ינסקה מפולין

ברברה מפורטוגל ברברה מפורטוגל

פרננדו השישי 1746–1759 פרננדו השישי 1746–1759

לואיס הראשון 1724 לואיס הראשון 1724

לואיז אליזבת ד'אורליאן לואיז אליזבת ד'אורליאן

מריה יוזפה מסקסוניה מריה יוזפה מסקסוניה

לואי, דופן צרפת לואי, דופן צרפת

לואיז אליזבת מצרפת לואיז אליזבת מצרפת

פיליפו 1748–1765 פיליפו 1748–1765

קרלוס השלישי 1731–1735 1735–1759 1759–1788 קרלוס השלישי 1731–1735 1735–1759 1759–1788

מריה אמליה מסקסוניה מריה אמליה מסקסוניה

מארי אנטואנט מארי אנטואנט

לואי השישה עשר 1774–1792 לואי השישה עשר 1774–1792

מריה אמליה מאוסטריה מריה אמליה מאוסטריה

פרדיננדו 1765–1802 פרדיננדו 1765–1802

מריה לואיסה מפארמה מריה לואיסה מפארמה

קרלוס הרביעי 1788–1808 קרלוס הרביעי 1788–1808

פרננדו הראשון 1759–1825 פרננדו הראשון 1759–1825

מריה קרולינה מאוסטריה מריה קרולינה מאוסטריה

לואי השמונה עשר 1814–1824 לואי השמונה עשר 1814–1824

שארל העשירי 1824–1830 שארל העשירי 1824–1830

לודוביקו הראשון 1801–1803 לודוביקו הראשון 1801–1803

מריה לואיסה 1815–1824 מריה לואיסה 1815–1824

מריה איזבלה מספרד מריה איזבלה מספרד

פרנצ'סקו הראשון 1825–1830 פרנצ'סקו הראשון 1825–1830

מריה אמליה מנאפולי וסיציליה מריה אמליה מנאפולי וסיציליה

לואי פיליפ 1830–1848 לואי פיליפ 1830–1848

שארל פרדינן, דוכס ברי שארל פרדינן, דוכס ברי

מריה תרזה מסבויה מריה תרזה מסבויה

לודוביקו השני 1803–1807 1824–1847 1847–1849 לודוביקו השני 1803–1807 1824–1847 1847–1849

האינפנטה פרנסיסקו דה פאולה האינפנטה פרנסיסקו דה פאולה

פרננדו השביעי 1813–1833 פרננדו השביעי 1813–1833

מריה כריסטינה משתי הסיציליות מריה כריסטינה משתי הסיציליות

מריה כריסטינה מסבויה מריה כריסטינה מסבויה

פרננדו השני 1830–1859 פרננדו השני 1830–1859

מריה תרזה מאוסטריה מריה תרזה מאוסטריה

לואיז מארי תרז ד'ארטואה לואיז מארי תרז ד'ארטואה

קרלו השלישי 1849–1854 קרלו השלישי 1849–1854

מריה איזבל מפורטוגל מריה איזבל מפורטוגל

פרנסיסקו, דוכס קדיס פרנסיסקו, דוכס קדיס

איזבלה השנייה 1833–1868 איזבלה השנייה 1833–1868

מריה יוזפה אמליה מסקסוניה מריה יוזפה אמליה מסקסוניה

פרנצ'סקו השני 1859–1861 פרנצ'סקו השני 1859–1861

מריה סופיה מבוואריה מריה סופיה מבוואריה

רוברטו הראשון 1854–1859 רוברטו הראשון 1854–1859

דוכסים גדולים של לוקסמבורג מבית נסאו דוכסים גדולים של לוקסמבורג מבית נסאו

מריה כריסטינה מאוסטריה מריה כריסטינה מאוסטריה

אלפונסו השנים עשר 1874–1885 אלפונסו השנים עשר 1874–1885

מרסדס מאורליאן מרסדס מאורליאן

הנסיך אלפונסו, רוזן קזרטה הנסיך אלפונסו, רוזן קזרטה

פליצ'ה, נסיך בורבון-פארמה פליצ'ה, נסיך בורבון-פארמה

שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג שארלוט, הדוכסית הגדולה של לוקסמבורג

אלפונסו השלושה עשר 1886–1931 אלפונסו השלושה עשר 1886–1931

ויקטוריה יוג'יני מבאטנברג ויקטוריה יוג'יני מבאטנברג

קרלוס, נסיך בורבון-שתי הסיציליות קרלוס, נסיך בורבון-שתי הסיציליות

ז'אן 1964–2000 ז'אן 1964–2000

ז'וזפין שארלוט מבלגיה ז'וזפין שארלוט מבלגיה

האינפנטה חיימה, דוכס סגוביה האינפנטה חיימה, דוכס סגוביה

חואן, רוזן ברצלונה חואן, רוזן ברצלונה

מריה דה לאס מרסדס מריה דה לאס מרסדס

אנרי 2000–2025 אנרי 2000–2025

מריה תרזה מסטרה מריה תרזה מסטרה

אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס אלפונסו, דוכס אנז'ו וקדיס

סופיה מיוון ודנמרק סופיה מיוון ודנמרק

חואן קרלוס הראשון 1975–2014 חואן קרלוס הראשון 1975–2014

ז'אן, רוזן פריז ז'אן, רוזן פריז

סטפני דה לנואה סטפני דה לנואה

גיום החמישי 2025–הווה גיום החמישי 2025–הווה

לואיס אלפונסו, דוכס אנז'ו לואיס אלפונסו, דוכס אנז'ו

פליפה השישי 2014–הווה פליפה השישי 2014–הווה

לטיסיה רוקסולנו לטיסיה רוקסולנו

שארל, נסיך הכתר של לוקסמבורג שארל, נסיך הכתר של לוקסמבורג

לאונור, נסיכת אסטוריאס לאונור, נסיכת אסטוריאס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית בורבון בוויקישיתוף

• בית בורבון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)