קרל יוזף בגס
 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1794 היינסברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
24 בנובמבר 1854 (בגיל 60) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| שם לידה |
Carl Joseph Begas |
| מקום קבורה |
Alter Domfriedhof der St.-Hedwigs-Gemeinde |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה לאמנויות בברלין |
| צאצאים |
אוסקר בגס, ריינהולד בגאס, קרל בגס, אדלברט בגס |
  | |
קרל יוזף בגס (בגרמנית: Carl Joseph Begas; 30 בספטמבר 1794 – 24 בנובמבר 1854), היה צייר גרמני. נחשב לאביה של שושלת אמנים המשתרעת על פני כמה דורות ועיצב את האמנות הגרמנית בין רומנטיקה לריאליזם.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחת בגס הגיעה במקור מבלגיה. ניתן היה לזהות אותם באזור היינסברג מאז המאה ה -17. קרל יוזף בגס היה ילדם השלישי של עורך הדין פרנץ אנטון בגס ואשתו סוזן הופשטט. בגס בילה את ילדותו בבית סבו וסבתו ליד דרממן. כשהמשפחה עברה לקלן בשנת 1802, הוא קיבל את הכשרתו האמנותית הראשונה שם מהשרטט והצייר המיניאטורי פרנץ כץ (1782–1851) ומאוחר יותר בליציאום בבון עם קלמנס אוגוסט פיליפארט (1751–1825). בשנת 1813 החל את הכשרתו בפריז אצל אנטואן-ז'אן גרו ואצל יוהאן פיטר ווייר, שלימים הפך לאדריכל העיר קלן. כאן בשנת 1814 מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השלישי. הבחין בו ותמך בו בעבודות ובמענקים.[2]
בגס שהה בפריז עד 1821. בעבודתו הראשונה הוא עסק אך ורק בנושאים נוצריים. בציור "ישו בהר הזיתים" שרכש המלך עבור כנסיית חיל המצב בברלין, הוא שילב אלמנטים של בית הספר הצרפתי עם רישום קפדני של האמנים הגרמנים הוותיקים וההולנדים. כישרונו כצייר פורטרטים היה מפותח כבר בשלב מוקדם זה.
במסעו לאיטליה בין השנים 1822–1825, שהתאפשר באמצעות מלגה, הצטרף לקבוצת הציירים של תנועת הנצרתיים. באיטליה הוא התחיל גם לחתום על הציורים בשם הגרמני בגס במקום בגאסה.
בשנת 1825 התיישב לצמיתות בברלין והתחתן עם וילהלמין בוק, בתו של בונה הארמונות בברלין, יוהאן לודוויג בוק. ביתו והסטודיו של בגס היו במהרה מקום מפגש של החברה הגבוהה בברלין. בגס התקבל לאקדמיה לאמנויות בברלין במהלך המסע לאיטליה, ובשנת 1826 הוא מונה לפרופסור באקדמיה. הוא לימד עד מותו בשנת 1854.[3]
בתחום ההיסטוריה וציור הז'אנר, כמו גם בציורי המזכרות והדיוקנאות שלו, בגס ידע כיצד לתאם בין ההשפעות השונות של לימודיו האמנותיים בפריז וברומא ובכך לתרום באופן חלוצי לפיתוח הציור הברלינאי בין רומנטיקה לריאליזם. בסביבות 1828, בהשפעת בית הספר לציור בדיסלדורף, הוא עבר שינוי סגנוני זמני ויצר יותר עבודות עם אזכורים ספרותיים או היסטוריים, כמו הציור של היינריך הרביעי בקנוסה (1836). אך בגס חזר לצייר דיוקנאות, בין היתר מסיבות כלכליות.
עם כינון פרס המסדר פור לה מריט הוזמן בגס בשנת 1843 לתאר את הזוכים במדליות, בהם הפסלים כריסטיאן דניאל ראוך ויוהאן גוטפריד שדו, הפילולוג יעקב גרים ואלכסנדר פון הומבולדט.
בשנת 1846 מינה פרידריך וילהלם הרביעי את בגס לצייר החצר המלכותית הפרוסית.
בגס נפטר בגיל 60 לאחר שחזר משהייה ברומא.
ארבעה בניו נכנסו למקצוע האמנות וקיבלו את הדחפים האמנותיים המוקדמים שלהם בסטודיו של אביהם: הפסלים ריינהולד בגס וקרל בגס הצעיר והציירים אוסקר בגס ואדלברט בגס. שלושה מהם – אוסקר, שהחליף את אביו כפורטרט וצייר ז'אנר, ריינהולד וקרל לימים עבדו גם בבית המלוכה הפרוסי ובמשפחת הוהנצולרן.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_Zwei_junge_Damen.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרל יוזף בגס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ . Begas, Karl (Joseph). In: Ulrich Thieme, Felix Becker (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 3: Bassano–Bickham. Wilhelm Engelmann, Leipzig 1909, S. 181
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Begas, Karl". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ Deutsche Biographie, Begas, Karl der Ältere - Deutsche Biographie, www.deutsche-biographie.de (בגרמנית)