רביעיית מיתרים מספר 2 (שוסטקוביץ')

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רביעיית המיתרים מספר 2 בלה מז'ור של דמיטרי שוסטקוביץ', אופוס 68, נכתבה בשנת 1944 במשך תשעה עשר ימים באיבנובו, 300 קילומטר ממוסקבה. היצירה הוקדשה לויסריון שבאלין (מלחין רוסי).

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1944 שוסטקוביץ' התגורר ב"בית למנוחה ויצירתיות"- מפלט ממשלתי לסופרים ומלחינים באיבנובו.

במשכן דל זה, המלחין לא נחשף כלל להסחות דעת, והוא הלחין את שלישיית הפסנתר השנייה שלו (אופוס 67) ואת רביעיית המיתרים השנייה שלו. שתי היצירות בוצעו לראשונה בנובמבר אותה שנה על ידי רביעיית בטהובן (אשר ביצעה את הפרמיירה לכל רביעיותיו פרט לראשונה והאחרונה).

שוסטקוביץ' כתב את הרביעייה לאחר שסיים 8 מתוך הסימפוניות שלו, שבניגוד להן, כתב את רביעיותיו ברצף מהיר אחת אחרי השנייה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרביעייה מחולקת לארבעה פרקים:

  1. אוברטורה: מודראטו קון מוטו- פתיחה כפולה בצורת סונאטה, אנרגטית וצפופה באופייה, המערבת מקצבים שונים. הפרק מתחיל בנגינת הנושא הראשון על ידי הכינור לבדו, המלווה בנגינת הצ'לו, ומשם מתפתח לנושא השני, שתחילה מצטייר כעצבני ומהורהר, ומתפתח אף לנגינה צורמנית. לאחר מכן, הפתיחה חוזרת, ובקטע הפיתוח מוצג הנושא הראשון במבנה של וואלס. לבסוף, מבוצע שחזור של הסונטה, אך מרוכז והפכפך יותר מאשר בתחילה.
  2. רצ'יטטיב ורומנסה: אדאג'ו- פרק מהורהר המכיל ביטוי נפשי עמוק בדומה לרביעיותיו המאוחרות של בטהובן. הרצ'יטטיב הממושך, העוטף את הרומנסה, הוא מונולוג של הכינור המלווה על ידי הכלים האחרים. ברומנסה ישנם הרמזים למנגינות שעתידות להתפתח ולהרכיב את המוזיקה לסרט "הזבוב" כעשור לאחר מכן. הפרק מסתיים בקדנצה המותירה תחושה של כנות עמוקה.
  3. ואלס: אלגרו- ואלס מכני ומאיים בסולם מי במול מינור, המבוסס על הנושא השני המוצג בפרק הראשון. מלבד מספר סגמנטים סוערים, הכלים מנגנים ברחש ובקודרות מסתורית, ומעוררים תחושות דומות לאלו שהוצגו בפרק הקודם. הפרק מסתיים במעבר ישיר לפרק האחרון עם שינוי הסולם למז'ורי (הפעם ראשונה בה מבצע שוסטקוביץ' קישור פנימי בין הפרקים, קישור אשר יופיע לעיתים תכופות ברביעיותיו המאוחרות).
  4. נושא ווריאציות: אדאג'ו- הנושא הראשי של הפינאלה לקוח מפרקה הראשון של השלישייה השנייה של המלחין. הנושא כתוב בהשראת מוזיקה רוסית עממית, ומוצג לאורך הפרק בשלוש עשרה וריאציות שונות. וריאציות אלו מחליפות סולמות ומקצבים לאורך הפרק, שלבסוף מסתיים בווריאציה בסולם לה מינור (בניגוד למסורת, שלפיה יצירות מסתיימות בסולמן המקורי).

אורכה הממוצע של היצירה עומד על כ-34 דקות, עובדה ההופכת אותה לרביעייה הארוכה ביותר של המלחין, פרט לרביעייה האחרונה מספר 15 (35 דקות).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]