רומנסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרומנסה, שמקורה בספרד היא "אחותה" של הבלדה, דומה לה אך שונה ממנה. גם היא צורה עממית של שיר זמר, ואף היא הרבתה לנדוד, לפשוט וללבוש צורה, בדומה לבלדה. תקופת היווצרותה של הרומנסה, תקופה שראשיתה בין המאות העשירית וה-12‏‏[1]. היא הגיעה אל התרבות היהודית דרך הלאדינו, שפתם של יהודי ספרד ומגורשיה מסוף ימי הביניים ואילך.

הרומנסה היא שיר עלילתי סנטימנטלי, הנמסר ממספר לירי. "גרסה פיוטית מוגבהת ומסוגננת של הניסיון האנושי, אודות ענייני גבורה, אהבה וכשפים" (ציטוט ממאמרו של שלמה הראל - אנה עבר ההוד וההדר). רוב העלילות של הרומנסות קשורות בהווי ימי הביניים בספרד, סיפורי אבירים, פרשיות חצר, רעיות נאמנות או בוגדניות, מלחמות בין ממלכות, ועלילות השבויים במהלך מלחמת הנוצרים במורים המוסלמים‏‏. בין נושאיהן של רוב הרומנסות ששרדו בקרב צאצאי מגורשי ספרד שלקוחים מן ההווי הלא יהודי בולטות הרומנסות על נושאים תנ"כיים כמו משה על הר חורב, קינת דוד על אבשלום או רומנסה על אמנון ותמר[2].

הרומנסה המקורית-מסורתית היא בעלת ארבעה בתים שווים באורכם ומחורזים (נפוצה ביותר חריזה של א'-ב'-א'-ב'. צורת חריזה שנחשבת מאוד עממית וקלה לאוזן), אך לאורך השנים הסתעפו מצורה מסורתית זו צורות נוספות.

בקורפוס הספרותי ניתן למצוא רומנסות מולחנות ושאינן מולחנות, ללא חריזה או עם חריזה משוכללת, קצרות או ארוכות ועוד כהנה וכהנה וראיציות. גם סיפור קצר יכול לענות על הקריטריונים הבסיסיים של רומנסה (4 בתים, אוירה פסטורלית, קול דובר לירי, תימה סנטימנטלית-רומנטית) ובמקרה כזה יימצאו חוקרי ספרות שיכניסו אותו לקטגוריה זו.

ההבדלים העיקריים של הרומנסה ביחס לבלדה הם הקלילות היחסית של התימות הרומנסיות, צורה יותר מוקפדת, ואופטימיות - הגיבור הרומנסי הוא "הגיבור הטוב" ולרב תסתיים הרומנסה בסוף טוב.

בין כותבי הרומנסות העבריים - שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג, יעקב אורלנד, נתן אלתרמן, נעמי שמר ורבים אחרים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שושנה וייך-שחק, אין בואן סימן! מחוזות פיוט ומוזיקה של יהודי ספרד, פרדס הוצאה לאור, 2006, עמ' 27
  2. ^ ‏שם 27‏, 50
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.