רג'ינלד קל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רג'ינלד קל
Reginald Kell
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 8 ביוני 1906
יורק, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוגוסט 1981 (בגיל 75)
פרנקפורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה המלכותית למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קלרינט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רג'ינלד קלאנגלית: Reginald Kell; יורק, אנגליה, 1906 - 5 באוגוסט 1981 פרנקפורט, קנטקי, ארצות הברית) היה קלרניתן בריטי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על קל נאמר, שהיה הקלרינטן הראשון שיכול היה לנגן ללא זיוף מלמעלה למטה והוא היה הנגן הראשון החשוב, שהשתמש בוויברטו באופן מודע ועקבי בצליל שלו ובמובן זה הציב לו כמופת את עמיתו האבובן לאון גוסנס (ג'ק בריימר היה גם הוא חלוץ בוויברטו, אבל הוא התפרסם במועד מאוחר יותר מקל). בהשראת הזמרות הגדולות שפגש, בייחוד קירסטן פלגסטד, שאף קל לחקות את צלילי קולותיהן החמים ועשירי הביטוי בקלרינט.

סר תומאס ביצ'ם בחר בו להיות קלרינטן ראשי בתזמורת הפילהרמונית של לונדון לפני מלחמת העולם השנייה ובפילהרמונית המלכותית אחריה. בראשונה החליף אותו ברנרד וולטון ובשנייה ג'ק בריימר.

ההקלטה שעשה לחמישיית הקלרינט של ברהמס עם רביעיית בוש נחשבה לציון דרך וקבעה אמת מידה. רפרטואר הסולו שלו נמשך מקורלי ולפניו עד ליצירות המאה ה-20.

קל היגר לארצות הברית בשנת 1947, שם בנה לו קריירה קונצרטית מצליחה. הוא פרש בגיל מוקדם, בן 51.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]