רוביולה
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
גבינה איטלקית  |
| מוצא |
איטליה |
| מרכיבים עיקריים |
חלב כבש |
  | |
רוביולה (באיטלקית: Robiola) היא גבינה איטלקית רכה מיושנת ממשפחת הסטראקינו. היא מאזור לאנגה ועשויה בפרופורציות שונות של חלב פרה, חלב עיזים וחלב כבשים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאוריה אחת אומרת שהגבינה קיבלה את שמה מהעיר רוביו (Robbio) בנפת פאביה. תיאוריה אחרת היא שהשם בא מהמילה rubeole (אדום) בגלל צבע הקליפה המתובלת.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגים שונים של רוביולה מיוצרים ברחבי פיימונטה מהנפות קונאו, אסטי ואלסנדריה ועד למחוז לומברדיה. זוהי אחת מההתמחויות של ואל ד'אוסטה.[1] הטעם והמראה של רוביולה משתנים בהתאם למקום שבו היא יוצרה. ל-Robiola di Roccaverano DOP / DOC אין קליפה וצבעה מעט צהוב-קש עם טעם מתוק. לרוביולה לומברדיה קליפה דקה, לבנה חלבית עד ורודה ונוטה להיות בצורת לחמניות קטנות. לגבינה בצבע שמנת שמתחת לקליפה הפורחת שלה יש טעם חלק, מלא, חריף וחמצמץ קל, כנראה בגלל תכולת השומן הגבוהה (52%). קליפתה ניתנת להסרה, אבל היא עדינה ללא אמוניה ומוסיפה לגבינה עדינות ופריכות.
צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוביולה מוגשת בדרך כלל כגבינה שולחנית, לבד או עם שמן, מלח ופלפל. יש לאחסן אותה כראוי לאחר הרכישה, ותישמר טריה עד חודש אחד. טעמה החריף מיוחס להחדרת עשבי הבר שעליהם רועות בעלי החיים. ניתן להשתמש ברוביולה גם בבישול כולל מנות של פיימונטה המפורסמות כמו "ריזוטו רוביולה" ו"אליו רוביולה ספגטי" ומנות אחרות. יש להקפיד במיוחד על אחסון נכון של הגבינה (אין לעטוף בניילון, שכן הגבינה עלולה "להחנק" ולהתקלקל). מומלץ לאחסן אותה בקירור לא עטופה אלא בקליפה שלה או עטופה בנייר ולהשתמש בה תוך שבוע מרגע הרכישה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוצרת איטלקית
- ג'נט פלטשר, "הכל בתערובת עבור הרוביולה הזו", באתר סן פרנסיסקו כרוניקל, 6 ביולי 2005
- בישול וחיים
- פליניוס על הגבינה שעשויה להיות רוביולה בספר 11 של תולדות הטבע:
- בפרסאוס (באנגלית)
- ב-LacusCurtius (בלטינית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Anderson, Burton. The Foods of Italy (5 ed.). Italian Trade Commission. pp. 127–29. ISBN 978-1-4507-5291-6.