רוברט מנגולד
 | |
| האמן רוברט מנגולד | |
| לידה |
12 באוקטובר 1937 (בן 86) צפון טונאוונדה, מדינת ניו יורק |
|---|---|
| מדינה | ארצות הברית |
| ידוע בשל | ציור, אמנות מינימליסטית |
| השכלה |
בית הספר ייל לאמנות  |
| מעסיק |
בית הספר לאמנויות חזותיות |
| בן או בת זוג |
Sylvia Plimack Mangold |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים |
  | |
רוברט מנגולד (באנגלית: Robert Mangold נולד ב-12 באוקטובר 1937) הוא אמן אמריקאי שיצירתו משתייכת לזרם המינימליזם. הוא אביו של במאי ותסריטאי הקולנוע, ג'יימס מנגולד.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנגולד נולד בצפון טונאוונדה, ניו יורק. אמו, בלאנש, עסקה במסחר של מוצרים מחנויות כלבו, ואביו, אלויסיוס, עבד בבית חרושת לעוגבים.[1] את הכשרתו הראשונה באמנויות קיבל במכון קליבלנד לאמנות בין השנים 1956–1959, ולאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת ייל, שבניו הייבן.
בשנת 1961 התחתן עם האמנית האמריקאית סילביה פלימאק, והם עברו להתגורר בעיר ניו יורק.[2] בקיץ 1962 נשכר מנגולד כשומר במוזיאון לאמנות מודרנית שבמנהטן.[3] כיום, מנגולד מתגורר בוושינגטון וויל, ניו יורק עם אשתו. כמו כן, מנגולד וסילביה הם הוריהם של במאי הקולנוע והתסריטאי ג'יימס מנגולד, והמוזיקאי אנדרו מנגולד.
עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על יצירתו של רוברט מנגולד כתב בשנת 1997 מייקל קימלמן בבניו יורק טיימס:
"הציורים של רוברט מנגולד מסובכים יותר לתיאור ממה שהם נראים, וזה, בחלקו, גם מה שטוב בהם: האופן שבו הם מזמנים בדיקה מעמיקה הוא, מטבעה של אמנות טובה, גמול כשלעצמו".
— מייקל קימלמן, 18 באפריל 1997, הניו-יורק טיימס
ואכן, עבודותיו של מנגולד מורכבות לרוב מאלמנטים פשוטים המחוברים יחד באמצעים מורכבים. עבודותיו של מנגולד מאתגרות את התפיסות המקובלות לגבי מהו ציור, והן נראות לעיתים כאובייקטים יותר מאשר כדימויים אמנותיים. האלמנטים המרכיבים את הקומפוזיציה בציוריו מתייחסים לעיתים קרובות לאלמנטים אדריכליים או משרים תחושה של עבודה אדריכלית. יצירתו נעשית כמעט תמיד במסגרת של סדרות, בהן נמצאים הן ציורים, הן עבודות על נייר.[4]
עבודתו המוקדמת של מנגולד כללה בעיקר קונסטרוקציות עצמאיות מונוכרומטיות שהוצגו על קיר, כגון קיר חלון אפור (1964).[2] בשנת 1968 החל מנגולד להשתמש בצבעי אקריליק במקום בצבעי שמן, בדרך של גלגול במקום ריסוס על משטחים של דיקט או מאסוניט. במהלך אותה שנה, הוא עבר מהאמצעים היותר תעשייתיים הללו, לעבודה על קנבס.[5] בשנת 1970 החל לעבוד עם קנבסים מעוצבים בצורות, ובאותה שנה עבר לפרקטיקות יישום צבע של הברשה במקום התזת צבע על קנבס. עד אמצע שנות ה-70, מנגולד החל ליצור באמצעות קומפוזיציה של צורות חופפות שקווי המתאר שלהן נוצרים על ידי שילובים של קצוות קנבסים, ובקווים מרומזים או מצוירים.[6] דוגמה ליחסים הגאומטריים הללו ניתן לראות בציור מלבן ועיגול בתוך ריבוע משנת 1975, שנמצא כיום באוסף של מוזיאון הונולולו לאמנות.
סדרה משנת 1994 כללה עבודות העשויות משני לוחות פאנלים טרפזיים שצבעיהם, לעיתים תואמים ולפעמים מנוגדים, נעים בין כתום עמוק, ירוק זית, חום ואפור.[7] בסדרה משנת 2006/7, בשם Column Structure I עד Column Structure XII, מופיעים 12 קנבסים שלכל אחד יש גזע אנכי מרכזי המחולק על ידי קווים ישרים ואופקיים ומחובר לריבועים או משולשים.[8]
מנגולד החל ליצור הדפסים בשנת 1972 בסדנת ההדפס Crown Point Press והמשיך ליצור הדפסים לאורך הקריירה שלו. כמו כן, מנגולד עיצב את לוחות הזכוכית המונומנטליים והצבעוניים שנמצאים בלובי של בית המשפט הפדרלי של באפלו.
ציוריו של מנגולד זוכים להערכה רבה מצדם של אמנים. בביקורת מ-1994 במגזין Art in America, כתב האמן רוברט קושנר כי "מתחת למראם קר הרוח של היצירות, ישנה חיות כמעט רומנטית בחוויה שלהם. הניגוד שבין גל העומק הזה לבין האיפוק שניכר במראה היצירות, הופכים את הציורים החדשים הללו לעוצמתיים ולנוקבים כאחד".
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1965 המוזיאון היהודי בניו יורק ערך את התערוכה הגדולה הראשונה של אמנות מינימלית שכללה גם מעבודותיו של רוברט מנגולד. בשנת 1967, הוא זכה במענק הקרן הלאומית לאמנויות וב-1969 במלגת גוגנהיים. בשנת 1971 הציג מנגולד את תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון גוגנהיים. מאז נערכו תערוכות גדולות של יצירותיו במוזיאון לאמנות עכשווית, סן דייגו (1974), במוזיאון סטדליק באמסטרדם (1982), ב-Hallen für Neue Kunst בשפהאוזן (1993) ובמוזיאון ד'אורסה בפריז (2006).[5] הוא הציג גם בביאנלה של וויטני ארבע פעמים, ב-1979, 1983, 1985 ו-2004.
אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין האוספים הציבוריים המכילים כיום עבודות מאת רוברט מנגולד ניתן למנות את המוסדות הבאים: המכון לאמנות של שיקגו, Bonnefantenmuseum (מאסטריכט, הולנד), Fundacío La Caixa (ברצלונה), Hallen für Neue Kunst (Schaffhausen, שווייץ), מוזיאון הירשהורן וגלריית הפסלים (וושינגטון DC), מוזיאון הונולולו לאמנות, J. Paul Getty Trust (לוס אנג'לס), מוזיאון האמנות של בזל (שווייץ), מוזיאון האמנות של מחוז לוס אנג'לס, המוזיאון הלאומי לאמנות בריינה סופיה (מדריד), המוזיאון לאמנות מודרנית של העיר ניו יורק, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים (בעיר ניו יורק), אוסף גלריית הטייט (לונדון), מוזיאון האמנות המטרופוליני של טוקיו ומוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית (בעיר ניו יורק).
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Christel Sauer, Urs Raussmüller (Hg.): Robert Mangold, Schaffhausen 1993, DE/EN/FR, ISBN 3-906352-06-4
- Christel Sauer: Three Works by Robert Mangold, Basel 2011, DE/EN, ISBN 978-3-905777-11-6
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Shiff, Richard; Mangold, Robert; Storr, Robert; Danto, Arthur C.; Mangold, Sylvia Plimack; Princenthal, Nancy (10 בינואר 2000). Robert Mangold - Richard Shiff, Robert Mangold - Google Books. ISBN 9780714838199. נבדק ב-15 במאי 2012 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Robert Mangold Museum of Modern Art, New York.
- ^ Mangold, R. (October 1995) Shape Up, Artforum.
- ^ Robert Mangold: New Paintings and Works on Paper, The Ring Series, London, 9 September – 3 October 2009, Lisson Gallery
- ^ 1 2 Robert Mangold, The Solomos R. Guggenheim Foundation, Collection Online
- ^ Suzanne Muchnic, Mangold Show: The Shape Of Things Past, Los Angeles Times, 16.7.1985
- ^ Roberta Smith (April 8, 1994), Art in Review; Robert Mangold New York Times.
- ^ Roberta Smith (March 2, 2007), Art in Review; Robert Mangold New York Times.