לדלג לתוכן

רוי קופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוי קופר
Roy Cooper
קופר בעת כהונתו כמושל
קופר בעת כהונתו כמושל
לידה 13 ביוני 1957 (בן 68)
נאשוויל, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת זוג כריסטין קופר עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.roycooper.com
מושל קרוליינה הצפונית ה־75
1 בינואר 2017 – 1 בינואר 2025
(8 שנים)
סגני מושל קרוליינה הצפונית דן פורסט
מארק רובינסון
תובע הכללי של קרוליינה הצפונית ה־50
6 בינואר 2001 – 1 בינואר 2017
(16 שנים)
תחת מושלי קרוליינה הצפונית מייק איזלי
בוו פרדו
פט מקרורי
מנהיג סיעת הרוב בסנאט של קרוליינה הצפונית
17 ביולי 1997 – 1 בינואר 2001
(3 שנים ו־5 חודשים)
→ ריצ'רד קונדר
טוני רנד ←
חבר הסנאט של קרוליינה הצפונית מטעם מחוז הבחירה העשירי
21 בפברואר 1991 – 1 בינואר 2001
(9 שנים ו־10 חודשים)
→ ג'ים אזל
א. ב. סווינדל ←
חבר בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית מטעם מחוז הבחירה ה-72
9 בפברואר 1987 – 21 בפברואר 1991
(4 שנים)
→ אלן ברבי
אדוארד מקגי ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוי אסברי קופר השלישי (באנגלית: Roy Asberry Cooper III;‏ ‏נולד ב־13 ביוני 1957) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מקרוליינה הצפונית, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית בשנים 1987 - 1991, לאחר מכן ועד 2001 כחבר הסנאט של קרוליינה הצפונית (מתוכן בשלוש השנים האחרונות כמנהיג סיעת הרוב), לאחר מכן ועד 2017 כתובע הכללי של קרוליינה הצפונית ה-50, ולאחר מכן ועד 2025 כמושל קרוליינה הצפונית ה-75.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוי קופר נולד בנאשוויל (אנ') שבקרוליינה הצפונית, כבנם של בוורלי תורן (לבית בצ'לור), מורה במקצועה, ושל רוי אסברי קופר הבן (אנ'), עורך דין ופעיל פוליטי שהיה יועצו הקרוב של מושל קרוליינה הצפונית ג'ים האנט ובין השאר יושב ראש שותף של מטה הבחירות שלו בהתמודדותו השנייה מתוך ארבע על תפקיד המושל ב-1976.[1][2] קופר הוא צאצא של מרקום קופר, שהיה חבר בחבר מושבעים גדול ובחבר מושבעים קטן (Petit jury) במלחמת העצמאות של ארצות הברית, ואחיו של שופט בית המשפט המחוזי השביעי של קרוליינה הצפונית, פל קופר (אנ').[3] קופר התחנך בבתי ספר ציבוריים, ובחופשות הקיץ עבד בחוות הטבק של הוריו.[4] הוא למד בבית הספר התיכון צפון נאש (אנ'), שם הוא היה חבר בנבחרת האתלטיקה, השתתף בתוכנית הקיץ למנהיגות ולפוליטיקה לנערים (Boys State) והיה חבר במועצת התלמידים. בשנת לימודיו האחרונה הוא נבחר לייצג את מחוז נאש בקונגרס לדוגמה (Model Congress). סיים את לימודיו ב-1975.

ללימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל קיבל קופר מלגת לימודים של מורהד (אנ'). בתקופת לימודיו הוא היה חבר באחוות "כי-פסי" (Chi Psi), ונבחר לנשיא הדמוקרטים הצעירים (אנ') של האוניברסיטה. ב-1979 הוא סיים לימודי תואר בוגר אוניברסיטה במדע המדינה. ב-1982 הוא סיים תואר במשפטים בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה.[5]

ראשית הקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת לימודיו בבית הספר למשפטים, מינה אותו המושל ג'ים האנט למועצת המטרות והמדיניות של המדינה, קבוצת ייעוץ שמטרתה הייתה להשיג מטרות ומדיניות ארוכות טווח עבור המדינה. הוא היה האדם הצעיר ביותר שהיה חבר במועצה זו. האנט גם מינה את קופר למועצת צמיחת האיזון הזמנית ולוועדת קרוליינה 2000. הוא גם היה חבר לשכת המסחר של העיר רוקי מאונט, וחבר מועצת המבקרים של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית.

ב-1982 הצטרף קופר למשרד עורכי הדין בנאשוויל "פילדס, קופר והנדרסון", אותו משרד שאביו נמנה על מייסדיו. שלוש שנים לאחר מכן הוא היה לשותף במשרד. ב-1984 הוא היה יושב ראש מטה הבחירות של לוץ' פיירקלות' ברוקי מאונט ובמחוז נאש.

מחוקק בקרוליינה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קופר כחבר הסנאט של קרוליינה הצפונית

ב-19 בנובמבר 1985 הגיש קופר את מועמדותו לבית הנבחרים של קרוליינה הצפונית מטעם מחוז הבחירה ה-72. בבחירות המקדימות הוא התמודד מול אלן ברבי (אנ') שאייש את המושב במשך 12 תקופות כהונה, וניהל מסע בחירות לתמיכה במגזר החקלאי ופתרון המשבר בנוגע למיזוג בתי הספר במחוז נאש. הוא ניצח בבחירות לאחר שזכה ב-76 אחוזים מקולות הבוחרים מול 24 האחוזים של ברבי, ובבחירות הכלליות נבחר מבלי שניצבו מולו מועמדים. בעת כהונתו בבית הנבחרים המשיך קופר לעסוק בעריכת דין. המרכז הלא-מפלגתי למחקר מדיניות ציבורית של קרוליינה הצפונית דירג אותו כנציג הצעיר המשפיע ביותר. בינואר 1989 הוא הצטרף לרפובליקנים ול-20 דמוקרטים פורשים למהלך להעברה מתפקידו של יושב ראש הבית ליסטון ב. רמזי (אנ') ובחירתו של ג'וזפוס ל. מוורטיק (אנ'),[6] שמינה את קופר כיושב ראש ועדת המשפט של הבית, שבה הוא היה חבר בתקופת כהונתו הראשונה. קופר גם הצביע עם הרפובליקנים בבית הנבחרים ו-15 דמוקרטים בניסיון הבלתי מוצלח לתקן את חוקת קרוליינה הצפונית, שעל פיה הייתה אמורה להינתן למושל המדינה סמכות וטו.[7]

בפברואר 1991, לאחר שחבר הסנאט של קרוליינה הצפונית ג'ים אזל (אנ') נהרג בתאונת דרכים, מונה קופר לאייש את מושבו עד תום תקופת כהונתו המתוכננת של אזל כנציג מחוז הבחירה העשירי, שכולל חלקים ממחוזות אדג'קומב, הליפקס, נאש ווילסון. ב-1995 הוא ניהל משא ומתן על הצעת חוק לקביעת מועד למשאל עם לתיקון חוקת המדינה ולמתן סמכות הווטו למושל.[7] ביולי 1997 הוא נבחר כמנהיג סיעת הרוב בסנאט, עם התפטרותו של ריצ'רד קונדר. במהלך תקופת כהונתו האחרונה בסנאט, נבחר קופר למועצה המנהלת של לשכת עורכי הדין של קרוליינה הצפונית, תפקיד בו הוא שימש עד יוני 2022.

פעילותו של קופר בבית המחוקקים כללה יישום עונשים לקטינים על הבאת כלי נשק לבתי הספר, נגישות גבוהה יותר של מסמכים ציבוריים, החמרת חוק הפגישות הפתוחות של המדינה, ומתן סמכות וטו למושל.

התובע הכללי של קרוליינה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2000 הגיש קופר את מועמדותו לוועדת הבחירות של קרוליינה הצפונית לתפקיד התובע הכללי של המדינה. בבחירות הכלליות שהתקיימו בנובמבר, הוא הביס את עורך הדין הרפובליקני דן בויס, ואת מועמדת המפלגה הרפורמיסטית מרגרט פלמס. ב-6 בינואר 2001 הוא הושבע לכהונתו. ב-2004 הוא נבחר לתקופת כהונתו השנייה לאחר שהביס את הרפובליקני ג'וזף תומאס נוט (אנ'). ב-2008 הוא הביס בקלות את מועמד הרפובליקנים בוב קרמלי.[8] ב-2012 הוא נבחר לתקופת כהונתו הרביעית מבלי שניצבו מולו יריבים, וקיבל 2,828,941 קולות.

הדמוקרטים, הן במדינה והן ברמה הארצית, ניסו להציע לקופר להתמודד על תפקיד המושל ב-2008, על מושב בסנאט של ארצות הברית ב-2010, ושוב על תפקיד המושל ב-2012, אך הוא דחה את כל ההצעות.[9] בסקר דעת קהל שנערך ב-2009 הוביל קופר על הסנאטור המכהן ריצ'רד בר ב-4 אחוזים בהתאמה לתפקיד.[10]

כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קופר (שני משמאחל) עומד מאחורי הנשיא ברק אובמה, פברואר 2012.

ב-2001 יזם קופר חקיקה שיצרה תוכניות חניכה והדרכה לתלמידי חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים. ביוני אותה שנה חתם המושל מייק איזלי על החוק.

ב-2002 התעוררה מחלוקת לאחר שחטיבת כלי הרכב של קרוליינה הצפונית (אנ') הואשמה בטיוח דוחות נהיגה במהירות מופרזת שניתנו למועמד הדמוקרטי לבית הנבחרים של ארצות הברית ג'יימס פרגוסון במהלך מסע הבחירות של 2000, והמפלגה הרפובליקנית בקרוליינה הצפונית קראה לקופר לפתוח בחקירה. לנוכח השלכות אפשריות על חקירת חברי מפלגתו, קרא קופר לתובעים הפדרליים לכנס חבר מושבעים גדול, בטענה שיש להם סמכויות לחייב עדויות שאינן זמינות למדינה.

בינואר 2007, כאשר התובע של מחוז דורהאם, מייק ניפונג (אנ'), ביקש שלא לעסוק בפרשת האשמות השווא באונס בנבחרת הלקרוס של אוניברסיטת דיוק, לקח משרדו של קופר את האחריות על המקרה. ב-11 באפריל, לאחר גילויים על הסתרת ראיות, בדיות והפרות אתיות אחרות על ידי ניפונג, ביטל קופר את האשמות נגד חברי הנבחרת, ונקט בצעד יוצא דופן בהכריזו עליהם כחפים מאשמה וקבע כי הקורבנות מיהרו להתלונן.[11] החלטתו זכתה לשבחים משתי המפלגות.[12]

ימים מספר לאחר הטבח בווירג'יניה טק ב-2007, הקים קופר את כוח המשימה לבטיחות בקמפוסים כדי לנתח את מקרי הירי במוסדות חינוך, ולהגיש המלצות למדיניות כדי לסייע לממשלה למנוע מקרים כאלו ולהגיב עליהם. כוח המשימה הגיש את הדוח שלו בינואר 2008. לאחר פרסום הדוח, פעל קופר בשיתוף פעולה עם האספה הכללית של קרוליינה הצפונית להעברת חוק שדרש מפקידי בתי המשפט לתעד אשפוזים כפויים בבסיס הנתונים של מערכת קבלת הרישיונות לנשק.[13]

לאחר ההחלטה ב-2010 של הרכב של שלושה שופטים לזכות את גרגורי טיילור, שריצה 17 שנות מאסר על רצח של ג'קוטה תומאס, הורה קופר על עריכת חקירה לאחר שהתברר שאנשי המעבדה לזיהוי פלילי של לשכת החקירות של קרוליינה הצפונית עיכבו מידע.[14] הסתרת עדויות זו הובילה להרשעתו של טיילור. דוח הביקורת פורסם באותה שנה, ובו נמצא שהיה זה נוהג שבשגרה במשך שני עשורים בקרב קבוצה מסוימת של חוקרים. בנוסף, הם לא שמרו על הכללים המדעיים המקובלים. שני חוקרי ה-FBI, כריס סווקר ומייקל פוקס, הביאו כמעט 230 מקרים שהוכתמו כתוצאה ממעשים אלו. שלושה אנשים שהורשעו במקרים אלו הוצאו להורג, ו-80 נידונו למאסר ועדיין ריצו אז את עונשם.

ב-2011 ייצג קופר בפעם הראשונה את קרוליינה הצפונית בבית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין "ג'. ד. ב. נגד קרוליינה הצפונית" (אנ'), מקרה שהיה קשור לאזהרת מירנדה של מקרים בבית משפט לנוער.[15] בית המשפט פסק ברוב של 5 מול 4 שופטים נגד קרוליינה הצפונית.[16]

ב-2014, לאחר דליפה גדולה של אפר פחם בנהר דן, האשים המושל פט מקרורי את קופר בפוליטיזציה של המקרה לאחר שקופר האשים את חברת דיוק אנרגיה (אנ'), החברה שהייתה אחראית על הדליפה.[17] בהמשך האשים מקרורי את קופר בלחימה נגד המאמצים לנקות את הזיהום, טענה שתחנת הטלוויזיה WRAL כינתה "לא קיימת".[18]

מושל קרוליינה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות הבחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2016

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קופר בבחירות 2016

ב-2016 התמודד קופר בבחירות למשרת מושל קרוליינה הצפונית מול המושל המכהן, הרפובליקני פט מקרורי.[19] במרץ אותה שנה העבירה האספה הכללית של קרוליינה הצפונית את חוק הפרטיות והביטחון במתקנים ציבוריים, שנודע גם בכינוי "חוק בית הנבחרים 2", או HB2, ושנחתם על ידי מקרורי. מספר רב של תאגידים החלו להחרים את קרוליינה הצפונית במחאה על החוק, וביטלו הוספות של מקומות עבודה, השקעות ותוכניות הרחבה. קופר גינה את החוק בטענה שהוא נוגד את החוקה, וסירב להגן עליו בבתי המשפט.

כתוצאה מהנזק הכלכלי שנגרם עקב החוק, ירד שיעור שביעות הרצון ממקרורי באופן דרמטי בחודשים שלפני הבחירות. כאשר הראו תוצאות הבחירות הראשוניות שקופר הוביל, טען מקרורי להונאת בחירות. ספירה חוזרת הראתה שהיתרון של קופר אף עלה בהשוואה לתוצאות הראשוניות, ולאחר מערכה משפטית נרחבת, הודה מקרורי בתבוסתו ב-5 בדצמבר.[20] מתוך 4.7 מיליון מצביעים, ניצח קופר ביתרון של 10,227 קולות.[21]

מתוך חרדה על ניצחונו של קופר, בסוף 2016 העבירה האספה הכללית חקיקה מיוחדת לפני השבעתו לצמצום סמכויות המושל.[22] במה שכינה הניו יורק טיימס כ"מושב מיוחד הפתעתי", פעלו הרפובליקנים להפשיט את קופר מסמכויותיו לפני השבעתו.[23] במשך כל חודש דצמבר, פיקח קופר על הניסיון לבטל את HB2. ניסיון זה כשל לאחר שעסקה בין המחוקקים הדמוקרטים והרפובליקנים נפלה.

2020

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 2019 הכריז קופר על התמודדותו על תקופת כהונה שנייה.[24] בבחירות, שהתקיימו ב-3 בנובמבר 2020, הוא הביס את המועמד הרפובליקני סגן המושל דן פורסט, ביחס קולות של 51.52 מול 47.01 אחוזים.[25]

כהונתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קופר בטקס השבעתו כמושל קרוליינה הצפונית, 1 בינואר 2017.

ב-1 בינואר 2017 הושבע קופר כמושל קרוליינה הצפונית ה-75 בטקס מצומצם עקב סופת שלגים.[26]

ב-6 בינואר הוא ביקש את אישור הממשלה הפדרלית לכיסוי של תוכנית המדיקאייד בקרוליינה הצפונית.[27] ב-15 בינואר השעה שופט פדרלי את בקשתו של קופר, צו שתוקפו פקע ב-29 בינואר.[28][29] בחודשי כהונתו הראשונים, התמקד קופר בביטול HB2. לאחר משא ומתן ממושך עם המחוקקים הרפובליקנים במדינה, הסכים קופר בסוף מרץ לחתום על חוק שאסר על הרשויות המקומיות להעביר חוקים הנוגעים למתקנים ציבוריים ולנוהגי ההעסקה במשך שלוש שנים, בתמורה להפיכת ה-HB2 על פניו.[30] ב-9 במאי מינה הנשיא דונלד טראמפ את קופר כחבר בוועדה שעליה הוטל המאבק בצמצום ההתמכרות לאופיואידים.[31]

לאחר שבית המשפט העליון של ארצות הברית הכריז על מפת מחוזות הבחירה של קרוליינה הצפונית כנוגדת את החוקה,[32] כינס קופר ב-7 ביוני 2017 את בית המחוקקים למושב מיוחד לקביעה מחדש של גבולות מחוזות הבחירה,[33] אך הסנאט ובית המחוקקים ביטלו את המושב, בקבעם שהוא נגד את החוקה.[34] ב-29 ביוני חתם קופר על חוק לרפורמה בתקנות המרשם והניפוק של אופיואידים.[35]

ב-1 ביולי חתם קופר על חוק שאפשר מכירת משקאות חריפים לאחר השעה 10 בבוקר בימי ראשון, שכונה "חוק הבראנץ'".[36] ב-11 ביולי הוא חתם על "חוק בריטני", שמגדיר רצח מדרגה ראשונה אם הרצח בוצע בזדון והנאשם הורשע באלימות במשפחה או בהטרדה של הקורבן. הוא גם חתם על חוקים שאפשרו לצווי הגנה מפני אלימות במשפחה שניתנו על ידי שופט להיכנס לתוקף במלואם גם אם הוגש עליהם ערעור, ולהרחיב את חוק "פורנו הנקמה" של המדינה ממקרים של זוגות לשעבר לאלו של זרים.[37] למחרת הוא חתם על חוק להוספת שיעורים בלימודי נהיגה בנוגע להתנהלות מול שוטר בעת עצירה בכבישים. החוק עבר פה אחד בשני בתי המחוקקים.[38]

ב-26 ביולי חתם קופר על חוק להצבת מצלמות באוטובוסים לתלמידים מתוך כוונה להרתיע נהגים מלעקוף אוטובוסים שעצרו באופן לא חוקי.[39] ב-31 באוגוסט הוא הכריז על מצב חירום מדינתי בשל עליה במחירי הדלק,[40] שבוטל ב-18 בספטמבר.[41]

קופר (במרכז) עם הנשיא דונלד טראמפ, ספטמבר 2018.

ב-2018 איבדה המפלגה הרפובליקנית מושבים באספה הכללית, ובכך בא הקץ לרוב הגדול שהיה לה בשני בתי בית המחוקקים, ולאפשרות שלהם לעקוף צעדי וטו של המושל.[42]

ב-2019 נבחר קופר על ידי המושלים העמיתים בוועדה האזורית האפלאצ'ית (אנ') כיושב ראש שותף, ובכך הוא היה לראשון מושלי קרוליינה הצפונית שכיהן בתפקיד מאז ג'ים האנט ב-1978.[43] ב-6 במרץ אותה שנה הוא הגיש את התקציב המדינתי השנתי בהיקף של 25.2 מיליארד דולר. התקציב כלל העלאת שכר למורים בבתי הספר הציבוריים ולעובדי המדינה, הרחבת המדיקאייד, והנפקת אגרות חוב בסכום של 3.9 מיליארד דולר, בכפוף למשאל עם, לסיוע במימון בניית בתי ספר ומיזמי תשתיות מקומיים. קופר אמר שהוא משוכנע שהוא יוכל לגרום לבית המחוקקים לאשר את התקציב, כשמספר הרפובליקנים היה נמוך מכדי לעקוף החלטות וטו שלו.[44]

ב-11 בפברואר 2020 הודיע קופר על הקמת כוח משימה למלחמה בנגיף הקורונה החדש בקרוליינה הצפונית לקראת מגפת הקורונה.[45] ב-10 במרץ הוא הכריז על מצב חירום במדינה, לאחר המקרה השביעי המזוהה של המגפה.[46] ארבעה ימים לאחר מכן הוא הוציא צו מושל שאסר על התכנסויות של יותר ממאה אנשים, וסגר את כל בתי הספר לשבועיים.[47] ביוני הוא הוציא צו לחבישת מסכות בכל האזורים הפתוחים לציבור.[48]

לקראת הבחירות של 2022 נפוצו השערות שקופר יתמודד על המושב בסנאט של הרפובליקני הפורש ריצ'רד בר, אך במרץ 2021 הודיע קופר שהוא לא מעוניין בהתמודדות.[49]

ב-27 במרץ 2023 חתם קופר על חוק להרחבת המדיקאייד לאחר שהאספה הכללית שנשלטה על ידי הרפובליקנים העבירה אותו בשני הבתים, זאת על אף התנגדות שלהם לכך במשך כמעט עשור. הוערך שיותר מ-600,000 תושבי קרוליינה הצפונית בעלי הכנסות נמוכות יהיו זכאים להנות מהתוכנית.[50]

לאחר פרישתו מהמרוץ של הנשיא ג'ו ביידן בבחירות של 2024, וכניסתה למרוץ של סגנית הנשיא קמלה האריס, עלה שמו של קופר כמועמד אפשרי להתמודד כשותפה למרוץ. דווח שהוא שקל זאת ברצינות,[51][52] אך ב-29 ביולי הוא הסיר את שמו מרשימת המועמדים.[53]

ב-31 בדצמבר 2024, יום לפני תום כהונתו, המתיק קופר את עונשם של 15 מועמדים להוצאה להורג.[54]

החלטות וטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנתיים הראשונות לכהונתו, ניצב קופר מול הרוב המוחלט של הרפובליקנים באספה הכללית, שאפשר להם לעקוף את החלטות הווטו שלו, ובכך להגביל את השפעתו בתחום החקיקה.[55] את הוטו הראשון שלו הטיל קופר על חוק שהיה אמור להפוך את הבחירות לבית המשפט העליון של קרוליינה הצפונית ולבתי המשפט המחוזיים לבחירות מפלגתיות, לאחר שנים שהן נוהלו על בסיס לא-מפלגתי.[56] בית הנבחרים עקף את הווטו ב-22 במרץ 2017.[57] הסנאט הלך בעקבותיו ביום המחרת, והחוק נכנס לתוקף על אף התנגדותו של קופר.[58]

ב-21 באפריל 2017 הטיל קופר וטו על חוק להורדת מספר השופטים בבית המשפט לערעורים של קרוליינה הצפונית לשלושה שופטים.[59] הווטו נעקף ב-26 באפריל.[60] ב-21 באפריל הטיל קופר גם וטו על חוק להקמת ועדת הבחירות המדינתית החדשה וועדות בחירות חדשות במחוזות, שעבר בהצבעה מפוצלת בין הרפובליקנים והדמוקרטים. החוק החליף את השיטה ארוכת הימים שנתנה למפלגת המושל את הרוב בוועדה.[59] שני בתי המחוקקים עקפו את החוק ב-24 וב-25 באפריל.[61]

קופר גם הטיל וטו על הצעת חוק שהייתה אמורה להגביל את האפשרות לתבוע חוות לגידול חזירים.[62] החוק נעקף גם הוא על ידי בית המחוקקים.[63] ב-20 ביוני הטיל קופר וטו על תקציב המדינה המוצע, שיום קודם לכן הוא כינה אותו "בלתי אחראי".[64] בהודעתו על הטלת הווטו, הוא ציין את הקיצוצים במס ההכנסה, וטען שהוא "חסר שלמות מבנית בכך שהוא לא מתחשב בגידול האוכלוסייה, באינפלציה ובקיצוצים צפויים במימון הפדרלי, בכך שהוא עושה שימוש בהכנסות חד-פעמיות להחזר הוצאות, ובכך שהוא אימץ תוכנית מס שתגרום למדינה לא לממן את העלאות השכר המובטחות למורים בשנים הבאות". הוא ציין שהתקציב המוצע כלל "סעיפים הפוגעים ביכולתו של המושל לבצע בנאמנות את החוקים, כולל יישום חוק זה, כנדרש בחוקה, ומפרים את עקרון הפרדת הרשויות". ביום המחרת עקף בית המחוקקים את הווטו.[65]

ביולי 2017 הטיל קופר וטו על חוק שאפשר למוסדות ללא כוונת רווח להפעיל "משחקי לילה", באומרו שללא כוונה תיווצר הזדמנות לתעשיית משחקי הפוקר בווידאו.[66]

בדצמבר 2018 העבירה האספה הכללית חוק שדרש לקיים בחירות מקדימות חדשות במחוז הקונגרס התשיעי.[67] קופר הטיל וטו על החוק בשל סעיף שעל פיו נעשו החקירות מימון מסע הבחירות לפחות פומביות, אך האספה הכללית עקפה את הווטו.[68]

בסך הכול, בשנתיים הראשונות לכהונתו הטיל קופר 28 החלטות וטו, מתוכן 23 נעקפו על ידי בית המחוקקים.[69] בעקבות הבחירות של 2018, איבדו הרפובליקנים את הרוב המוחלט שלהם בבית המחוקקים, וכך נתנו לקופר ולדמוקרטים יתרון גדול יותר במשא והמתן החקיקתי.[55]

במאי 2019 הטיל קופר וטו על חוק שקבע עונשי מאסר וקנס נגד רופאים ואחיות שלא ביצעו החייאה בעוברים ששרדו הפלות.[70] הוא הסביר את התנגדותו בכך ש"החוק הוא התערבות בלתי נחוצה בין הרופאים לבין מטופליהם",[71] ושחוקים אחרים כבר מגינים על יילודים.[72]

מועמדות לסנאט 2026

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביולי 2025 הודיע קופר על כוונתו להתמודד על המושב של קרוליינה הצפונית בסנאט של ארצות הברית ב-2026, מתוך כוונה להחליף את הסנאטור הרפובליקני המכהן, תום טיליס, שמוקדם יותר באותו חודש הודיע על פרישתו.[73]

חיים אישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992 נשא קופר לאישה את כריסטין ברנהרדט (אנ'), שעבדה כאפורטרופסית מטעם הרשויות עבור ילדים מאומצים במחוז וייק. לשניים שלוש בנות, כולן בוגרות אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. קופר לימד בבית ספר של יום ראשון, שירת כדיאקון וכחבר מועצה בכנסייה הפרסביטריאנית, והוא אוהד של קבוצת ההוקי קרח קרוליינה הוריקנס. ב-2018 הוא היה לחבר בבני המהפכה האמריקאית. לאחר תום כהונתו כמושל קיבל קופר משרת הוראה באוניברסיטת הרווארד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוי קופר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Scott, Broughton Name Nash Campaign Leaders. The Nashville Graphic. February 22, 1968.
  2. ↑ Cooper, Siler Will Direct Hunt Drive In Nash County. Rocky Mount Telegram. January 22, 1988.
  3. ↑ Sigmon, Robert (April 17, 2018). "NC Governor Roy Cooper Inducted into the SAR". North Carolina Society Sons of the American Revolution. National Society Sons of the American Revolution
  4. ↑ Judson, Andie (December 5, 2018). "Meet North Carolina's next governor, Roy Cooper". WNCN-TV. Archived from the original on April 22, 2019.
  5. ↑ "Cooper, a Carolina Alumnus, Being Vetted for Potential VP Running Mate - Carolina Alumni"
  6. ↑ Jallow, Ahmed (July 7, 2022). "King of the Road". The Assembly.
  7. 1 2 Anderson, Bryan (March 16, 2023). "Cooper's Veto Predicament". The Assembly.
  8. ↑ "Roy Cooper, N.C.'s most popular Democrat". The News & Observer. Archived from the original on January 4, 2015.
  9. ↑ WRAL (January 26, 2012). "Perdue will not seek re-election". WRAL.com. Archived from the original on November 8, 2014.
  10. ↑ McArdle, John (April 20, 2009). No Time Frame for Cooper Senate Decision. RollCall.
  11. ↑ Adam Hochberg (April 11, 2007). Citing 'Tragic Rush,' Prosecutor Clears Duke Players. NPR.
  12. ↑ Camp, Jon (October 12, 2015). "Attorney general primed to begin run for NC governor". ABC11 Raleigh-Durham. Archived from the original on January 31, 2016.
  13. ↑ Firearm Ownership and Possession
  14. ↑ "Feds: North Carolina Crime Lab Buried Blood Evidence". ABC News. August 18, 2010.
  15. ↑ "Supreme Court site". supremecourt.gov. Archived from the original on November 10, 2014.
  16. ↑ "High Court: Age Must Be Considered In Legislation". Npr.org. June 16, 2011. Archived from the original on December 30, 2018.
  17. ↑ Marianne Lavelle (October 27, 2016)/ Coal Ash a Hot-Button Issue in Tight North Carolina Governors Race. Inside Climate News.
  18. ↑ Binker, Mark (September 18, 2016). McCrory says Cooper 'fought cleanup' of coal ash. WRAL-TV.
  19. ↑ "Attorney General Announces Candidacy For Governor". Charlotte Observer. November 6, 2014. Archived from the original on November 8, 2014.
  20. ↑ "North Carolina Gov. McCrory concedes he lost re-election bid". Fox News. December 5, 2016. Archived from the original on December 5, 2016.
  21. ↑ Jarvis, Craig (January 24, 2017). "Cooper won, but most of NC was McCrory territory, geographically speaking". The News & Observer. Archived from the original on December 27, 2018.
  22. ↑ Fausset, Richard; Gabriel, Trip (December 15, 2016). "North Carolina's Partisan Rift Widens in Fight Over Governor's Powers". The New York Times. Archived from the original on January 4, 2017.
  23. ↑ Gabriel, Trip (December 14, 2016). "North Carolina G.O.P. Moves to Curb Power of New Democratic Governor". The New York Times. Archived from the original on December 25, 2016.
  24. ↑ "NC Gov. Roy Cooper announces he's running for reelection in 2020". The News & Observer. December 5, 2019. Archived from the original on December 7, 2019.
  25. ↑ Burns, Matthew (November 3, 2020). "Cooper re-elected, Republican Robinson becomes NC's first Black Lt.Gov". WRAL-TV. Capitol Broadcasting Company. Archived from the original on November 4, 2020.
  26. ↑ Matthew Burns and Laura Leslie (Jan 6, 2017). Inauguration ceremony gives way to snowstorm. WARL News.
  27. ↑ "NC Gov. Cooper: Governor Cooper Tells Washington that North Carolina Will Seek to Expand Medicaid". governor.nc.gov. Archived from the original on January 8, 2017.]. governor.nc.gov. Archived from the original on January 8, 2017.
  28. ↑ Donovan, Evan (January 15, 2017). "Gov. Cooper's Medicaid expansion temporarily blocked" January 15, 2017. WLOS. Archived from the original on January 16, 2017.
  29. ↑ Binker, Mark (January 27, 2017). "Cooper loses latest round in Medicaid expansion case". WRAL.com. Archived from the original on February 5, 2021.
  30. ↑ Zengerle, Jason (June 20, 2017). "Is North Carolina the Future of American Politics?". The New York Times Magazine. Archived from the original on December 28, 2018.
  31. ↑ Andrew, Joseph (May 10, 2017). "White House names new members of opioid commission". statnews.com. Archived from the original on September 21, 2017.
  32. ↑ Totenberg, Nina (May 23, 2017). "Supreme Court Rejects 2 N.C. Congressional Districts As Unconstitutional". Npr.org. Archived from the original on July 23, 2018.
  33. ↑ "Gov. Roy Cooper calls for a special session to redraw district voting maps". ABC11 Raleigh-Durham. June 7, 2017. Archived from the original on April 16, 2020.
  34. ↑ Campbell, Colin (June 8, 2017). "NC House, Senate cancel Cooper's call for redistricting special session, calling it 'unconstitutional'". Archived from the original on June 8, 2017.
  35. ↑ Bethany Moore (July 18, 2017). "Gov. Cooper signs STOP Act to fight opioid epidemic". Wxii12.com. Archived from the original on October 6, 2018.
  36. ↑ Chris Ruffin (June 30, 2017). "Gov. Roy Cooper signs "brunch bill"". Wxii12.com. Archived from the original on December 3, 2018.
  37. ↑ "Cooper bills against domestic violence into law". Wwaytv3.com. Archived from the original on July 23, 2018.
  38. ↑ Fain, Travis (July 12, 2017). "Cooper vetoes casino night bill, signs traffic stop legislation". WRAL.com. Archived from the original on February 5, 2021.
  39. ↑ "Cooper signs bill to mount cameras on school buses". WRAL.com. July 25, 2017. Archived from the original on November 29, 2020.
  40. ↑ Athans, Elaina; Brown, Joel (September 3, 2017). "Colonial Pipeline now projecting to reopen Monday". ABC11 Raleigh-Durham. Archived from the original on February 6, 2021.
  41. ↑ "North Carolina governor rescinds state of emergency". September 18, 2017 . Miami Herald. Archived from the original on September 20, 2017.
  42. ↑ Tiberii, Jeff (November 7, 2018). "Republicans Lose Supermajorities In North Carolina General Assembly". WUNC. Archived from the original on March 8, 2019.
  43. ↑ "NC Gov. Cooper: Governor Cooper to Serve As 2019 Appalachian Regional Commission States Co-Chair". governor.nc.gov. Archived from the original on January 10, 2019.
  44. ↑ Fain, Travis; Leslie, Laura; Burns, Matthew (March 6, 2019). "Cooper confident he now has leverage to get more from lawmakers in budget". WRAL.com. Capitol Broadcasting Company. Archived from the original on May 23, 2019.
  45. ↑ Coleman, Dashiell (February 11, 2020). "North Carolina Now Has A Coronavirus Task Force". WFAE 90.7 Charlotte's NPR News Source. Archived from the original on February 12, 2020.
  46. ↑ "NC Gov. Cooper: Governor Cooper Declares State Of Emergency To Respond To Coronavirus COVID-19". governor.nc.gov. Archived from the original on March 15, 2020.
  47. ↑ Featherston, Emily (March 15, 2020). "Governor Cooper orders closing of all N.C. public schools, bans large gatherings". WECT. Archived from the original on August 6, 2020.
  48. ↑ "North Carolina requires face masks, continues Phase 2". June 24, 2020. wcnc.com. Archived from the original on June 24, 2020.
  49. ↑ Murphy, Brian (March 11, 2021). Roy Cooper says no to 2022 Senate run. Raleigh News & Observer.
  50. ↑ Robertson, Gary D. (March 27, 2023). "N. Carolina governor signs Medicaid expansion bill into law". The Associated Press.
  51. ↑ "The 4 Democrats who are top contenders to be a running mate for Kamala Harris". PBS News. July 22, 2024.
  52. ↑ Davis Jr., Elliott (July 2, 2024). "The 2024 Swing States: Why North Carolina Could Sway the Presidential Election". U.S. News.
  53. ↑ Martin Pengelly (5 Aug 2024). Roy Cooper dropped VP bid over fears about extremist lieutenant governor. The Guardian.
  54. ↑ "Governor Cooper Takes Capital Clemency Actions ". governor.nc.gov.
  55. 1 2 Hartman, Matt (November 3, 2022). "Roy Cooper's Wager". The Assembly.
  56. ↑ "NC Gov. Cooper: Governor Cooper Signs Veto of House Bill 100". governor.nc.gov. Archived from the original on March 17, 2017.
  57. ↑ Burns, Matthew; Leslie, Laura (March 22, 2017). "House votes to override Cooper veto of partisan judicial elections bill". WRAL.com. Archived from the original on February 5, 2021.
  58. ↑ Boughton, Melissa (March 23, 2017). "NC Policy Watch". Pulse.ncpolicywatch.org. Archived from the original on December 30, 2018.
  59. 1 2 "NC Gov. Cooper: Governor Cooper Vetoes House Bill 239 and Senate Bill 68". governor.nc.gov. Archived from the original on April 22, 2017.
  60. ↑ "NC General Assembly: House Bill 239 / S.L. 2017-7". Ncleg.net. Archived from the original on November 7, 2017.
  61. ↑ Burns, Matthew (April 25, 2017). "Lawmakers override Cooper again; combine elections, ethics oversight" WRAL.com. Archived from the original on November 29, 2020.
  62. ↑ Murawski, John (May 5, 2017). "Cooper Vetoes Hog Farm Protection Bill". Newsobserver.com. Archived from the original on November 23, 2018.
  63. ↑ Gary D. Robertson (May 12, 2017). Legislature overrides Cooper veto on hog farm odor lawsuits. Wisconsin State Farmer.
  64. ↑ Campbell, Colin (June 28, 2017)"Cooper vetoes budget – and hints at another lawsuit". Newsobserver.com. Archived from the original on December 30, 2018.
  65. ↑ Rodriguez, Gloria (June 28, 2017). "Lawmakers override Cooper's budget veto". ABC11 Raleigh-Durham. Archived from the original on February 4, 2021.
  66. ↑ "NC Gov. Cooper: Bill Signings for July 12, 2017". governor.nc.gov. Archived from the original on August 16, 2017.
  67. ↑ "After fraud probe, new NC primary may replace GOP candidate". Greensboro News and Record. greensboro.com. December 16, 2018. Archived from the original on August 6, 2020.
  68. ↑ Greenwood, Max (December 27, 2018). "North Carolina lawmakers override veto of elections bill". The Hill. Archived from the original on December 30, 2018.
  69. ↑ Burns, Matthew (January 2, 2019). "Will second half of Cooper's term be more productive than first?". WRAL.com. Archived from the original on January 2, 2019.
  70. ↑ Jacobson, Louis; Specht, Paul (April 19th, 2019). "Fact-checking claims about abortion and 'born alive' bill". PolitiFact North Carolina. Archived from the original on May 15, 2019.
  71. ↑ Cooper, Roy (April 18, 2019). "Governor Roy Cooper Objections and Veto Message". State of North Carolina. Archived from the original on June 6, 2019.
  72. ↑ Hanna, Jason (April 18, 2019). "North Carolina governor vetoes 'born alive' abortion bill". CNN. Archived from the original on May 15, 2019.
  73. ↑ Hagel, Jack (July 28, 2025). "Democrat Roy Cooper announces bid for North Carolina's open U.S. Senate seat". WRAL-TV.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רוי_קופר&oldid=42819201"