המפלגה הרפובליקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
סמלילה הנוכחי של המפלגה הרפובליקנית של ארצות הברית

המפלגה הרפובליקניתאנגלית: Republican Party, ידועה גם בקיצור GOP ל-Grand Old Party) היא אחת משתי המפלגות העיקריות בארצות הברית. מפלגה זו הִיא המפלגה השמרנית, הקפיטליסטית והימנית יותר מבין שתי המפלגות. המפלגה מתחרה במפלגה הדמוקרטית.

המפלגה הרפובליקנית נוסדה בוויסקונסין ב-28 בפברואר 1854 כמפלגה מודרנית המבוססת על רפובליקניזם ומתנגדת לעבדות בארצות הברית. הוועידה הראשונה של המפלגה נערכה ב-6 ביולי 1854 בג'קסון שבמישיגן.

הנשיא הראשון מטעם המפלגה הרפובליקנית היה אברהם לינקולן, והאחרון ג'ורג' וו. בוש.

כיום, העקרונות העיקריים של המפלגה כוללים מדיניות של שוק חופשי, קפיטליזם, ערכים מסורתיים, מדיניות ביטחון לאומי נוקשה, לחימה בטרור העולמי, הפרטה של שירותים ממשלתיים ושמרנות חברתית שלעתים כוללת תמיכה במכר כלי-נשק לאזרחיה והתנגדות להפלות ולנישואים חד-מיניים.

סמל המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיל, סימולה המסורתי של המפלגה הרפובליקנית
קריקטורה משנת 1874 המציגה את הופעתו הראשונה של ה"פיל" הרפובליקני

סמל המפלגה הרפובליקנית האמריקנית הוא פיל. הסמל הופיע לראשונה בקריקטורה שפורסמה בעיתון ה"וויקלי הרפר" ב-7 בנובמבר 1874 [1]. בראשית המאה ה-20 במספר מדינות סמל המפלגה היה עיט (אינדיאנה ואוהיו) כניגוד לסמל התרנגול של המפלגה הדמוקרטית במדינות אלה.

צבע המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז ליל הבחירות ב-2000 הצבע האדום הוא זה המזוהה עם המפלגה הרפובליקנית. זאת לעומת רוב מדינות העולם, בהן אדום מזוהה עם השמאל הפוליטי דווקא.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר בריפון ויסקונסין בו נוסדה המפלגה הרפובליקנית האמריקנית
אברהם לינקולן, הנשיא הרפובליקני הראשון (1861-1865)

ג'ון פרימונט היה המועמד הראשון של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית ב-1856. אף שהפסיד בבחירות גברה השפעתה של המפלגה במדינות הצפוניות, ובבחירות הבאות (1860) נבחר המועמד הרפובליקני - אברהם לינקולן. כך הגיע לקיצו שלטונה של המפלגה הדמוקרטית אשר תמכה בעבדות.

לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקנית נרצח לינקולן, וסגנו אנדרו ג'ונסון, סנטור דמוקרטי מטנסי שצורף לכרטיס ב-1864 למען האחדות הלאומית, ירש את מקומו. בין ג'ונסון לבין אנשי המפלגה הרפובליקנית התגלעו סכסוכים קשים בנוגע לשיקום הדרום (הרקונסטרוקציה). הרפובליקנים זעמו על יחסו המקל למורדים, ועל כך שהטיל וטו על חוקים שנוגעים לזכויות אדם. לבסוף בית הנבחרים העלה את ג'ונסון למשפט הדחה בסנאט, בו היה חסר קול אחד בשביל להדיחו.

פרויקט שיקום הדרום נמשך גם בתקופת נשיאותו הכפולה של יוליסס גרנט. בתקופה זו המפלגה הצליחה להשתלט לזמן קצר על הפוליטיקה במדינות הדרום, היות שממרבית המורדים נמנעה זכות ההצבעה, ולעומת זו היא הוענקה לעבדים המשוחררים. הרפובליקנים העבירו רפורמות במדינות הדרום ומינו עבדים משוחררים לתפקידים בממשלים המדינתיים. כמו כן, המפלגה דגלה בתקופתו של גרנט בעידוד המסחר, התעשייה, ושמירה על זכויות החיילים המשוחררים.

תקופת שיקום הדרום הסתיימה עם הבחירות השנויות במחלוקת של 1876, בהן נבחר ראתרפורד הייז למרות שיריבו הדמוקרטי זכה במירב הקולות, ורק בזכות פסילת קולות מסיבית בארבע מדינות דרומיות זכה הייז לרוב בחבר האלקטורים. בפשרה שהושגה אחרי הבחירות הכירו הדמוקרטים בנשיאותו של הייז תמורת מספר דרישות, ביניהן סיום תקופת "שיקום הדרום": נסיגת הכוחות הפדרליים, והחזרת השלטון במדינות לממשלים שמבוססים על תושבי הדרום הלבנים המקוריים, בניגוד לממשלים בהם שלטו צפוניים שהגיעו לדרום, ובהם שותפו עבדים משוחררים.

בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 המאבקים על הנשיאות בין הרפובליקנים לדמוקרטים היו צמודים ובשניים מהם, (ב-1884 וב-1892), זכה המועמד הדמוקרטי גרובר קליבלנד.

בחירתו של ויליאם מקינלי הרפובליקני בשנת 1896, בזכות תרומות רבות מתעשיינים, סימנה את הפיכת המפלגה ל"מפלגת העסקים". עם הרצחו של מקינלי החליף אותו תיאודור רוזוולט, שהיה שייך לאגף הפרוגרסיווי של המפלגה. מדיניותו לשבירת המונופולים עמעמה את זיהוי המפלגה עם העסקים. רוזוולט לא רץ לקדנציה נוספת בשנת 1908 ותמך בויליאם טאפט, שנבחר במקומו. אולם בתקופת כהונתו של טאפט חל קרע בין האגפים השמרניים והפרוגרסיביים במפלגה, והאגף הפרוגרסיבי, בראשותו של רוזוולט פרש ורץ בבחירות לנשיאות ב-1912 בנפרד. רוזוולט קיבל יותר קולות ויותר אלקטורים מאשר טאפט, אולם הפיצול גרם לבחירתו של המועמד הדמוקרטי וודרו וילסון.

בתקופת ממשלו של וילסון, שהוביל את ארצות הברית להצטרפות למלחמת העולם הראשונה, בלטה המפלגה הרפובליקנית כמפלגה התומכת בבדלנות - עמדה בה נקטה עד תחילת המלחמה הקרה, ובמידה מסוימת גם עד סוף המאה העשרים.

המפלגה זכתה בנשיאות בשנות ה-20, על מצע של "לסה פר" (בתוך המדינה) ובידוד ממדינות העולם. מטעם המפלגה נבחרו לנשיאות וורן גמליאל הרדינג ב-1920, ג'ון קלווין קולידג' ב-1924 והרברט הובר ב-1928. אולם השפל הכלכלי הגדול הוביל לבחירתו של פרנקלין דלנו רוזוולט הדמוקרטי לארבע קדנציות, ולשלושה עשורים של דומיננטיות כמעט מוחלטת בפוליטיקה האמריקנית של קואליצית ה"ניו דיל" הדמוקרטית.

בשנות החמישים והשישים זכתה המפלגה בבחירות לנשיאות רק בשתי הקדנציות של דווייט אייזנהאואר, אך הקונגרס, ובייחוד בית הנבחרים, היה בשליטה דמוקרטית.
אולם המפלגה עברה בתקופה זו שינוי פנימי מרחיק לכת, שהוביל לדומיננטיות שלה בפוליטיקה בעשורים הבאים: הבסיס הרפובליקני המסורתי, בצפון מזרח המדינה, שדגל בבדלנות, בשמרנות כלכלית, ובליברליזם חברתי, החל להתערער. מולו עלו גורמים חדשים: ניצים, שתמכו במדיניות תקיפה כלפי ברית המועצות, ותומכי השמרנות החברתית. את מגמה זו סימלה יותר מכל בחירתו למועמדות המפלגה לבחירות ב-1964 של בארי גולדווטר, כנגד נלסון רוקפלר שייצג זרם ליברלי יותר. גולדווטר הובס מול הנשיא המכהן לינדון ג'ונסון, אך ניצח דווקא ברוב מדינות הדרום - פעם ראשונה למועמד רפובליקני. תוצאה זו סימנה את המעבר של הלבנים בדרום למפלגה הרפובליקנית, בשל תמיכת המפלגה הדמוקרטית בתנועת זכויות האזרח ושוויון הזכויות לאפרו-אמריקנים.

ב-1968 כבר נבחר לנשיאות הרפובליקאי ריצ'רד ניקסון, בזכות "האסטרטגיה הדרומית" של התבססות על גורמים לבנים שמרניים במדינות הדרום. השלטון הרפובליקאי נקטע לארבע שנים בתקופת כהונתו של ג'ימי קרטר, בשל פרשת ווטרגייט ובזכות מוצאו הדרומי של קרטר. אולם ב-1980 חזרה המפלגה לזכות בנשיאות עם רונלד רייגן.

בחירתו של רייגן סימלה את התחזקות האגף הדתי שדגל בשמרנות חברתית. רייגן סחף איתו את מה שנקרא "הדמוקרטים של רייגן": לבנים, עובדי "צווארון כחול" שבעבר תמכו במפלגה הדמוקרטית בשל מדיניותה החברתית, אך עברו אל הרפובליקנים בשל השמרנות החברתית שלהם, אל מול הליברליות החברתית של הדמוקרטים.

את הרצף הרפובליקני בנשיאות קטעה ב-1992 בחירתו של ביל קלינטון, איש הדרום גם הוא. אולם ב-1994 הצליחה המפלגה הרפובליקנית להשתלט בפעם הראשונה אחרי 40 שנה על בית הנבחרים, בזכות "החוזה עם אמריקה" של ניוט גינגריץ'.

בשנת 2000 חזרה המפלגה לבית הלבן עם ג'ורג' ווקר בוש. בחירתו של "נוצרי שנולד מחדש" דוגמת בוש, ביטאה את השתלטות הימין הדתי על המפלגה. תקופת כהונתו ומלחמת עיראק, גם פוררה את הקו הבדלני של המפלגה, כאשר את השינוי הזה הובילו הנאו שמרנים בממשל, אשר דוגלים במדיניות ניצית של התערבות ארצות הברית ברחבי העולם.

בנובמבר 2006, בעקבות בחירות אמצע הכהונה לקונגרס איבדה המפלגה הרפובליקנית את שליטתה בשני בתי הקונגרס לטובת המפלגה הדמוקרטית. לאחר הבחירות ב-2010 למפלגה רוב בבית הנבחרים ולאחר הבחירות ב-2014 גם רוב בסנאט.

נשיאים רפובליקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם דיוקן מדינה תקופת כהונה מספר
אברהם לינקולן Abrahamlincoln.jpg אילינוי 1861-1865 הנשיא השישה עשר
יוליסס סימפסון גרנט Ulysses Grant 1870-1880.jpg אילינוי 1869-1877 הנשיא השמונה עשר
רתרפורד הייז President Rutherford Hayes 1870 - 1880 Restored.jpg אוהיו 1877-1881 הנשיא התשעה עשר
ג'יימס גרפילד James Abram Garfield, photo portrait seated.jpg אוהיו 1881 הנשיא העשרים
צ'סטר ארתור Chester Alan Arthur.jpg ניו יורק 1881-1885 הנשיא העשרים ואחת
בנג'מין הריסון Benjamin Harrison, head and shoulders bw photo, 1896.jpg אינדיאנה 1889-1893 הנשיא העשרים ושלושה
ויליאם מקינלי William McKinley by Courtney Art Studio, 1896.jpg אוהיו 1897-1901 הנשיא העשרים וחמישה
תאודור רוזוולט T Roosevelt.jpg ניו יורק 1901-1909 הנשיא העשרים ושישה
ויליאם האוורד טאפט William Howard Taft.jpg אוהיו 1909-1913 הנשיא העשרים ושבעה
וורן הרדינג Warren G Harding portrait as senator June 1920.jpg אוהיו 1921-1923 הנשיא העשרים ותשעה
קלווין קולידג' Calvin Coolidge cph.3g10777.jpg מסצ'וסטס 1923-1929 הנשיא השלושים
הרברט הובר President Hoover portrait.tif קליפורניה 1929-1933 הנשיא השלושים ואחד
דווייט אייזנהאואר Dwight D. Eisenhower, official photo portrait, May 29, 1959.jpg קנזס 1953-1961 הנשיא השלושים וארבעה
ריצ'רד ניקסון Richard M. Nixon, ca. 1935 - 1982 - NARA - 530679.tif קליפורניה 1969-1974 הנשיא השלושים ושבעה
ג'רלד פורד Gerald Ford.jpg מישיגן 1974-1977 הנשיא השלושים ושמונה
רונלד רייגן Official Portrait of President Reagan 1981.jpg קליפורניה 1981-1989 הנשיא הארבעים
ג'ורג' הרברט ווקר בוש George H. W. Bush, President of the United States, 1989 official portrait.jpg טקסס 1989-1993 הנשיא הארבעים ואחד
ג'ורג' ווקר בוש George-W-Bush.jpeg טקסס 2001-2009 הנשיא הארבעים ושלוש

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]