רומר (פרנקפורט)
 | |
| החזית המזרחית של הרומר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בית עירייה |
| על שם | משפחת רומר |
| כתובת | רומנברג 23 |
| מיקום | פרנקפורט |
| מדינה | גרמניה |
| בעלים | עיריית פרנקפורט |
| מנהל | מייק יוזף |
| הקמה ובנייה | |
| תאריך פתיחה רשמי | 11 במרץ 1405 |
| עלות | 800 גילדן הולנדי |
| מידות | |
| שטח | 10,000 מטר רבוע |
| קואורדינטות | 50°06′37″N 8°40′54″E / 50.110278°N 8.681667°E |
 | |
  | |
הרוּמֵר (בגרמנית: Römer; שם משפחה גרמני, בעברית: "רומאי") הוא מבנה מימי הביניים באזור העיר העתיקה של פרנקפורט, גרמניה, ובית העירייה שלה כבר למעלה מ-600 שנה. הוא אחד מנקודות הציון החשובות בגרמניה. הרומר ממוקם מול כנסיית סנט ניקולס העתיקה. משפחת הסוחרים רומר מכרה אותו יחד עם בניין שני, ברבור הזהב (Goldener Schwan), למועצת העיר ב-11 במרץ 1405 והוא הוסב לשימוש כבניין העירייה של פרנקפורט. בניין העירייה הוא למעשה הבניין האמצעי מתוך סט של שלושה בניינים הממוקמים ברחבת רומנברג.
הרומר אינו מוזיאון מכיוון שהוא משמש מדי פעם את העיר למטרות שונות, למשל כמשרד רישום אזרחי.
רובע העיר העתיקה לשעבר בין רומר לקתדרלת סנט ברתולומיאו פותח מחדש כרובע דום-רומר עד 2018, כולל מספר שחזורים של מבנים היסטוריים שנהרסו במהלך מלחמת העולם השנייה.
הרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם הבניינים הורחב ברציפות במהלך השנים, ובסופו של דבר אחד-עשר בתים מחוברים זה לזה, וכתוצאה מכך חלל פנים מבלבל למדי. בתחילת המאה ה-19, ההיסטוריון של פרנקפורט אנטון קירשנר אמר כי בבניין עיריית פרנקפורט יש "מדרגות, חצרות, אולמות וחדרים בתערובת מבוך".
ב-1424 קנתה העיר את בית פראואנרוד, ב-1510 את בית ויולה ובשנת 1542 את בית שוורצנפלס, שכולם היו מחוברים אדריכלית למתחם הראשי.
לאחר מכן, בשנת 1596 קנתה מועצת העיר את בית וואנבאך, שניצב ליד הגולדן שוואן, וכן את הבניין משמאל להאוס רומר, האוס לוונשטיין, ושניהם התחברו לרומר. פרויקטי בנייה אלה היו מסובכים מאוד, שכן גבהי הרצפה של לוונשטיין ורומר היו שונים.
ב-1843 נוספו בית פראונשטיין והזלצהאוז תמורת 32,000 גילדן. לבסוף, בשנת 1878 קנתה העיר את בית אלט-לימפורג מימין להאוס רומר. החזית הניאוגותית הנוכחית עם מרפסת נבנתה משנת 1896 מרשימה יותר, אך ראש העיר פרנץ אדיקס החליט נגד הצעתו של הקייזר וילהלם ותכנן את החזית בצורה מסבירת פנים יותר.
הרומר נחנך מחדש בשנת 1955 על ידי הנשיא תיאודור יוס.
בעשורים הבאים שוחזרה החזית פעמיים נוספות, בשנים 1974 ו-2005, והבתים ברומרברג חזרו למראה הניאוגותי של שנת 1900. גם הפנים עוצב מחדש. בשנת 1988 הושלם אולם ישיבות מועצת העיר המשופץ.
ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאפיינים החיצוניים של מערכת הבניינים משקפים רוחב רחב של ההיסטוריה של פרנקפורט וגרמניה, למרות שהם עוצבו בתחילת המאה ה-20. לחזית המפורסמת עם שלוש פסגות יש אלמנטים של עיצוב מימי הביניים. הפינה השמאלית מציגה את מה שמכונה פרנקפורטיה, ההתגלמות הנשית של העיר. באמצע, האוס רומר מציג את ארבעת הקייזרים של האימפריה הרומית הקדושה, שני שלטי נשק של העיר, לוח שעון וכרזת המתארת את העובדות החשובות ביותר על הבניין. ארבעת הקייזרים הם פרידריך ברברוסה (המלך הראשון שנבחר בפרנקפורט), לואי הבווארי (שנתן זכויות כינוס לעיר ואיפשר את הרחבת העיר), שארל הרביעי (שהפך את פרנקפורט למקום שבו נערכה הצבעה לבחירה בקייזר), ומקסימיליאן השני (הקייזר הראשון שהוכתר בקתדרלת פרנקפורט).
כמו החזית הניאוגותית, המרפסת נוספה לאחר הבנייה מחדש בשנת 1900, והחליפה גג עץ. המרפסת שימשה ומשמשת כבמה ציבורית לביקורי מדינה ואירועי ספורט – למשל, אלופי העולם בכדורגל בגביע העולם לנשים ב-2003 והסגניות באליפות העולם ב-2002.
גישה נוספת נבחרה לתכנון החזיתות של שני הבתים הצפון-מזרחיים (הוואנבך והזלצהאוז). בניגוד לשאר הבתים במתחם, במקום לשחזר את החזית הוילהלמינאית הישנה, יצרו האדריכלים עיצוב חדש לחלוטין תוך שימוש בשילוב של מסגרות עץ מימי הביניים וסגנונות מודרניים. הפסיפסים במסגרות העץ מציגים מוטיב של עוף החול, סמל להתחלה החדשה של פרנקפורט המודרנית לאחר המלחמה.
