ריבאונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איגנסיו דה מיגל, שחקן נבחרת ספרד, זוכה בריבאונד

ריבאונדאנגלית: Rebound) או כדור חוזר (על פי האקדמיה ללשון העברית: כַּדּוּר נִתָּר) בכדורסל היא תפיסת הכדור לאחר שזריקה הוחטאה. לריבאונד חשיבות רבה במשחק, שכן הוא מקנה לקבוצה הזוכה בכדור הזדמנות נוספת לקלוע לסל היריבה ומונעת מהיריבה הזדמנות כזו. לפיכך קיימים סטטיסטיקות ונתונים על כדורים חוזרים, על קבוצות או שחקנים. הריבאונד מחולק לשני סוגים: ריבאונד הגנה - מצב בו לאחר שהקבוצה התוקפת החטיאה את הכדור הקבוצה היריבה, המתגוננת, זוכה בכדור; ריבאונד התקפה - מצב בו לאחר שהקבוצה התוקפת החטיאה היא גם זו שזוכה בכדור ומקבלת הזדמנות לתקוף שנית.

סוגים והגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת הכדור לאחר ניסיון זריקה לסל נחשבת לריבאונד, והכדור עצמו אינו חייב לפגוע בסל, בטבעת או בלוח כדי שהריבאונד ייחשב, ולכן גם תפיסת הכדור לאחר זריקת "אייר בול" נחשבת לריבאונד. בנוסף, זכייה בכדור לאחר שזריקה נחסמה, נחשבת אף היא לריבאונד. כדור שלא פוגע בדבר ונוחת על הקרקע, ונקלט על ידי אחד מחברי הקבוצה שזרקה לא ייחשב לריבאונד אלה כ"הצלה" (Recovery)[דרושה הבהרה].

כדורים חוזרים מחולקים לשני סוגים, ונספרים בסטטיסטיקות בנפרד, "ריבאונד הגנה" (Defensive Rebound) כאשר הקבוצה המגנה מצליחה להשיג את השליטה על הכדור לאחר החטאה של הסל מצד הקבוצה התוקפת; מנגד ישנו "ריבאונד התקפה" (Offensive Rebound), אשר מתאר מצב בו הקבוצה התוקפת מצליחה להשיג את השליטה בכדור לאחר החטאה.

בדרך כלל, מרבית הכדורים החוזרים במשחק מגיעים לקבוצות ההגנה ומיעוטם לקבוצת ההתקפה. הסיבה לכך היא שהקבוצה המגנה נוטה לעמוד בעמדות חילוץ טובות יותר מהקבוצה התוקפת, וקרובה יותר לסל. ריבאונד התקפי מביא לקבוצה התוקפת להזדמנות נוספת לקלוע לסל.

הריבאונד נספר לשחקן הראשון שהשיג שליטה בכדור, או במקרה של ריבאונד התקפה גם לשחקן שהודף את הכדור לכיוון הסל בניסיון לקלוע. קיים גם ריבאונד קבוצתי, הנספר לטובת הקבוצה ולא לאף אחד מהשחקנים, במקרים בהם לאחר החטאה הקבוצה משיגה שליטה בכדור מבלי שאף שחקן יזכה בכדור (למשל אם שחקן יריב מנסה להשתלט על הכדור או אך הוא יוצא מתחומי או המגרש או אם הכדור עף לאחר הזריקה אל מעבר לתחומי המגרש. לעומת זאת אם שחקן יריב משיג שליטה בכדור החוזר ומיד מאבד אותו או יוצא מתחומי המגרש הדבר לא נחשב כריבאונד עבור הקבוצה אלא ריבאונד ואיבוד ליריבה). גם ריבאונד כזה נרשם עבור הקבוצה, בין השאר בשל חוקי המשחק הקובעים שיש לרשום כל זריקה שלא נכנסה לסל כריבאונד.

ישנם מאפיינים רבים המקנים לשחקן יתרון בתפיסת כדורים חוזרים, העיקריים מביניהם הם גובה וחוזק. מפני שהגובה הוא אלמנט חשוב, רוב הריבאונדים נקלטים על ידי שחקנים בתפקיד סנטר ופאוור פורוורד, שבדרך כלל ממוקמים בקרבת הסל. העדר גובה יכול לקבל פיצוי על ידי כוח, לחסום יריבים גבוהים המנסים להגיע אל הכדור וזכייה בו לפניהם.

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לחשב את סטטיסטיקת השחקן לכדורים חוזרים פר-משחק או ממוצע כדורים חוזרים פר-משחק, מחשבים את כלל מהלכי הריבאונד (ריבאונד התקפי, הגנתי וסך כל הכדורים החוזרים שקלט השחקן), ומחלקים אותם במספר המשחקים שהשחקן השתתף בהם.
לראשונה תעדו סטטיסטיקות של כדורים חוזרים ב-NBA בעונת 50–1951 . אולם רק בעונת 73–1974 החלו להפריד ב-NBA בין ריבאונד הגנה לריבאונד התקפה.

שחקנים בולטים ב-NBA בתחום הכדורים החוזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וילט צ'מברליין - הוביל את ליגת ה-NBA ב-11 עונות שונות כבעל נתוני הריבאונד הגבוהים ביותר. לצ'מברליין יש את שיא ה-NBA לריבאונדים בעונה הסדירה (23,934), הממוצע הגבוה ביותר לקריירה (22.9), שיא הריבאונדים לעונה אחת (2,149) ושיא ממוצע הריבאונדים במשחק לעונה אחת (27.2), שיא הריבאונדים למשחק בודד (55) ולמשחק פלייאוף (41) ושיא הריבאונדים במשחקי אולסטאר (197).[1]
  • ביל ראסל - השחקן הראשון שהצליח להגיע לממוצע ריבאונדים למשחק בעונה שעבר את ה-20, שני במספר הריבאונדים הכולל לקריירה בעונה סדירה (21,620) וממוצע הריבאונדים לקריירה פר משחק (22.5), ראסל הגיע לממוצע של מעל 20 ריבאונדים ב-10 מתוך 13 עונות בהן שיחק, הגיע ל-51 ריבאונדים במשחק אחד (שני רק לצ'מברליין), 32 ריבאונדים במחצית אחת בלבד, 40 ריבאונדים בפיינל פעמיים, מוביל הפלייאוף של ה-NBA בסטטיסטיקות ריבאונד בסך הכל (4,104) והממוצע הטוב ביותר לפלייאוף (24.9)[1]
  • בוב פטיט - בעל הממוצע השלישי הטוב ביותר ב-NBA למספר ריבנאונדים ממוצע למשחק בקריירה (16.2) שיא קריירה לעונה שלו היה ממוצע של 20.3 (בעונת 60–1961). פטיט הוא בעל שתי תוצאות הריבאונד הטובות ביותר לשחקן במשחק אולסטאר: 26 (באולסטאר של 1958) ו-27 (באולסטאר של 1962).[1]
  • נייט ת'ורמונד - הגיע לממוצע של למעלה מ-20 ריבאונדים למשחק בשתי עונות (לרבות ממוצע של 22 ריבאונדים בעונת 67–1968), ממוצע קריירה של 15.0, מחזיק את שיא ה-NBA לריבאונדים ברבע אחד (18). כמו כן הוא אחד מהשחקנים הבודדים ב-NBA (יחד עם צ'מברליין, ביל ראסל וג'רי לוקאס) שתועד מגיע למעל מ-40 ריבאונדים במשחק יחיד.[1]
  • ג'רי לוקאס
  • מוזס מלון
  • דניס רודמן
  • דווייט האוורד

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]