רכב לפינוי אשפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משאית לפינוי אשפה המעמיסה את האשפה מאחור
רכב לפינוי אשפה מלפנים תוצרת סקאניה

רכב לפינוי אשפה המכונה בשפת יום-יום כמשאית אשפה (עממי: אוטו-זבל או משאית זבל, במגזר התעשייתי: דחס או משאית דחס [מגיע מהשורש ד.ח.ס שכן משאיות אלו בדר"כ דוחסות את האשפה בעת פינויה) הוא כלי רכב, בדרך כלל משאית, המשמש לאיסוף כמויות גדולות של פסולת ולפנותן למטמנות מורשות, אתרי מיחזור או תחנות מעבר לפסולת לצורך המשך שינוע הפסולת לאתר אחר. כלי רכב אלה בנויים באופן המאפשר להם לאסוף את הפסולת במהירות, בדרך כלל תוך דחיסת הפסולת, במטרה לחסוך במקום ולהגדיל את משקל הפסולת שניתן לאסוף ולהעביר בכלי הרכב, ולפרוק אותה ביעילות ובמהירות לאחר מכן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסוף האשפה והרחקתה ממקום הלינה התבצע על ידי האדם מאז ומתמיד, מכיוון שבאשפה מתפתחים עד מהרה תהליכי תסיסה בחום וחיידקים אשר פולטים גז שאינו נעים לאדם. איסוף אשפה מרוכז וממוכן התבצע בתחילה עם עגלות הרתומות לבעלי חיים. כלי הרכב הראשונים לפינוי אשפה הופיעו זמן קצר לאחר המצאת המכונית והתפתחות המשאיות הראשונות. בתחילה נעשה שימוש במשאיות ללא כיסוי לתאי המטען שלהן, אולם עד מהרה הופיעו משאיות סגורות שנבנו בצורת מכל סגור, ואשר מנעו את התפשטות ריח האשפה ואת זליגתה או התעופפותה מהרכב בזמן נסיעה.

בסוף שנות ה-20 הופיעו המתקנים הממוכנים הראשונים אשר אפשרו להרים את פחי האשפה לגובה מכל האשפה של כלי הרכב, מבלי שצוות העובדים יאלצו להניפם בכוח שריריהם בלבד. בשנת 1938 הומצא מתקן הידראולי לדחיסת האשפה, הראשון שהותקן בכלי הרכב והגדיל את קיבולת מטענן. ב-1955 יוצר כלי הרכב הראשון אשר אסף את האשפה מלפנים, שיטה זו אינה בשימוש בישראל. מאז שופרו שיטות הרמת מכלי האשפה אל מכל האשפה בכלי הרכב ודחיסת הפסולת בתוכו, וכלי הרכב יוצרו בגדלים שונים כדי להעניק מענה מתאים לנפח האשפה ולתנאים העירוניים.

בסוף המאה ה-20 יוצרו כלי הרכב הראשונים אשר הופעלו על ידי נהג בלבד, וחסכו בכך את הצורך בהעסקת עובדי התברואה. כלי רכב אלה, הפועלים בברצלונה לדוגמה, אוספים את הפסולת מצידם הפונה אל המדרכה, והנהג מפעיל את מנגנון איסוף הפסולת באמצעות מצלמה ומסך המאפשרים לו לראות את הנעשה בצידו של הרכב. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא שהיא מסוגלת לטפל באשפה רק בהתקיים התנאים להפעלתה, דהיינו שמכלי האשפה ממוקמים במקום נגיש זה לצד זה, מבלי שכלי רכב או עצמים אחרים מונעים את הצמדות המשאית אליהם. שיטה זו אינה מסוגלת להעניק מענה לפסולת שהצטברה מחוץ למכלי האשפה. עם תחילת השימוש בפחים טמונים בקרקע, עברו להשתמש במשאיות בהן מותקן מנוף ולהעמיס את האשפה מפתח בגג המשאית לתא הדחיסה של המשאית. שיטה זו חסכונית מאד בעלויות מכיוון שאין צורך באנשי צוות והנהג יכול לעבוד עצמאית, או עם מנופאי נוסף ללא צורך בצוותי עזר.

סוגים של כלי רכב לפינוי אשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי הרכב לפינוי האשפה עושים שימוש במספר שיטות:

  • משאיות עם מרכב דחס לאיסוף אשפה דרך פתח הקבוע בצידו האחורי של מכל האשפה בכלי הרכב, בין באמצעות מתקן הרמה הידראולי או בלעדיו. זו הטכנולוגיה הרווחת בישראל בגלל גמישות התפעול של פחי האשפה ויכולת איסוף קלה ומהירה. עם זאת, זו שיטה הנחשבת בזבזנית בכוח אדם.
  • משאיות עם מרכב דחס לאיסוף אשפה מלפנים - הטכנולוגיה הזו לא בשימוש בישראל. מרכב הדחס מצויד במזלג הרמה המניף את מכל האשפה מעל לתא הנהג ומרוקן את תכולתו אל תא הדחיסה שבמכל האשפה מאחוריו.
  • משאיות עם מנוף ומרכב דחס לאיסוף אשפה ממיכלים עיליים מונחים על הקרקע - מרכבים אלו שונים טכנולוגית, מכיוון שהם מרוקנים בשיטת רכינה - על ידי הרמת המתקן בשיפוע.
  • משאיות עם מרכב דחס לאיסוף אשפה מהצד - מרכבים אלו הם בעלי תא דחיסה קדמי ומערכת הנפת מיכלים צידית. אופן הפעולה דומה מאוד לדחסני האשפה הנפוצים בישראל במקומות ציבוריים. במשאיות אשפה הטכנולוגיה הזו נפוצה בעיקר בארצות הברית וקנדה.
  • משאיות המצוידות במנוף להעמסת אשפה חריגה בגודלה, לדוגמה פסולת מוצקה של גיזום ואריזות. תא המטען של כלי רכב אלה אינו מכוסה באופן קבע, כדי לאפשר למנוף לרוקן את האשפה לתוכו. ע"פ תקנות התעבורה, בגמר האיסוף, על הנהג לכסות את המכל בברזנט או באמצעי אחר למנוע התעופפות האשפה.
  • משאיות העושות שימוש בצינור גמיש המאפשר שאיבת בקבוקים או אריזות ממכלים המרוחקים מהמשאית. חלקן (כמו בישראל למשל) גם דוחסות את הפסולת במהלך שאיבתה.
  • משאיות עם מרכב דחס לאיסוף אשפה דרך פתח הקבוע בצידו האחורי, להן מותקן מתקן הידראולי ייחודי המשמש להנפת מכולות היפוך לדחס ("צפרדע").
  • משאיות עם מרכב דחס לאיסוף קרטון או אריזות. אלו מרכבי דחס מחוזקים במיוחד מכיוון שלאריזות ולקרטון יש תכונות ייחודיות השונות מאשפה "רטובה" כגון חוזק מיכני ואפקט זיכרון (הרצון לחזור למצב הקודם טרם דחיסת הקרטון) ולכן המתקנים הללו מתוכננים ונבנים באופן שונה, למרות הדמיון החיצוני.
  • משאיות עם זרוע המשמש לשינוע מכולות. מתקנים אלו נועדו לשינוע אשפה בתפזורת, פסולת בניין וכדומה. אלו מתקנים ללא מערכת דחיסה אלא רק עם מערכת הנפת מכולות ופריקתם. המכולות עצמן יכולות להופיע בעשרות תצורות שונות ובנפחים שונים החל מ-5 מ"ק ועד 39 מ"ק.

בישראל קיימות שתי חברות המרכיבות משאיות אשפה: קבוצת אלון, ותעשיות זיטמן.

הטכנולוגיה של מרכבים לפינוי אשפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מרכבים בהם יש רק מתקני הרמה כגון מנוף וישנם מרכבים בהם יש מתקן דחיסת אשפה לצמצום הנפח של האשפה ומתן אפשרות לשינוע כמות גדולה של אשפה. אפשרות זו חוסכת בכמות כלי הרכב הנדרשים לביצוע המשימה, חיסכון בצוות, בשעות עבודה, בדלק, עומס בכבישים וכדומה. הטכנולוגיה המשמשת למרכבים הללו דיי ותיקה ומבוססת על כוח המנוע המסובב משאבה הידראולית המייצרת לחץ שמן גבוה המבוקר על ידי מערכת בקרה הידראולית ומערכת פיקוד חשמלית. המערכת מעבירה את השמן ההידראולי תוך כדי הגדלת מהירותו והלחץ שלו לבוכנות הידראוליות המבצעות תפקידים שונים. אם כמתקני הרמה שונים ולדוגמה מנוף ואם להנפת פחי האשפה וריקונם למיכל אגירה זמני, הבנוי בתצורה של שוקת. לאחר אגירת האשפה בשוקת, מתחילה פעולת גריפת האשפה והעברתה למיכל האגירה תוך כדי דחיסתה כנגד קיר מתכת. במתקנים אלו, קיר המתכת יכול לנוע ומשמש גם לצורך ריקון האשפה על ידי הרמת זנב המשאית ודחיפת האשפה החוצה. חשוב לציין כי למשאיות איסוף האשפה בדחס יש שתי מדרגות פועלים בחלקה האחורי של המשאית. עם עמידת הפועלים על המדרגות, המשאית מוגבלת במהירות הנסיעה עד ל-30 קמ"ש ונמנעת הנסיעה לאחור. ההגבלות הללו נועדו לשמור על בטיחות העובדים. ישנם מתקנים נוספים פשוטים יותר, בהם קיים תא דחיסה שמעליו משפך ובתוכו סדן שנע הלוך ושוב ומצמצם את נפח האשפה, ללא קיר מתכת בעל יכולת תנועה. מרכבים אלו מתרוקנים על ידי מערכת רכינה, המניפה מעלה את חלקו הקדמי של תא האגירה במטרה לרוקנו.

התקנים הרלוונטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד התחבורה הישראלי דורש עמידה בתקן ישראלי שמספרו 4331 לכל המרכבים, כדי לוודא את מיקום מרכז הכובד של האשפה, לוודא את חלוקת המשקל על צמיגי הרכב ובעצם את האחיזה בכביש, את העומס הכולל שלא יחרוג מהמותר בתקנות, את הנפח המותר, תיוג וסימון המרכב, שילוט וכדומה. התקן מוודא עמידה בתקנות התעבורה. למרכבי אשפה בדחס יש גם תקן ישראלי ייעודי שמספרו 5273, המבוסס על תקן אירופי EN1501. תפקיד התקן לוודא את סדר פעולות דחיסת האשפה, מהירות העבודה ונתונים טכניים רבים, במטרה לשמור על בטיחות הנהג והעובדים בתהליך איסוף ודחיסת האשפה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רכב לפינוי אשפה בוויקישיתוף