רפלקס האישון
רפלקס האישון הוא רפלקס שבו אישון העין מגיב לאור על ידי כיווצו. כיווץ זה יכול להתבצע בתגובה לאור המופעל על אותה עין (כיווץ ישיר), או כתגובה לאור המופעל על העין השנייה (כיווץ קונצנזואלי). לרוב, באופן נורמלי, כיווץ ישיר מעט יותר מובהק מאשר כיווץ קונצנזואלי.[1] האישון מתכווץ גם בתגובה להתקרבות של עצמים לעין האדם, כחלק מתופעת האקומודציה.[2]
פיזיולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האור המופעל על הרשתית מפעיל סיבי עצבים אָפרנטיים (Afferent) היוצאים מתוך עצב הראייה (CN II). סיבים אלה עוברים סינפסה ראשונה בגרעין הפרקטלי (Pretectal nucleus) במוח האמצעי, ומשם נשלחים אותות לשני הגרעינים של אדינגר–וסטפאל (Edinger–Westphal nuclei). משני גרעינים אלו יוצאים סיבים אֶפרנטיים (Efferent) דרך עצב קרניאלי III (oculomotor nerve), עד לגנגליון הציליארי, ומשם לשריר הסוגר של האישון (sphincter pupillae).[3] כתוצאה מכך, אור המופעל על עין אחת מביא לכיווץ שני האישונים.
פתולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות פתולוגיות שונות שבהן רפלקס האישון פגוע:
- Light-near dissociation – מצב שבו האישון אינו מגיב לאור, אך מגיב להתקרבות. נגרם בין היתר בעגבת עצבית (נוירוסיפיליס), סוכרת, גידולי גזע המוח ופגיעות בעצב הראייה.[4]
- אישון ע"ש ארגיל רוברטסון (Argyll Robertson pupil) – אישונים קטנים, לא מגיבים כמעט לאור אך מגיבים לאקומודציה. קלאסית בעגבת עצבית, אך גם בטרשת נפוצה.[5]
- אישון ע"ש אדי (Adie, או Holmes–Adie syndrome) – אישון טוני, מורחב יחסית, מגיב באיטיות לאור אך כן מגיב לגירוי מתמשך. לרוב אצל נשים צעירות, לעיתים מלווה באובדן רפלקסים גידיים ובהפרעות אוטונומיות נוספות.[6]
- אישון ע"ש מרקוס גאן (Marcus Gunn pupil, או RAPD – Relative Afferent Pupillary Defect) – האישון מתכווץ פחות בתגובה לאור ישיר עליו, אך כן מתכווץ כשאור מוקרן על העין הבריאה. מצב זה מעיד על פגיעה במסלול האפרנטי (כגון נגע בעצב הראייה).[7]
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Guyton & Hall. Textbook of Medical Physiology. Elsevier, 2021.
- Kandel ER, Schwartz JH, Jessell TM. Principles of Neural Science. 5th ed. McGraw-Hill, 2013.
- Loewenfeld IE. The Pupil: Anatomy, Physiology, and Clinical Applications. Iowa State University Press, 1993.
- Kardon R. Pupil physiology and abnormalities of pupillary function. Continuum (Minneap Minn). 2019;25(5):1194–1214.
- Wilhelm H. Disorders of the pupil. In: Handbook of Clinical Neurology. Vol 102, 2011:427–466.
- Thompson HS. Adie’s syndrome: Some new observations. Trans Am Ophthalmol Soc. 1977;75:587–626.
- Miller NR, Newman NJ. Walsh and Hoyt’s Clinical Neuro-Ophthalmology. 6th ed. Lippincott Williams & Wilkins, 2005.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- American Academy of Ophthalmology – Pupil Testing
- MedLink Neurology – Pupillary Abnormalities
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Guyton & Hall. Textbook of Medical Physiology. Elsevier, 2021, פרק 51.
- ↑ Kandel ER, Schwartz JH, Jessell TM. Principles of Neural Science. 5th ed. McGraw-Hill, 2013.
- ↑ Loewenfeld IE. The Pupil: Anatomy, Physiology, and Clinical Applications. Iowa State University Press, 1993.
- ↑ Kardon R. Pupil physiology and abnormalities of pupillary function. Continuum (Minneap Minn). 2019;25(5):1194–1214.
- ↑ Wilhelm H. Disorders of the pupil. In: Handbook of Clinical Neurology. Vol 102, 2011:427–466.
- ↑ Thompson HS. Adie’s syndrome: Some new observations. Trans Am Ophthalmol Soc. 1977;75:587–626.
- ↑ Miller NR, Newman NJ. Walsh and Hoyt’s Clinical Neuro-Ophthalmology. 6th ed. Lippincott Williams & Wilkins, 2005.