לדלג לתוכן

רקמת תאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רקמה (ביולוגיה))
רקמת תאים
שיוך איבר עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב המילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
FMA 9637 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A10 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D014024 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0040300 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוגמה לרקמה: חתך רוחב בסקלרנכימה של צמח, רקמה קשה שתפקידה לייצב ולתמוך.

רקמת תאים היא צבר תאים וחומרים בין-תאיים בעלי מוצא, תפקוד ומבנה משותפים, האחראים על ביצוע פעולה מסוימת או יותר. ברקמה, התאים הם דומים ואפילו יכולים להיות זהים. בגופי יצורים מורכבים קיימים ארבעה סוגי רקמות עיקריים: רקמת עצב, רקמת שריר, רקמת אפיתל ורקמת חיבור. המונח רקמה מתייחס בלעדית ליצורים רב-תאיים, שכן רק בהם קיימים סוגים רבים של תאים. בגוף האדם, למשל, קיימים 260 סוגי רקמות. גם נוזלים המכילים תאים נחשבים כרקמות; הדוגמה הידועה ביותר לכך היא הדם, הנחשב לסוג של רקמת חיבור.

הרקמה מהווה את אחת הרמות בהיררכיה המבנית של יצורים. הרמה הנמצאת מתחת לרקמה היא רמת התאים, ואילו הרמה הנמצאת מעל לרקמה היא רמת האיברים. קבוצת רקמות הפועלות במשותף לצורך מילוי תפקיד מסוים ומצויות בסמיכות אחת לשנייה – מהוות איבר. הענף בביולוגיה החוקר את הרקמות נקרא היסטולוגיה.

רקמת אפיתל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אפיתל

רקמת האפיתל (ציפוי) עשויה הרבה תאים צמודים שביניהם חומר בין תאי (Matrix) שמדביק את התאים. באפיתל יש הרבה תאים ומעט חומרים בין-תאיים. איברים שונים, ובהם העור, האיברים החלולים וכלי הדם, מצופים ברקמת אפיתל. קיימים שני סוגי אפיתל, ומחולקים גם לקטלוג משני. הסוגים העיקריים הם אפיתל חד-שכבתי (Simple Epithelium) ואפיתל רב-שכבתי (Stratified Epithelium), שהם אפיתלים השונים בכמות השכבות המרכיבות אותם.

אפיתל חד-שכבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורכב משכבה אחת של תאים. ישנם חמישה סוגים של אפיתל חד-שכבתי, המשתנים במבנה של התאים ותפקודם.

אפיתל חד-שכבתי שטוח (קשקשי, Simple Squamous Epithelium) מצפה את דופן הנימים והנאדיות. האפיתל הזה מורכב משכבה דקה שמאפשרת מעבר של גזים, ובכך חילוף חומרים וחדירת חמצן דרך הנאדיות והנימים. האפיתל החד-שכבתי המרובע (Simple Cuboidal Epithelium), מורכב מתאים בצורת ריבוע, הנמצאים בצינורות של בלוטות. האפיתל החד-שכבתי העמודי (Simple Columnar Epithelium) מורכב מתאי אפיתל מוארכים. בין תאי האפיתל נמצאים תאי גביע שמטרתם להפריש ריר (Mucus). רקמת אפיתל מצופה ריר נקראת רירית. אפיתל מסוג זה נמצא בקיבה, והריר הוא שמגן על דופן הקיבה מפני החומציות ומיצי העיכול שהיא מפרישה לפירוק חלבונים. כאשר אין ריר שמגן על הקיבה, החומצה גורמת נזק לדופן הקיבה, מצב המכונה כיב קיבה (Ulcer).

האפיתל החד-שכבתי העמודי הריסוני (Simple Columnar Ciliated Epithelium) מורכב מתאי אפיתל מוארכים שביניהם נמצאים תאי גביע. בקצה התאים נמצאים מבנים דמויי-ריסים. רקמת אפיתל מסוג זה נמצאת בחצוצרות. הריר שמופרש על ידי תאי הגביע תופס את הביצית, והריסונים מניעים אותה אל עבר הרחם.

רקמת אפיתל דמוי רב-שכבתי עמודי ריסוני היא בעלת אותו תפקוד כמו הרקמה הקודמת (אפיתל עמודי ריסוני). ההבדל בין הרקמות הוא במבנה הרקמה. ברקמה זאת גרעיני תאי האפיתל נמצאים בחלקו העליון ובחלקו התחתון של התאים לסירוגין, מה שמקנה להם מראה הדומה לרקמה רב-שכבתית. רקמת אפיתל מסוג זה נמצא בקנה הנשימה במטרה לסנן את הפיח. הפיח נדבק לריר, ובאמצעות הריסים הוא נדחף החוצה עם הריר.

אפיתל רב-שכבתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקמת אפיתל המורכבת מהרבה שכבות של תאי אפיתל. השכבה מכונה לפי השכבה העליונה של התאים המרכיבים אותה. קיימים שני סוגים, אפיתל רב-שכבתי שטוח (קשקשי, Stratified Squamous Epithelium) ואפיתל רב-שכבתי משתנה (Stratified Transitional Epithelium). רקמת אפיתל רב-שכבתי שטוח (קשקשי) היא רקמה המורכבת מתאי אפיתל מרובעים שנדחפים כלפי מעלה ונעשים שטוחים. רקמה זאת מרכיבה את האפידרמיס של העור. לעומת זאת, אפיתל רב-שכבתי משתנה מרכיב את אפיתל המעבר. האפיתל הרב-שכבתי המשתנה מורכב מתאים עגולים בעלי יכולת התמתחות. בעת מתיחה הם נעשים שטוחים. רקמת תאים זו מצויה בדופן של שלפוחית השתן.

רקמת חיבור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רקמת חיבור

רקמות חיבור הן רקמות המורכבות ממעט תאים ומהרבה חומר בין-תאי. קיימים ארבעה סוגי רקמות כאלה, רקמת חיבור אוורירית, רקמת שומן, רקמת חיבור קומפקטית עם סיבים מסודרים (פיברוטית) ורקמת חיבור קומפקטית עם סיבים לא מסודרים. רקמת חיבור אוורירית מורכבת מפיברובלסטים (Fibroblasts), המפרישים חומר בין-תאי ומסיבים, שהם מבנים מוארכים של חלבונים. השרשראות הארוכות מכונות קולגן והשרשראות הקצרות מכונות סיבי אלסטין. רקמה זו היא אוורירית, ומכאן שמה, וממלאת מרווחים בין איברים. רקמת שומן היא רקמה אוורירית בה יש תאי השומן (אדיפוציטים), ונמצאת בתת-עור ובין איברים (למשל בין איברי מערכת העיכול).

רקמת חיבור קומפקטית עם סיבים מסודרים (פיברוטית) מורכבת מכמות סיבים גדולה. רקמה זו היא בעלת מבנה מאורך של סיבים מקבילים. המבנה מאפשר הימתחות. רקמה זו נמצאת בגידים, ברצועות ובקופסאות מפרקים. לעומתה, ברקמת חיבור קומפקטית עם סיבים לא מסודרים, שגם היא רקמה דחוסה, הסיבים לא מסודרים בצורה מקבילה. רקמה זו נמצאת בשכבת הדרמיס של העור.

ערך מורחב – סחוס

סחוס הוא סוג של רקמת חיבור המורכב ממעט תאים (כונדרוציטים) ומהרבה מטריצה חוץ-תאית. קיימים שלושה סוגי סחוס, סחוס הייליאני, סחוס פיברוטי וסחוס אלסטי. הסחוס ההייליאני מורכב ממעט סיבים. סחוס זה נמצא במפרקים של הידיים והרגליים, בחיבור הצלעות לסטרנום, באף ובקנה הנשימה. הסחוס הפיברוטי לעומת זאת מורכב מהרבה סיבים ארוכים (בעיקר קולגן). הסחוס הפיברוטי נמצא בדיסקים הבין-חולייתיים ובמניסקוס במפרק הברך. הסחוס האלסטי מורכב מהרבה סיבים אלסטיים שמקנים גמישות ומעט סיבי קולגן, והוא נמצא באוזן ובגרון (אפיגלוטיס).

רקמת עצב
ערך מורחב – עצב

רקמת העצב מורכבת מנוירונים (Neurons) ומתאי גלייה. הנוירונים קולטים ומעבירים אותות בצורה חשמלית. הנוירון מורכב מאקסון, מגוף תא ומדנדריט, הנמצא בצד השני של התא ביחס לאקסון. הגירוי החשמלי עובר מהדנטריט לאקסון, שיכול להתחבר לדנטריט של נוירון אחר, לתא שריר או לבלוטה. נקודת החיבור של הנוירון מכונה סינפסה (Synapse). תאי גלייה הם תאים שלא מעבירים גירוי חשמלי, אך בעלי תפקיד חשוב בתחזוקה ובשמירה על ההומאוסטזיס של מערכת העצבים.

ערך מורחב – שריר
דוגמאות לרקמת שריר

רקמת שריר היא רקמה הכוללת הרבה תאי שריר ומבצעת התכווצות. תאי השריר, שהם סיבים ארוכים, מחולקים לרצוניים וללא-רצוניים. סיב השריר מורכב משני סיבי חלבונים עיקריים, מיוזין ואקטין, שמאפשרים את ההתכווצות של השריר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]