שאול, נסיך הונגרי
| לידה | 1114? | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 1131 (בגיל 17 בערך) | ||
| מדינה |
ממלכת הונגריה (1000–1301)  | ||
| שושלת בית ארפאד | |||
| |||
  | |||
שאול, נסיך הונגרי (בהונגרית: Saul magyar herceg; בערך 1114 – 1131) היה נסיך הונגריה, יורש העצר בתור אחיינו של אישטוואן השני, מלך הונגריה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו ומוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו היה שאול, האישפאן של מחוז ביהאר (המחוז הגדול ביותר בשטח של ממלכת הונגריה),[1] אמו הייתה הנסיכה ז'ופיה, בתם הבכורה של קלמן, מלך הונגריה ושל המלכה ההונגרית פליסיה. מעט ידוע על נעוריו, דברי הימים מתחילים להזכיר אותו רק לאחר שמונה ליורש העצר על ידי דודו חסר הילדים. ייתכן שהקביעה שלו ליורש העצר התרחשה בסביבות 1127.[2]
הכרוניקה המאוירת מדווחת על החלטתו של אישטוואן:
"ולפני שהמלך שמע ידיעות על בלה, החליטה המדינה שבנה של אחות המלך ז'ופיה, שאול שמו, ישלוט אחרי המלך."
אולם כאשר מת דודו באביב 1131, שאול לא הפך למלך. אחר כך נעלם מהכרוניקות, כנראה מת בקרבות על כס המלכות, שכן זמן רב ויוצא דופן חלף מאז מותו של אישטוואן השני לבין ההכתרה של בלה.[3]
לפי דעות אחרות, שאול שרד את מלחמות הכס. הכרוניקה המאוירת מדווחת על האלכוהוליזם של בלה, כדלקמן:
"לאחר שהמדינה התחזקה בידיו, התמכר המלך בלה לשתיית יין. אנשי החצר היו רגילים לקבל מהמלך כל מה שביקשו ממנו, רק כשהיה שיכור, ואת מה שהמלך לא יכול היה לקחת בחזרה כשהתפכח. בשכרותו מסר לידי אויביהם את פוש ואת שאול, שהיו אנשים תמימים, והם הרגו אותם ללא סיבה."
על פי כמה הנחות, ייתכן שהאיש (מרמז על נזיר) בשם שאול שמוזכר לעיל היה הנסיך שאול.[4] על סמך אלה, שאול שרד את הכתרתו של בלה וככל הנראה בדרך כלשהי הפך לבלתי כשיר לשלוט, ורק מאוחר יותר נרצח בהוראת בלה. עם זאת, רוב החוקרים רואים ברעיון זה חוסר סבירות.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Gyula Kristó - Pál Engel - Ferenc Makk (עורך): לקסיקון היסטורי הונגרי מוקדם. הוצאה לאור אקדמית, בודפשט. מסת"ב 963-05-6722-9
- Gyula Kristó - Ferenc Makk: בית ארפאד - נסיכים ומלכים (Szukits Könyvkiadó, Szeged, 2003) מסת"ב 963-9278-48-3
- טמאש קאדאר: הנסיך שאול, האישפאן בורש ולורד איבאן. הערות על ההיסטוריה של מאבקי הירושה סביב סוף שלטונו של המלך אישטוואן השני. מאות, כרך 151 מס' 4 (2017) 787‒808.
- פרנץ מאק: הערות לסיפור של בלה השני. Acta Universitatis Szegediensis. אקטה היסטוריקה, כרך 40, (1972) 31-49. הוא.
- פיטר רוקאי: בוט ושאול. בתוך: "הונגרים מההתחלה". לימודים חגיגיים לכבוד פרנץ מאק בן השישים. עורך פרנץ פיטי. סגד 2000. 451–455.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Grandpierre K. Endre (1991). Királygyilkosságok. Magyarok Titkos Története. ISBN 963-7707-00-X.