בית ארפאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית ארפאד
Árpád-ház
הונגריה
Alex K Kingdom of Hungary.svg
מדינה נסיכות הונגריה
ממלכת הונגריה
תארים מלך הונגריה, דלמטיה, קרואטיה, קומניה, סלבוניה, בולגריה, לודומריה, דוכס שטיריה
מייסד אלמוש
השליט האחרון אנדראש השלישי
ראש הבית הנוכחי אין. התמזג עם בית לוריין ליצירת בית הבסבורג-לוריין
שנת ייסוד בסביבות 855
התפזרות 1301
אתניות הונגרית

בית ארפאדהונגרית:Árpád-ház או Árpádok) (נדיר נקרא בדיעבד גם "שושלת טוּרוּל" - בהונגרית Turul-dinasztia) היה שושלת השליטים הראשונה של הונגריה, שנציגיה שלטו בה כמלכים בשנים 1301- 1000. שם השושלת בא מהנסיך הגדול ארפאד (מת בשנת 907). הוא איחד אחרי שנת 890 את שבטי המדיארים. תחת הנהגתו התחילה בסביבות שנת 896 ההתיישבות ההונגרית באגן הקרפטים.

עוד לפני ארפאד ופלישת ההונגרים לאגן הקרפטים חיזק אביו, אלמוש (895- כ-820) את שליטת משפחתו מעל שבטים פינו-אוגרים ושבטים טורקים הסמוכים להם. אז חיו שבטים אלה עדיין ב"ארץ הכוזרים". שם נבחר בנו של אלמוש, ארפאד, לנסיך הגדול של המדיארים. בסביבות שנת 892 התגייסו ההונגרים לצד המלך הפרנקי המזרחי ארנולף מקרינתיה במלחמתו נגד מלכות מורביה הגדולה, אחר כך לצד הקיסר הביזנטי לאון השישי נגד הבולגרים.

המלך הראשון של בית ארפאד היה אישטוואן הראשון או הקדוש. הוא ייסד את ממלכת הונגריה בשנת 1000 והנהיג בה את הדת הנוצרית. בנוסף אליו עוד שישה נציגים של שושלת ארפאד הוכרזו כקדושים או מבורכים של הכנסייה הרומית-קתולית. שני נציגים שלה הוכרו כקדושים גם על ידי הכנסייה האורתודוקסית. לכן בית ארפאד כונה בימי הביניים "משפחת המלכים הקדושים". (בהונגרית:szent királyok családja או szent királyok nemzetsége ).

השושלת באה אל קיצה עם מותו של אנדראש השלישי בשנת 1301 והנציגה האחרונה של השושלת, בתו של אנדראש, אליזבת המבורכת מטס מתה ב-1336 או 1338. כל המלכים הבאים של הונגריה נחשבו לצאצאים "קוגנאטים" של בית ארפאד, כלומר היו מיוחסים אליו דרך קשרי נישואים. היוצא מן הכלל היחיד היה המלך מתיאש הוניאדי.

מוצא השושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורות המיתולוגיות של העמים הנוודים באסיה, אך גם אצל עמים אחרים, לרבות באירופה, שכיח היה שבעלי חיים מסוימים שיחקו תפקיד בלידת השושלות, כך למשל אצל המונגולים בנוגע לג'ינגיס ח'אן. לידת בית ארפאד תוארה בסיפור החלום של אמשה, הקיים בשתי גרסאות.

הסיפור בכתב על כך מופיע לראשונה בכרוניקה "גסטה הונגארורום", שנכתבה במאה ה-14 על ידי הנוטריון (P.dictus magister) האלמוני ("אנונימוס") של המלך בלה הרביעי. מדובר באגדה טוטמית. בגרסה ראשונה אמשה הרתה לעוף טורף ממשפחת הבזים. בגרסה אחרת בז מבקר את אמשה בחלום, כשהיא כבר בהריון. השם ההונגרי הקדום לבז היה "טורול", מילה ממוצא טורקי. ציפור הטורול הפכה לסמלו של בית ארפאד ומאוחר יותר של הונגריה כולה. כך נכתב על חלום אמשה במאה ה-14, בחצר של המלך בלה הרביעי:

בשנת 819 אחרי לידת אדוננו [...] התחתן איגייק (Ügyek), השליט האציל ביותר של כל הסקיתים עם אמשה, בתו של אאונדובליאנוס (Eunedubelianus) [...] בדנטימוגייר (Dentümogyer). אמשה הביא לעולם בן, לו קראו אלמוש [...] בזמן שהיא עמדה ללדת, ראתה בז בחלומה. הבז הודיע לאמשה שמחיקה עתיד לצאת מעיין, ומרחמה יוולדו מלכים, שיתרבו מחוץ למכורתם. חלום נקרא בהונגרית "אָלום" (álom), לכן קראו לבנה אלמוש (Álmos)

מלכי בית ארפאד לא השתמשו בשם "בית ארפאד" ושושלתם. לפי הכרוניקה "גסטה הונורום אט הונגארורום" (מעשי ההונים וההונגרים) של שימון קזאי בית ארפאד נקראים המשפחה או הקלאן "טורול",(de genere Turul).בימי הביניים כינו את השושלת "משפחת המלכים הקדושים".

הם היו בסופו של דבר צאצאים של אלמוש, אך את שם שושלתם קוראים בימינו לפי בנו של אלמוש, ארפאד, הנסיך הגדול שהוביל את שבעת השבטים ההונגרים (ואת הקבארים, שעדיין לא נטמעו בחיק ההונגרים) אל אגן הקרפטים. אנונימוס מזכיר את שנת 819 כשנת לידתו של אלמוש, תאריך הנחשב סביר בהתאם להערכות החוקרים. השם "אמשה" בא ככל הנראה מ"אמה" - אם, ומשמעותו - אמא. גם הוא וגם השם בעל הצליל הלטיני של בעלה - אאונדובליאנוס נראים תוספות מאוחרות יותר של הסיפור. מי היו באמת אבותיו של אלמוש אין כל מידע על כך. קיימות תאוריות לפיהן אביה של אמשה נקרא איגייק (Ügyek) או אלד (Előd). אולם בהונגרית Előd משמעותו "אבות" ו Ügyek בהונגרית קדומה מובנו הוא "קדוש". מה שמראה כי שמות אלו אינם אלא שמות פיקטיביים.

הכרוניקנים מימי הביניים טיפחו עוד מסורת עממית הונגרית לפיה בני בית ארפאד הם צאצאים לאטילה ההוני. בכרוניקה של אנונימוס - "גסטה הונגארורום" ארפאד עצמו אומר:

הארץ המשתרעת בין הדנובה לטיסה השתייכה לאבי הקדמון, אטילה הכביר

(Gesta Hungarorum מצוטט על ידי Gyula Kristó Hungarian History in the Ninth Century Szeged 1996

הנציג הראשון של בית ארפאד המוזכר על ידי בן זמנו במקור כתוב היה הנסיך הגדול אלמוש. הקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס בספרו "De Administrando Imperio ציין כי "אלמוש היה הנסיך הגדול של פדרציית שבעת השבטים ההונגרים ("המנהיג הגדול של טורקיה", כלומר של הונגריה - μέγας άρχον Toυρκίας). ייתכן שקיבל בתחילת שלטונו את חסות הח'אן (ה"קגן") של הכוזרים. אולם בסביבות 862 פדרציית השבטים המדיארים השתחררה מעול הח'אנות הכוזרית.

אזורי ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרוניקות מלפני 830 כמעט לא הזכירו את ההונגרים. בעוד שאחר כך נוכחותם מוזכרת יותר ויותר. מכאן שבאותה תקופה עדיין שהו המדיארים בערבות דרום רוסיה ודרום אוקראינה של ימינו, עד שנדדו אל אגן הקרפטים. ייתכן אז כי אלמוש נולד בסביבות 820 אי-שם על גדות הוולגה. השמות של סקיתיה ודנטימוגייר המוזכרים אצל אנונימוס, אינם מבהירים את התמונה. השם סקיתיה שימש לכינוי כלל אזורי ההתיישבות של העמים הנודדים במזרח, בעוד מיקומה של דנטימוגייר לא נמצא עד ימינו. מכל מקום חי אלמוש אי-שם מצפון לים השחור.

בהמשך בין השנים 895907 כבשו השבטים המדיארים את כל שטח אגן הקרפטים.

השבטים ההונגרים והנסיכות הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי דיווח בפירוט על ההונגרים. הוא הזכיר שמות שבעת השבטים:נייק (Nyék), מגייר או מגיירי (Megyer(i) ,קירטגיארמאט (Kürtgyarmat), טאריאן (Tarján), ינה (Jenő), קר או קרי Kér)i), קסי (Keszi) אולם בכרוניקת הקיסרים הביזנטים אין מידע בראש איזה שבט עמד אלמוש. בהתחלה עמדו שבטים אלה תחת ראשותו של אדם שנקרא "לוודי" או "לוודיאס. פרץ קרע בין השבטים בעקבות תבוסה שנחלו בסביבות 840–850 תחת שלטון הכוזרים מצד הפצ'נגים. חלק מהמדיארים נהרו דרומה, בכיוון פרס, בעוד אחרים יצאו מערבה., אל מקום שנקרא בכתביו של קונסטנטינוס השביעי "אטלקיזי" (Etelküzü). שם לפי דרישת הכוזרים, העביר לוודי את מושכות השלטון לבנו של אלמוש, ארפאד, שהפך לנסיך ההונגרי.

כאן הכרוניקות אינן מדייקות. בעוד שיוצא כי דרישת הכוזרים אירעה בסביבות 850, באותה שנה ארפאד היה בן 10 בלבד, ואז לא יכול היה להיבחר לנסיך גדול. מכל מקום לפני אלמוש היו קיימים יותר נסיכים ומנהיגים מדיארים, בעוד שאחרי אלמוש מדברות הכרוניקות באופן עקבי על שליט יחיד בלבד. הכרוניקן אנונימוס מתאר בחירות למעמד נסיך הגדול שאמורים היו להתקיים ב"סקיתיה". בבחירות אלה אלמוש מוזכר כנסיך הגדול. מפני שלאלמוש היו יותר בנים, ייתכן כי התקיים מאבק אלים ביניהם על כיבוש השלטון. יש סבורים שמותו של אלמוש היה בטקס פאגאני העלאת קרבן אנוש על המזבח, כפי שנהגו עמי הערבות עם מנהיגיהם שאיבדו את הכרזימה. יורשו ארפאד שלח משלחת לקונסטנטינופול שהודיעה כי מכאן ואילך ייבחרו הנסיכים הגדולים של ההונגרים רק מקרב צאצאיו של ארפאד. זאת אולי הסיבה שהכרוניקות מזכירות פחות את הנסיך הגדול אלמוש.

לפי הכרוניקות בשנת 895 נשא הנסיך הגדול ארפאד את התואר "גיולה",האחראי על הכוח הצבאי. המנהיג הרוחני של המדיארים הקדומים נקרא לעומת זאת "קינדה" (künde) או קנדה (kende). מן הדו"חות על מות אלמוש וקבורתו הוסק כי אלמוש נשא בתואר זה "קינדה".

השליטים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות 895 עדרי הבקר ונשותיהם של הלוחמים ההונגרים שנאבקו במערב הותקפו על ידי פצ'נגים שדחפו את המדיארים לנטוש את השטחים ממזרח לקרפטים המזרחיים. אחרי שבסביבות 895 השתלטו המדיארים על פאנוניה, הם יצאו משם לעתים קרובות לפשיטות ביזה נגד ארצות מערב אירופה - איטליה, פרנקיה המערבית (צרפת של ימינו) וספרד וגם נגד שטחי האימפריה הביזנטית. אחרי קרב לכפלד 955] שבו נוצחו המפקדים ההונגרים בולצ'ו ולהל על ידי הפרנקים המזרחיים בפיקודו של אוטו הראשון, הגיע הנסיך הגדול ההונגרי למסקנה כי על המדיארים להשתלב באירופה הנוצרית, אם ברצונם לבנות מדינה יציבה. בשנת 970 פסקו גם הפשיטות ההונגריות בתוך האימפריה הביזנטית. ב-973 חתם הנסיך הגדול גזה (997-990) בקוודלינבורג, הסכם שלום עם הקיסר הגרמני אוטו הראשון והתנצר.

הרביעי ביורשי הכתר של ארפאד, הנסיך הגדול ואיק (1038-975) הסכים בסוף המאה ה-10 להתנצר תחת השם סטפאן, בהונגרית אישטוואן. בשנת 1001 האפיפיור סילבסטר השני שלח לו כתר והוא הוכתר למלך הראשון של הונגריה ונודע תחת השם אשטוואן הקדוש כמייסד הממלכה ההונגרית. אכן כגמול על מעשיו העניק לו האפיפיור את התואר "מלך אפוסטולי". משום כך נהגו לכנות את כל המלכי בית ארפד וגם את צאציהם כ"מלכים אפוסטוליים". שושלתו שלטה בהונגריה עד שקו הזכרים במשפחה דעך בשנת 1308 עם מותו של המלך אנדראש השלישי. אחרי שנים של מלחמות פנימיות עלה על כס המלכות קארוי רוברט מבית אנז'ו והקים שושלת חדשה.

הענף ואזול 1095-1046[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של אישטוואן הראשון נותרה הממלכה ללא מלכים מבני בית ארפד. לתקופה קצרה שלט במדינה פטר אורסאולו האיטלקי. שלטונו נתפס על ידי בני זמנו כרודנות. הוא נהנה מתמיכת אבירים גרמנים, מה שהרחיק אותו מהאצולה ההונגרית. מלוכתו (1041-1038 ושוב 1044–1046) הופסקה על ידי שלטונו הקצר של שמואל אבא (1044-1041).

בנסיבות אלה עלה בחיק האצולה הרעיון להעלות על כס המלכות את בני ואזול:אנדראש, בלה ולבנטה. במטרה זו אירגן הקפטן וישקה, ממקורבי המלך המנוח שמואל אבא, כנוניה נגד פטר אורסאולו. וישקה זכה בתמיכתם של בויה ובונהה, בניו של הנסיך גיולה, שהובס בשנת 1003.אצילים אלה לא נמנו עם אוהדי הסדר החדש הנוצרי בהונגריה. הקושרים שיגרו שליחים אל בני ואזול, אך תוכניותיהם נחשפו. הם נתפסו ונענשו קשות:חלקם עונו עד למותם, ואת חלקם עיוורו. בלי קשר לכנוניה זו קמה תנועה מרדנית מקבילה בעיר צ'אנאד, מקום מושבו של הבישוף גלרט, ייתכן תחת הנהגתו. גם קושרים אלה תלו תקוותיהם בשלושת בני ואזול ושלחו אליהם שליחים ברוס של קייב, שבה מצאו מקלט. אנדראש ולבנטה שבו להונגריה והעמידו עצמם בראש המרד בשלהי הקיץ 1046. המרד משך אליו המונים ולבש גוון פאגאני. המלך פטר הודח ונענש על ידי הוצאת עיניו. לפי מקורות מסוימים הוא נפטר רק בשנת 1059, אחרי שנשא בגלות לאשה את הנסיכה הבווארית יודית פון שוויינפורט.

רבים ציפו שהאחים אנדארש ולבנטה יחזירו את הסדר הפאגאני הישן. לבנטה מת בשנת 1046 ואנדארש עלה על כס המלכות במקומו. המלך החדש סלד ממעשיהם האכזרים של הפאגאנים שבין המורדים, בעיקר רציחת הבישוף גלרט והוצאת עיניו של המלך המודח, פטר אורסאולו. בנוסף הופעלו עליו לחצים מצד האימפריה הרומית הקדושה להחזיר על כנו את הסדר הנוצרי. אנדראש הראשון ייצב את שלטונו ועודד את נתיניו לחזק מחדש את נצרותם. הוא שאף בימי מלוכתו ללכת בעקבות אישטוואן הקדוש. שלטון בני ואזול בהונגריה, שהתחיל עם המלך אנדארש הראשון נמשך עד שנת 1095, שנת מותו של לסלו הראשון הקדוש.

בני הענף ואזול של בני ארפאד:

ענף קלמן (1095–1131)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענף קלמן של בית ארפאד כלל שני מלכים בלבד, אב ובן. קלמן, בנו הבכור של גזה הראשון, היה המלך היחיד מבין בני ארפאד שהתחנך ככומר. חינוכו השתקף בדרך שלטונו. הוא קידם מסורות ממורשתו של אישטוואן הקדושף, חוקק חוקים חדשים, השלים את התחזקות הממלכה וכבש את קרואטיה ודלמטיה. הוא היה המלך היחיד בקרב בני שושלת אראפד שידע קרוא וכתוב ובחצרו טיפח חיי תרבות משגשגים.

בנו של קלמן, אישטוואן השני, היה היפוך מוחלט של דמות אביו. כישוריו היו צנועים למדי. ימי שלטונו התאפיינו בדידוד הממלכה מהעולם החיצון. אישטוואן השני איבד מהר את המוניטין שלו והפך תלוי בחסדי הפצ'נגים אותם הזמין לממלכה. בשנותיו האחרונות בקושי יכול היה להפעיל את סמכויותיו בגלל מחלות. בסוף שלטונו השושלת עמדה על סף הכחדה. אחיו של קלמן, אלמוש, מת ובנו, בלה עדיין לא נולד. לקלמן לא היו בנים אחרים ולאישטוואן השני עצמו לא היו ילדים בכלל. לצד המלך חי רק נציג יחיד של המשפחה, בלה שהיה סומא אחרי שעיוורו אותו. בענפים הנקביים חיו אמנם כמה צאצאים, כגון שאול, אותו מינה אישטוואן ליורש. מינוי זה היה אמור להבטיח את המשכיות שלטונו של ענף קלמן, אולם המציאות הייתה שונה. אחרי מות אישטוואן השני, סוגיית הירושה הוכרעה בשדה הקרב. מי שירש את כס המלכות היה בסופו של דבר בלה השני העיוור.

המלכים מהענף קלמן:

ענף אלמוש (1131–1196)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-12 שלטו בהונגריה צאצאיו של אלמוש, שעוור על ידי קלמן. בתקופתה זו הייתה הונגריה פעילה מאוד בזירה הפוליטית האירופית. כוחו של המלך אויים תכופות על ידי טוענים לכתר מפנים ומבחוץ. בלה העיוור השקה את יגונו במשקאות חריפים, בעוד בנו לא ניצל היטב את הכוח הצבאי שעמד לרושותו ולא חיזק את הממלכה. בלה השלישי אירגן קנצלריה ראשונה וניהל את הונגריה ביד חזקה. בימיו הפכה ממלכתו למעצמה.

בני הענף של אלמוש

ענף אימרה (1205-1196)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המלכים מהענף הזה של הארפאדים שלטו בסך הכל תשע שנים. בלה השלישי הוריש בצוואתו את הארץ לאימרה, אולם אחיו, אנדראש, שקיבל מהמלך המנוח אחוזות רבות ונשלח על ידו להילחם בארצות ניכר במסגרת מסעות צלב, לא היה שלם עם החלטה זו ונאבק נגד אחיו. האפיפיור קרא לאנדראש לשים קץ לסכסכוך, אולם אנשראש לא הפסיק את הלחימה והביס את אנדראש. אחרי כן הקים ממלכה משלו בדלמטיה, משם תקף פעמים חוזרות את הונגריה. במותו בשנת 1204, השאיר אימרה את כס המלכות לבנו הקטין, לסלו, שהיה בן ארבע או חמש. אנדראש דודו היה לעוצר ולשליט בפועל של הממלכה. נסיבות מותו של לסלו השלישי אינן ברורות, והיו חושדים כי ידו אל אנדראש הייתה בדבר.

המלכים מענף אימרה:

הענף של אנדראש השני (1301-1205)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הענף הזה של בית ארפאד - דהינו, אנדראש השני וצאצאיו, שלטו כ-104 שנה, לאורך כל המאה ה-13. נקודות הציון החשובות ביותר בתקופה זו היו שלטונה של =גרטרוד ממראניה, בולת הזהב, פלישת המונגולים (טטרים) להונגריה ואחר כך שיקום הממלכה, הקמתן של ערים ומצודות והפירוק ההדרגתי של כוח המלכות. שושלת ארפאד הסתיימה עם מותו של אנדראש השלישי בשנת 1301. הונגריה נכנסה למאה ה-14 במצב של אנרכיה פאודלית.

המלכים מהענף של אנדראש השני:

אילן היוחסין של בית ארפאד[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלמוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית ארפאד]]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ארפאד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית ארפאד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זולטן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית אבא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טקשון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית אוסאולו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיהאי
 
 
 
 
 
גזה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ואזול
 
אשטוואן I
1001–1038
 
הלנה?
 
שרולטה?
 
שמואל
1041–1044
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנדראש הראשון
1046–1060
 
 
 
בלה הראשון
1060–1063
 
 
{{{Pet}}}
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שאלאמון
1063–1074
 
גזה הראשון
1074–1077
 
לאסלו הראשון
1077–1095
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קלמן
1095–1116
 
אלמוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אישטוואן השני
1116–1131
 
בלה השני
1131–1141
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גזה השני
1141–1162
 
לאסלו השני
1162–1163
 
אישטוואן הרביעי
1163–1164
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אישטוואן השלישי
1162–1172
 
בלה השלישי
1172–1196
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אימרה
1196–1204
 
 
 
אנדראש השני
1205–1235
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאסלו השלישי
1204–1205
 
בלה הרביעי
1235–1270
 
אישטוואן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אישטוואן החמישי
1270–1272
 
אנדראש השלישי
1290–1301
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאסלו הרביעי
1272–1290

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית ארפאד בוויקישיתוף