לדלג לתוכן

מערכת שיווי המשקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אימון ילדים לשימור שיווי משקל

שמירה על שווי המשקל של גוף חי שמשמעה שמירה על יציבות הגוף במצבים שונים אפשרית, הודות לפעולה משולבת של מספר מערכות חישה ומערכת התנועה. נוהגים לחלק את מנגנוני שיווי המשקל לשתי רמות: הראשונה היא השמירה על היציבה של הגוף כנגד כוח הכבידה בעזרת הטונוס של שרירי השלד והעצבוב של החזרי היציבה. הרמה השנייה היא התיקונים המתרחשים כאשר יש הפרעה חיצונית ליציבה של הגוף המכונה שיווי המשקל.[1] השמירה על שווי המשקל קימת אצל האדם ואצל בעלי חיים. לחלק מהחיות יש שיווי משקל טוב יותר מאשר לבני אדם. חתול משתמש באוזן הפנימית ובזנב כדי ללכת על גדר דקה.[2]

אחת ממערכות התחושה החשובות במילוי משימה זו היא המערכת הווסטיבולרית שממוקמת באוזן הפנימית ומתמירה מידע על התאוצה של הראש במרחב. מערכת זו פועלת במקביל ובשותפות עם מערכת הראיה ותחושת המצב של הגוף במרחב, המדווחת למערכת העצבים המרכזית, מידע אודות מצב ותנועת אברי הגוף. האדם יכול לתפקד בתנאים רגילים כאשר לפחות שתיים מתוך שלוש מערכות תחושה אלה פועלות באופן תקי. אם יימנע מידע משתיים מתוך שלוש המערכות, שיווי המשקל יתערער.[3] אף על פי שבדיון על שיווי המשקל של הגוף מקובל לעיתים קרובות להתייחס לחיוניות המידע התחושתי משלוש מערכות אלו, הרי שלמערכת התנועה תפקיד מרכזי כאחראית להכנה ו/או לתגובה למידע התחושתי; באמצעותה מתבצע ייצוב הגוף או ייצוב איברים מסוימים בכל פרק זמן. להלן תקציר התרומה של כל אחת משלוש מערכות התחושה לשמירה על שיווי המשקל.

המערכת הווסטיבולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממוקמת באוזן הפנימית ובנויה משלוש תעלות חצי מעגליות הקרויות "תעלות קשתיות", מנאדון (utricle) ומשקיק (saccule). כל אחד ממבנים אלה מלא בנוזל ובו תאי שערה. התעלות פרושות בשלושה כיוונים שונים, וכאשר הראש נע גם הנוזל בתעלות, נע (בכיוון ההפוך) וגורם לשערות שבו להתכופף. מלבד התעלות הרגישות לתנועה סיבובית, הנאדון והשקיק רגישים לתנועה קווית. המערכת מספקת למוח מידע רציף על תנועת הראש והגוף בכיוונים שונים. המערכת אחראית גם על הפעלת רפלקסים שמטרתם לשמור על שיווי המשקל של הגוף ועל מיקוד המבט בזמן תנועה.

פעולת המערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת הווסטיבולרית מזהה תנועות, ליתר דיוק תאוצות, קווית, וזוויתית של הראש, ושולחת אותות למערכת העצבים, ששולטת על תנועות הראש והעיניים, ולשרירים שאחראים על שיווי המשקל. כאשר הגוף או הראש נמצאים בתאוצה, המערכת מספקת למערכת העצבים המרכזית מידע שמאפשר להתאים את היציבה ולשמור על איזון. מערכת זו מפקחת גם על תנועת העיניים בזמן תנועת הראש באמצעות הרפלקס הווסטיבולרי-אוקולרי (אנג') כדי לספק לרשתית תמונה יציבה.[4] אישושים לקשר שקיים בין מערכת הראייה לשמירה על שיווי המשקל התקבלו מניסויים שנעשו בתפיסה ובאמצעות חקר התופעה הקרויה מחלת נסיעה או מחלת ים, בה אדם חש בבחילה כאשר המידע אודות תנועתו הבא מהאוזן הפנימית אינו תואם את זה הבא ממערכת הראייה. ניסויים בתפיסה נעשו בחדר שניתן להזיז את קירותיו בלי להזיז את רצפתו. הניסויים הראו ששיווי המשקל של האדם העומד בחדר מתערער כשהקירות זזים. מבוגר העומד בחדר כזה על קורה יפול כאשר הקירות יזוזו, ופעוט במצב כזה ייפול גם אם הוא ניצב על הרצפה עצמה.

תפקידי המערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למערכת שווי המשקל מספר תפקידים: קליטה והעברה למוח של מידע בנוגע למנח הראש ולתנועתו, שמירה על שיווי המשקל ועל ייצוב הגוף כנגד כוח הכבידה, ייצוב המבט כאשר הראש נע, ועיבוד ואינטגרציה של הקלט המגיע מהאוזן הפנימית עם המידע שנקלט מחושים נוספים.

ליקויים במערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיווי המשקל יכול להיפגע כתוצאה ממחלת מנייר, תסמונת התפרקות התעלה העליונה, דלקת באוזן הפנימית, הצטננות קשה המשפיעה על הראש. היא יכולה להיפגע באופן זמני גם כתוצאה מהאצה מהירה או ממושכת, למשל, רכיבה על קרוסלה. מכות יכולות להשפיע על קליטת שיווי המשקל, במיוחד אלו לצד הראש או ישירות לאוזן. ליקוי במערכת הווסטיבולרית עלול לגרום למגוון הפרעות. ישנן הפרעות שמתאפיינות ברגישות יתר לתנועה וחלקן הפרעות שמתאפיינות בתת-רגישות לתנועה. תסמינים שכיחים אצל מי שסובלים מלקות במערכת זו יהיו: סחרחורת, ורטיגו וחוסר יציבות.[5] רוב האסטרונאוטים מגלים שתחושת שיווי המשקל שלהם נפגעת כשהם בחלל משום שהם נמצאים במצב מתמיד של חוסר משקל. מצב זה גורם לסוג של מחלת תנועה הנקראת תסמונת ההסתגלות לחלל .

מערכת הראיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהמערכת הווסטיבולרית מנטרת את תאוצות ומהירויות הראש והגוף ביחס לכוח הכובד, מערכת הראייה מנטרת את מיקום הגוף במרחב. המידע אודות המרחב הסובב אותנו מאפשר, לאחר עיבודו המרכזי במוח, לזהות את מיקום גופנו בכל רגע נתון ביחס לעצמים נייחים או נעים במרחב הסובב אותנו. הוא מאפשר להעריך את מהירות תנועתנו וכיוונה ביחס למהירות השדה הראייתי, וכך נוכל לדעת אם אנו מתקרבים או מתרחקים מאובייקט מסוים במרחב ולהעריך את מהירות ההתקרבות או התרחקות. מערכת זו חשובה מאוד למניעת נפילות, שכן מאפשרת להעריך מרחקים מנקודות משען ומכשולים.[6][7]

ליקויים במערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליקויים ביציבות בכל פעולות היום-יום אשר באים לידי ביטוי בעיקר בהליכה ובעמידה הם המאפיין העיקרי של מי שראייתו לקויה. לכך מתלווה לעיתים קרובות פחד מנפילות. פחד זה כשלעצמו עלול לתרום לחוסר ביטחון ולהפרעה נוספת בשווי המשקל.

המערכת הסומטוסנסורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע החיוני לשווי משקל מגיע למערכת העצבים המרכזית משני מקורות: מאברי התנועה ומהעור. המידע מאברי התנועה הקרוי מידע פרופיוספטיבי מקורו בעיקר בשרירים אשר המתח בהם משתנה באופן תדיר, וגם ברקמות חיבוריות, בגידים, ובקפסולות של המפרקים. המידע העורי מגיע מתאי חישה בעורנו ויש לו חשיבות רבה בשמירת שווי המשקל, בעיקר בזיהוי מגע עם משטחים אחרים, כמו עם משטח התמיכה של כפות הרגליים. המערכת הסומטוסנסורית מספקת מידע רציף אודות מתח השרירים השונים, זוויות המפרקים בכל נקודת זמן והמיקום של אברי הגוף האחד ביחס לשני, ללא תלות בראיית האיברים או ראיית המרחב.[8]

ליקויים במערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו ליקויים במערכת הווסטיבולרית ובמערכת הראיה גם להפרעות במערכת הסומטוסנסורית, בעיקר אם הפגיעה היא במידע מהגפיים התחתונות, יש השפעה שלילית על היכולת לשמור על שיווי המשקל של הגוף. חסר במידע תחושתי מהגפיים התחתונות עלול לגרום להיתקלות במכשולים על הקרקע, למעידה, להחלקה ולהליכה "זהירה" אטית ולא סדורה הנובעת מאי ביטחון.

הערכת שיווי המשקל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחני פוסטורוגרפיה

הערכה של יכולת שיווי המשקל של אדם יכולה להתבצע באמצעים פשוטים: מדידת הזמן בו יכול הנבדק לעמוד על רגל אחת, משך העמידה על בסיס צר כמו על קצות הבהונות, משך העמידהעל קורה. בדיקות כאלו מבוצעות בקליניקה באופן תדיר.

קיימת גם הערכה מדויקת יותר של שווי המשקל וזו קרויה לפעמים פוסטורוגרפיה (אנג'). הבדיקה נעשית בדרך כלל בעמידה כאשר הנבדק עומד יחף בעמידה טבעית. בעמידה זו משקל הגוף מחולק שווה בין שתי הרגליים כאשר 2/3 ממשקל הגוף מועמס על החלק האחורי של כפות הרגליים ו-1/3 מועמס על קדמת כף הרגל. גוף האדם העומד אינו סטטי אלא נע לפנים ולאחור ומצד לצד באופן הדומה לספרה 8 כך שמרכז הלחץ ומרכז הכובד נמצאים בתנודה. תנודה זו מכונה ניד יציבתי[9] וקיימים סטנדרטים למשרעת ולתדירות התנודה התקינה של אדם בהתאם למין, גיל ומצב הנבדק.

אנשים בריאים, מבוגרים עד גיל 30, משרעת התנודות במישור הקדמי-אחורי היא כ-12 מ"מ ובמישור הצידי כ-8 מ"מ.[10] עלייה במשרעת התנודות עם ההזדקנות היא טבעית ומלמדת על ירידה ביכולת לשמור על שיווי המשקל. עליה במשרעת התנודות בתנאים של ראות לקויה או בעצימת עיניים גם היא טבעית ומלמדת על החשיבות של מערכת הראייה בשמירת יציבות הגוף. גם עמידה על בסיס צר, על משטחים לא יציבים כמו קורה, סירה, נדנדה, על משטח בעל מרקם רך כמו חול, ספוג ו"פיתה" המשמשת לאימון שיווי משקל, יגרמו לעליה במשרעת התנודות.

בני האדם שונים זה מזה ביכולת לשמור על שיווי המשקל. שיווי המשקל בכל אדם עשוי להשתפר כתוצאה מעיסוק חוזר במטלות המאתגרות את שיווי המשקל כגון, לוליינות, טיפוס, וכן באימונים מכוונים למטרה זו. בפתולוגיות שונות תיתכן הפרעה ביכולת השמירה על שווי המשקל החיוני לחיי היום-יום. הערכה כמותית המכונה פוסטורוגרפיה של הפרעה כזו נעשית באמצעות מכשירי מדידה, במדידות חוזרות לאורך זמן.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • David Freides, Developmental disorders: A neuropsychological approach, Blackwell 2001

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערכת שיווי המשקל בוויקישיתוף
  • מערכת שיווי המשקל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Yury Ivanenko, Victor S. Gurfinkel, Human Postural Control, Frontiers in Neuroscience 12, 2018 doi: 10.3389/fnins.2018.00171
  2. ↑ "Equilibrioception". ScienceDaily. ארכיון מ-18 במאי 2011.
  3. ↑ Andreas Sprenger, Jann F. Wojak, Nico M. Jandl and Christoph Helmchen, Postural Control in Bilateral Vestibular Failure: Its Relation to Visual, Proprioceptive, Vestibular, and Cognitive Input, Frontiers in Neurology 8, 2018
  4. ↑ AM Bronstein, M Patel and Q Arshad, A brief review of the clinical anatomy of the vestibular-ocular connections—how much do we know?, Eye 29, 2015, עמ' 163–170
  5. ↑ Richard Clendaniel, Susan J Herdman, Vestibular Rehabilitation, 4 ed, Philadelphia: F.A.Davis, 2014
  6. ↑ Cynthia Lions, Maria Pia Bucci, Ce´drick Bonnet, Postural Control Can Be Well Maintained by Healthy, Young Adults in Difficult Visual Task, Even in Sway-Referenced Dynamic Conditions, Plos 1 2016, עמ' 1-14
  7. ↑ Mohapatra Sambit, Krishnan Vennila, and Aruin Alexander S., The effect of decreased visual acuity on control of posture, Clin Neurophysiol 123, 2012, עמ' 173–182
  8. ↑ Rahul Goel, Yiri E. De Dios, Nichole E. Gadd, Erin E. Caldwell,Brian T. Peters, Millard F. Reschke, Jacob J. Bloomberg,3 Lars I. E. Oddsson,, Assessing Somatosensory Utilization during Unipedal Postural Control, Front Syst Neurosci. 11, 2017, עמ' 1-11
  9. ↑ {{{מחבר}}}, Postural sway in children: A literature review, Gait & Posture 49, 2016-09-01, עמ' 402–410 doi: 10.1016/j.gaitpost.2016.08.003
  10. ↑ Daniela Ohlendorf , Charlotte Doerry Vanessa Fisch , Sebastian Schamberger , Christina Erbe , Eileen M Wanke , David A Groneberg, Standard reference values of the postural control in healthy young female adults in Germany: an observational study, BMJ Open 9(6), 2019 doi: doi: 10.1136/bmjopen-2018-026833