שיחה:ורה ישראלית
הוספת נושאמידע נוסף[עריכת קוד מקור]
כבמקרים רבים של מתרגמים, הצלחתי לאתר מידע מועט ביותר על אודות ורה ישראלית. וביחס למקרה שלה במיוחד, שתי הנשים שהביעו את הערכתן כלפיה, אבירמה גולן (שדבריה מובאים בערך) ונילי אמיר-סגל (קישור לרשימתה בקישורים החיצוניים), מציינות את היותה נשכחת. לאור זאת מצאתי לנכון להביא כאן במלואו את הקטע היחידי העוסק בה שמצאתי, אף שהוא כתוב מנקודת מבט מאוד... מסוימת ובצורה לא מחמיאה במיוחד. מתוך הביוגרפיה של אבות ישורון מאת אידה צורית:
- בינתיים קלטו הפרלמוטרים בביתם משפחה-פליטה, את רעו של יחיאל [=אבות ישורון], הסופר א.ד. שפירא (שפיר), ואת אשתו, המתרגמת ורה (ורושקה, בפיו) ישראלית, אשה משכילה, אנינת-טעם וחריפת-לשון אך עריצה, אשר שלטה על סביבתה ממיטת חוליה הבלתי מוגדר ובעלה טיפל בה מתוך מסירות אין-קץ. הם הגיעו אל דירת ידידיהם עם מטלטליהם הספורים לאחר מריבה בין ורה לבין אימה – שבביתה התגוררו קודם-לכן. אביונים מרודים, שאביונות-של-אצילים ניכרת מכל הווייתם: שפירא - בלי גרביים בחורף, שניהם בבגדים בלויים, – שיניהם חסרות (בגיל ארבעים!), בוהמיינים-בישי-מזל התלויים בחסדי חבריהם. ורה ושפירא שהו אצל מארחיהם כשבועיים. רושם עמוק השאירה ורה, באישיותה המיסתורית (חיוורון-שילגיה, שיער משיי שחור-עורב; הרכיבה משקפי-שמש ביום ובלילה) על הילדה הלית [=הלית ישורון]; רושם שהיה מנוגד לאידיאל הנשי של אביה, זה של אשה מסורה ונאמנה, המקריבה את עצמה למען בעלה וילדיה.
- "אותי היא דחתה", אומר אבות, "עוררה בי גועל-נפש: טיפוס 'געוואלטאני', שתלטנית כזאת, גושית, גוש אבן ובטון: לבשה בגדי גברים והתהלכה כגבר, עם מעיל כזה שעשה לה כתפיים רחבות". ופסיה – שבעניין זה היא תמימת-דעים עם בעלה – ראתה בוורה 'דמות אנטיפאטית'. ואמנם, כאשר גאל אותם המשורר עזרא זוסמן מאורחיהם הכפויים – בשוכרו להם דירת-חדר במושבתו נחלת יהודה – נשמו יחיאל ופסיה לרווחה.
(אידה צורית, שירת הפרא האציל: ביוגרפיה של המשורר אבות ישורון, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ('ספריית זגגי'), 1995, עמ' 156)
אגב, צורית מציינת כי "ורה ישראלית התאבדה בחורף 1968" (שירת הפרא האציל, עמ' 318), אולם לא הבאתי בערך את הטענה בדבר התאבדותה, הואיל וישראלית נפטרה בחודש אוגוסט.
וראו לעומת זאת את דבריה של נילי אמיר-סגל, שישראלית (שאותה הכירה כנראה כמה שנים מאוחר יותר) הייתה מנטורית שלה:
- וירה היתה מלכה של מילים, משוררת שלא כתבה שירים, אלא עסקה בתרגום לפרנסתה. [...] שערה השחור היה אסוף לעיתים מאחורי ראשה או מפוזר ונהדר למראה, עיניה החומות החודרות אל תוכי – כל אלה נותרו כזיכרון נפלא. בחדרה השכור חיתה אמנם לבד, אבל ידידים רבים נהגו לבקר אותה ואני הייתי אחת מהם. [...] בעבודת התרגום היתה רצינית מאוד והתמסרה לה כל כולה. היא נהגה לבדוק כל מילה שיצאה מתחת ידיה שוב ושוב, קוראת קטעים מתירגומיה באוזני הידידים שבאו לבקרה ומתייעצת עימם לעתים קרובות. [...] חשבתי על האהבה שלה לאנשים, לתרבות וליופי. אהבתה למילים המגשרות על פערים, המקשרות נפש לנפש ויוצרות משהו מופלא בין בני אדם. [...] [עבודת התרגום הייתה] כעבודת קודש בעיניה. [...] [היא הייתה] דוגמא לאצילות נפש וזקיפות קומה, ליופי פנימי וחיצוני ולעושר נפשי...
(נילי אמיר-סגל, וירה ישראלית – מתרגמת עם נשמה של משוררת, חדשות בן עזר, 494, ו' בכסלו תש"ע, 23 בנובמבר 2009)
מעניין. אביעדוס • שיחה 17:30, 16 בנובמבר 2014 (IST)