עזרא זוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

עזרא זוּסְמן (1900י"ג בסיוון תשל"ג, יוני 1973) היה משורר עברי, מתרגם, עורך ומבקר תיאטרון ישראלי. חתן פרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1968.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרא זוסמן נולד בעיר אודסה שלחוף הים השחור, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), בשנת 1900, בנו של האגרונום אברהם זוסמן.[1] גדל והתחנך בחווה שהקים אביו לאחר המהפכה הבולשביקית, חווה לילדים יהודים יתומים. מטרת האב הייתה להכשיר חלוצים מתוך אמונה שתחייה יהודית בארץ ישראל חייבת להיות מושתתת על עבודת אדמה. כאשר גדל, למד מסחר בבית הספר למסחר באודסה ואגרונומיה באוניברסיטה בחרקוב. בהיותו סטודנט פרסם את שיריו הראשונים ברוסית בירחון "פלסטינה" תחת שם העט "אלכסנדרוב". הוא התפרסם כמשורר רוסי מודרניסט צעיר. בשנת 1922, לאחר שחוות ההכשרה של אביו נהרסה על ידי פורעים, החליט לעלות ארצה עם בני משפחתו. במעבר דרך בסרביה נאסר באשמת "קומוניזם". לאחר ששוחרר מהמאסר, עלה לישראל במסגרת העלייה השלישית, והתגורר עם משפחתו במשק חקלאי בנחלת יהודה שבראשון לציון, שם עסקו בעבודה חקלאית. את כתיבתו – שירה ופרוזה – החל בשפה הרוסית ועם הגיעו לישראל עבר לכתיבה בלשון העברית.

זוסמן הצטרף למערכת העיתון "דבר", ועבד בעיתון כל שנותיו. בו פרסם את שיריו הראשונים בעברית (הראשון פורסם ב-1928). התבלט בעיקר בביקורות התיאטרון שלו, שליוו את התיאטרון העברי במשך כמה עשורים. פרסם מעט משיריו בחייו, ובהם השיר "טבריה בגשם", הנחשב עד היום לאחד השירים היפים בשירה העברית החדשה.[2] בית המשפחה של הוריו ואחר כך שלו, במושב נחלת יהודה שליד ראשון לציון היה בית-ועד לאנשי רוח, סופרים שחקנים ומשוררים. שם הוא הכיר את אשתו לעתיד, חלוצה בשם לאה גליק, ושם נולדו ילדיו אורנה (לימים שבולת) ויוחנן. לאה הייתה מורה להתעמלות ואמנית, ולאחר מותו של בעלה מוציאה לאור של כתביו.

בשנת 1968 יצאה לאור, בהוצאת עם עובד ספר שיריו הראשון, "שירים", שקיבץ 40 שנות יצירה. חלק משירים אלו הופיעו במשך השנים בכתב העת הספרותי "אורלוגין" שבעריכת שלונסקי. הקובץ זיכה אותו בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1969.[3]

בשנת 1972 ראה אור בספרית הפועלים ספר שיריו "עצי תמיד". לאחר מותו ראו אור יתר ספרי שירתו: "קשת ניסן", "צעדים שטבעו בחול", "ילקוט שירים", "שקיעה ופרידה", ו"חצות ונצח"; וכן כונסו מאמרי ביקורת התיאטרון שלו, "אחרי הבכורה", וקובץ רשימות ומסות, "קשת ניסן".

זוסמן תרגם מרוסית, מיידיש ומצרפתית. בין תרגומיו: יצירות של אנה אחמטובה, אוסיפ מנדלשטאם, בוריס פסטרנק, ואיוואן בונין (מרוסית); שירים מאת שארל בודלר והרומן קנדיד מאת וולטר (מצרפתית). מיידיש תרגם את שירתו של לייזר אייכנראנד.

נפטר בשנת 1973 ונקבר בבית העלמין הישן בראשון לציון.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית ספרי יצירתו המקורית של זוסמן (רוב ספרי שירתו ושני ספרי המאמרים) כונסו וראו אור לאחר מותו.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירים, תל אביב: עם עובד, תשכ"ח.
  • עצי תמיד: שירים, מרחביה: ספרית פועלים, 1972.
  • שירים, תל אביב: עם עובד, 1976.[4]
  • צעדים שטבעו בחול, תל אביב: אליה, 1981. (מהדורה ב: תשמ"ח)
  • ילקוט שירים; ליקט, הקדים מבוא והוסיף הסברים וביבליוגרפיה: אברהם הגורני, תל אביב: יחדיו ('מבחר ספרותנו לעם'), תשמ"ד 1984.
  • שקיעה ופרידה, נחלת יהודה: אליה, תשמ"ז 1987.
  • 'חצות ונצח : מבחר שירים 1922–1973, תל אביב: קשב, תשנ"ח 1998.

קובצי מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרי הבכורה: ביקורות תיאטרון; רישומים: אבא פניכל, תל אביב: עם עובד, תשמ"א 1981. (ביקורות התיאטרון שלו)
  • קשת ניסן: רשימות ומסות קטנות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ה.[5] (רשימות ומסות)

בתרגומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
שמעון הלקין
פרס ביאליק לספרות יפה
1968
הבא:
אהרון ראובני