הלית ישורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הלית ישורון (נולדה ב-2 באפריל 1942) היא מתרגמת ועורכת ישראלית.

תולדותיה ומפעליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישורון נולדה בתל אביב והיא בתו של המשורר אבות ישורון. למדה ספרות וצרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. ישורון עבדה כדוגמנית בשנות ה-60. היא הייתה נשואה לבמאי הקולנוע ז'ק קתמור, ושיחקה בסרטו "מקרה אישה" וכן בסרטים "חמסין" ו"התרנגול" (1971), ובסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק".

ב-1969 פרסמה ספר שירים שנקרא "24", וזהו ספר שיריה היחיד. ב-1981 ייסדה את כתב העת לשירה "חדרים", שאותו ערכה עד 2004. ב-1991 החלה לתרגם את יצירתו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד", הנחשבת לאחת החשובות בספרות המאה ה-20. עד כה ראו אור ארבעה מתוך שבעת הכרכים של יצירה זו. ישורון תרגמה לעברית את "ידידי מגרה" של ז'ורז' סימנון ואת הטרילוגיה של סמואל בקט ("מולוי", "מאלון מת", "אֵלוֹשֵם"). ב-2004 יצא לאור תרגומה לספר "אחותי ואני" המיוחס לפרידריך ניטשה.

ישורון ערכה מספר ספרי שירה עברית, בהם האנתלוגיה "תת הכרה נפתחת כמו מניפה" של יונה וולך. בשנים 1995-2001 ערכה מהדורה מקיפה של כל כתבי אביה, שראתה אור בארבעה כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד - סימן קריאה. בשנת 2009 הופיע בעריכתה יחד עם לילך לחמן מבחר משיריו של אבות ישורון, שכותרתו "מלבדאתה".

בפברואר 2004 הותקפה ישורון באכזריות על ידי אדם שהגיע לביתה שבגבעת אנדרומדה ביפו, ונחבלה בצורה קשה. התוקף ומניעיו לא התגלו. זמן מה לאחר התקיפה נעצר המתרגם אייל לוין, שהיה מצוי בסכסוך ספרותי עם בני הזוג ישורון, כחשוד במעשה. החשד שלוין עמד מאחורי תקיפתה של ישורון הופרך ולוין נוקה מכל חשד.[1]

עד לפטירתו ביוני 2016 הייתה ישורון נשואה לישעיהו (שיה) יריב, שהקים את גלריה גורדון בתל אביב ואחיה של לאורה ריבלין. בנם אמון יריב הוא מנהל הגלריה המשפחתית, אמן וצלם. בנם אַביָם, עורך דין, נספה בתאונת שיט בנהר הזמבזי בזמביה, בשנת 2011.

בשנת 1969 הוציאה להקת השלושרים את השיר "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן)[2].

עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון

ברבות השנים עלתה הסברה כי הדמות המרכזית בשיר, בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע, מבוססת על מבקרת התיאטרון הדה בושס. בראיון שנתן גפן[3] אמר כי השיר נכתב על הלית ישורון.

מפרי עטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלית קתמור, 24, תל אביב: הוצאת עקד, תש"ל 1969.
  • יגאל סרנה, יונה וולך ביוגרפיה, הלית ישורון: אחרית דבר, ירושלים: הוצאת כתר, 2009.
  • הלית ישורון, איך עשית את זה? ראיונות "חדרים" , הוצאת הספריה החדשה 2016.

מתרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתב העת לשירה חדרים.
  • יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, מבחר השירים 1985-1963, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה לשירה, תשנ"ב 1992.
  • יונה וולך, אביבה אורי : הפנים היו הפשטה, (עורכת: הלית ישורון), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
  • אבות ישורון כל שיריו, (עורכים: הלית ישורון, בנימין הרשב), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1995 - תשס"א 2001.
  • מלבדאתה, אבות ישורון מבחר 1991-1934, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיה סלע, פרקי אבות, באתר עכבר העיר, 18 בספטמבר 2009
  2. ^ מילות השיר "מי מפחד מגברת לוין", באתר שירונט
  3. ^ שבעה לילות, 11.11.2016