שיטת ליט"ף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליט"ף (ראשי תיבות של למידה יחידנית, טיפולית, פעילה) היא שיטה להוראת הקריאה שפותחה על ידי נירה אלטלף על בסיס הספר "מעשה ההוראה" מאת ציפורה כץ. השיטה מבוססת על שלוש רמות של שליטה: הצגה, זיהוי והכרה. השיטה מבוססת על ההנחה שהפענוח הוא המפתח להבנת הנקרא ולשם כך הילד צריך לפענח את סימני הכתב.

לשם רכישת מיומנות זו נעשה שימוש במילים ידועות ומשמעותיות המהוות בסיס לפענוח של מילים חדשות. על בסיס המילים המפוענחות אוטומטית התלמיד עושה השלכה למילים חדשות.

השיטה מבוססת על הגישה הסינתטית והגלובלית כאחד. המורה כותב את המילה, ומפרק אותה על פי שלבים מהברה לפונמה ועד לחלוקה לעיצורים ולתנועות. התלמיד לומד שמילים מורכבות מהברות. באותה הדרך התלמיד רוכש מילים שמרכיבות משפט או טקסט קצר. לשם הקניה נבחרו מילים ובאמצעותן מלמדים את תהליך הפירוק וההיגוי של העיצורים. המילים המוקנות משמשות אמצעי להקניית התהליך ולא מטרה בפני עצמן. הן בעלות משמעות וקרובות לעולמו של התלמיד. מבנה המילה יהיה תוצר של התנועות העיצורים והצירופים אותם נבחר להקנות.

השיטה מאושרת על פי אגף ספרי לימוד משרד החינוך אישור מס' 2499.

בתחילת שנת 1983 זכתה מפתחת השיטה נירה אלטלף ב"פרס החינוך" בבית הנשיא בירושלים[1].

הנחות היסוד של הגישה החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל ילד יכול ללמוד לקרוא בהבנה: גם הילדים החריגים.
  • יכולת הקריאה חשובה להתפתחות האינטלקטואלית והחברתית וכן לדימוי העצמי של הילד. לכן ישנה חשיבות להקדשת זמן להוראת הקריאה.
  • ככל שהילד יקרא באופן עצמאי מוקדם יותר, כך הוא ירכוש הרגלי קריאה נכונים, ייהנה מהקריאה ויעשיר עצמו באוצר מילים מוקדם יותר.
  • המורה חייב לחפש דרכים לקידום כל תלמידי הכיתה בקריאה.

מטרות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השלמת תהליך הקריאה עד סוף כיתה א'- כל תלמיד בקצב האישי שלו לפי יכולתו.
  • עידוד כתיבה חופשית
  • פיתוח וטיפוח כושר ההבעה בעל פה
  • לעורר בתלמיד סקרנות אינטלקטואלית

העקרונות בגישה החינוכית:

אופן ההקניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המורה כותבת על הלוח טקסט קצר בצורה הברתית. המורה שואלת את התלמידים: "איפה כתוב..." (שלב הזיהוי) המילים בקטע נקראות הברה אחר הברה. בהמשך- מציאת מילים חדשות מההברות שנלמדו. כמו כן יינתנו הדגשים שונים למרכיבים של המלילה: הבהרה פותחת וסוגרת, עצורים מתוך הברות סגורות, עיצורים מנוקדים, פירוק של הברות פתוחות.

דרכי ההוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוראה היא פרונטאלית בקבוצות קטנות. המשך ההקניה יכול להיעשות באופן אינדיבידואלי. לצורך תרגול יש חוברות המתחילות בשלבי המוכנות ומסתיימות בחוברות לביסוס קריאה אליהן מגיעים התלמידים לקראת סוף השנה. השיטה מאפשרת לכל תלמיד להתקדם בקצב אישי, ישנה ניידות בין קבוצות ההקניה. קיימים אמצעי הוראה רבים, חוברות, משחקים וספרונים. כמו כן יש מדריך למורה בו מוצעות מספר פעילויות.

יתרונות הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה משלבת בתוכה את שלוש דרכי ההוראה:

  • פרונטלית, קבוצתית ויחידנית.

הגישה היא אינדיבידואלית ומעמידה את הילד במרכז.

כל ילד מתפתח על פי כישוריו הקצב שלו וסגנון הלמידה.

שיטת ההוראה מבוססת על הפעלת התלמידים באופן עצמאי כאשר:

  • העבודות מותאמות לרמת התלמיד
  • ההוראות הכתובות בחומר הלמידה מוסברות היטב
  • משימות חדשות בעבודה עצמית מבוססות תמיד על מיומנויות שנלמדו קודם לכן
  • תוכנית להמשך ההוראה מותווית על פי הישגי התלמיד במבדקים שנערכים לו
  • השיטה היא מהירה ויסודית ללימוד קריאה בשל הרכבת מילה חדשה מתוך מילים מוכרות.
  • בבדיקה שערך משרד החינוך בראשות ד"ר גילי שילד נמצא כי ליט"ף היא התוכנית המקדמת ביותר את התלמידים ברכישת מיומנויות הקריאה[דרוש מקור]
  • ספרי השיטה (המיועדים לכיתות א-ב) הם הספרים הזולים ביותר מבין כל החברות המאושרות על ידי משרד החינוך[דרוש מקור].

חסרונות הגישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי התנסות בשיטה התעוררה ביקורת עליה, הן מצד מורים והן מצד הורים, על שאינה ממלאת את ייעודה בגלל:

  • קושי במעקב קולקטיבי בו זמנית בעת הקניה ובעת עבודה עצמית.

השיטה לא מתאימה ל[2]:

  • ילדים שזקוקים ללמידה פרטנית בלבד, כיוון שההקנייה הכיתתית והקבוצתית לא מתאימה להם.
  • ילדים בעלי בעיות בזיכרון חזותי, שאינם יכולים לזכור את המילים הגלובליות ולשייך את ההברות למילים אלה.
  • ילדים בעלי קושי בתפיסה חזותית שאינם ערים לשוני בין האותיות והמילים.
  • ילדים בעלי קושי בתפיסה השמיעתית, שמתקשים באבחנה בין צלילים דומים, תיווצר בעיה בשלבים האחרונים של השיטה.

השיטה מתאימה לילדים בעלי מוכנות חזותית ושמיעתית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הסינתטית פונטית ללימוד קריאה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רימונה שיף, פרס לבעלת תוכנית ליט"ף ללימוד קריאה, מעריב, 2 בינואר 1983
  2. ^ מתוך אתר אורייאנית

.http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/CA3B40AB-8E25-4C50-9E38-200D347C996C/99429/kriaaAB.doc.