לדלג לתוכן

סקרנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקרנות אנושית - אישה סקרנית המביטה מעבר לדלת השער
הסקרנות היא תכונה שקיימת באדם מילדות

סקרנות היא התנהגות של בני אדם ובעלי חיים, אשר מניעה מחקר ולמידה.

הסקרנות נחשבת תופעה מולדת. לא ניתן לסווג את הסקרנות כאינסטינקט, משום שאינה דפוס פעולה קבוע ובלתי גמיש, אלא יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ורבות.

מדידת סקרנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מידת הסקרנות ניתן למדוד אצל חיות ואצל בני אדם כבר מגיל קטן. בין כלי המדידה לסקרנות ניתן למצוא בעיקר את התצפית על הנמדד הכוללת:

  • מדידת התנהגויות - הפניית מבט, השקעת זמן באיסוף מידע, העדפת חידוש
  • מדידה פיזיולוגית - הרחבת אישונים, מתח שרירים

וכן את הדיווח העצמי באמצעות שאלונים.

מניעי הסקרנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סקרנות פיזיולוגית - סקרנות היא תכונה מולדת וניתן לראות אותה כבר מלידה, חוקרים מצאו כי אצל אנשים שעוסקים בפעילות מסוכנת רמת האנזים מונואמין אוקסידאז במוח יהיה יותר גבוה.
  • סקרנות ביהביוריסטית - סקרנות היא תכונה נרכשת ונלמדת בעקבות חיזוקים מהסביבה בעיקר בשנות הילדות ובתגובת ההורים לסקרנות הילדים
  • סקרנות קוגניטיבית - כל גירוי שמאתגר את המערכת התפסיתית יעורר התנהגות סקרנית. כשהגירוי הוא פשוט הוא יכנס לסכמה בקלות ולכן הוא לא יגרום לעניין. אבל כשהגירוי מורכב יותר הוא מחייב את פעולת המערכת הקוגניטיבית וכשהיא מצליחה לפתור את הבעיה היא חווה את הגירווי כדבר חיובית.
  • סקרנות פסיכואנליטית - התנהגות סקרנית היא תולדה של מנגנוני הגנה, לדעת החוקרים הדוגלים בגישה זו הסקרנות היא נגזרת של הדחף המיני ומטרתה הפחתת חרדה.[1]

סקרנות אנושית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסקרנות מכוונת את הקשב לגירוי שנתפס כמעניין

אצל האדם, סקרנות היא היפוכה של אדישות. היא אופיינית לגיל הילדוּת ונחשבת לתכונה רצויה של האדם הבוגר.[2]

סקרנות והתפתחות קוגניטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסקרנות היא היבט חשוב של התפתחות קוגניטיבית[2] ומנבא של רווחה נפשית חיובית.[3] בהתאם לכך, בתרבויות רבות, ובכללן החברה המערבית, נחשבת כתכונה שראוי לעודדה ולטפחה בקרב ילדים. למעשה, העדרה של סקרנות וחוסר עניין בסביבה מעידים על פתולוגיה[4] כמו דיכאון.

סקרנות גם יכולה לעודד יצירתיות. בריאן גרייזר (Grazer) מפיק סרטי קולנוע גדולי שם כמו נפלאות התבונה מלאכים ושדים ועוד, טען כי יצר הסקרנות שמוביל אותו להיפגש עם אנשים שונים ולהרחיב את הדעת, מפתח גם את יכולות היצירתיות והכישרון שלו. גרייזר הקפיד להיפגש פעם בשבועיים כל פעם עם אדם אחר, לעורר את הסקרנות שלו כלפי נושאים שונים וכך לפתח את היצירתיות. בספרו, הוא מסביר איך כמה מהשיחות הללו הובילו ליצירת כמה מהסרטים המפורסמים שאותם הפיק.[5]

סקרנות ומחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאדם יש צורך לדעת ולהבין.[4] הסקרנות האינטלקטואלית היא מאפיין הכולל אינטליגנציה, התלהבות ורעב לידע ולחידושים.[6] סקרנות היא גורם מרכזי לחקרנות ולכן היא נמצאת בין התכונות שתרמו תרומה מכרעת להתפתחות המדע.

סקרנות בחינוך ולמידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
להורים יש השפעה על התפתחות הסקרנות של ילדם

בתחום החינוך הסקרנות באה לידי ביטוי במידה שבה הלומד להוט ונרגש לדעת ולהבין את חומר הלימוד.[7] מקורה של סקרנות זו הוא בתכונה טבעית המתפתחת כבר בילדות המוקדמת.

ילדים נולדים כמדענים.[2] כבר בגיל הרך הפעוטות חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מכוח הסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת נכונותם להתנסות בניסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה.[8] ניתן לראות את הסקרנות כרכיב משמעותי בהתפתחות קוגניטיבית. זאת משום שהסקרנות מתחילה כמצב תודעתי של רעב לידע המעורר את הצורך לחקור ומתגבשת בהדרגה לבגרות אינטלקטואלית.[6]

עם זאת, הסקרנות עלולה לדעוך בעקבות איסורים החלים עליה או חוסר שימוש בה.[4] עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר בהורים ולאחר מכן בגננות והמורים. כאשר מטילים על הילד לעסוק במה שאינו מעניין אותו הוא עלול לחשוב שהלמידה היא טורח שאינו מפצה ומתנהג בהתאם. מהתנהגותו האפאטית של הילד המבוגרים עלולים להסיק שאין לסמוך על סקרנותו, אלא יש להכריחו ללמוד בין אם הוא מעוניין בכך ובין אם הוא לא. ככל שאמצעי הענישה מופעלים בתדירות ובעוצמה רבה יותר, כך הולכת ומתמעטת סקרנותו של הילד. דבר זה מוכיח למבוגרים את צידקת הנחתם כי אין להשתית את הלמידה על הסקרנות לבדה וכי יש להשתית משמעת ולהחדיר את רגש החובה, עד שהם תופסים את מקומה של הסקרנות.[8]

היבט נוסף הוא שבעוד שהסקרנות יכולה להוביל להישגים אקדמיים גבוהים, הביטוי ההתנהגותי שלה בכיתה עשויה להתקבל בהתנגדות מצד המורים. זאת משום שבמקרים רבים הסקרנות גורמת לכך שאותו תלמיד אשר יגיש עבודה מבריקה, יהיה גם זה שישאל הרבה שאלות מטרידות ומאתגרות במהלך השיעור.[6] אחד הפתרונות לכך הוא שילוב מידענות בתהליכי ההוראה של כל אחד מתחומי הדעת הנלמדים בבית הספר. זאת משום שבמידה ועולה בכיתה בעיה או דילמה, שאינה מבין נושאי הלימוד שבתוכנית הלימודים, היא יכולה לעורר סקרנות ולשמש כנקודת מוצא לתהליך מידעני.[9]

סקרנות בעולם החי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסקרנות קיימת גם אצל בעלי חיים: חתול סקרן

כאמור, הסקרנות היא תופעה אוניברסלית הן בקרב בני האדם והן בקרב בעלי חיים אחרים.[3] לחלק ניכר של היונקים יש רצון ואמצעים לחקור את סביבתם המיידית והרחוקה, לאגור את המידע, לעבד אותו ולתת לו משמעות. איסוף המידע מתבצע על ידי החושים. חקרנות היא פעילות שמבצעים בעלי חיים אף על פי שאינה מתגמלת על ידי סיפוק מיידי של צורך פיזיולוגי. דוגמה להתנהגות חקרנית היא חקר הסביבה שמבצע בעל חיים, לצורך סיפוק הסקרנות (מה יש מעבר לפינה), חקרנות זו והממצאים שבעקבותיה גורמים לסיפוק יצר הסקרנות לגבי הנושא הנחקר.

מוח וסקרנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיון תורם להתפתחות המוח הודות לפלסטיות של מערכת העצבים, המאפשרת למידה ושינוי בהתנהגות בעקבות מפגשים עם הסביבה.[10] הסקרנות תורמת להתפתחות זו בכך שהיא מעודדת את האדם להיחשף לגירויים חדשים.

מבחינת הפעילות המוחית, נמצא כי אנשים מפעילים גרעינים ואזורים מוגדרים בשתי אונות המוח, למשל הן את אזור ברוקה באונה השמאלית והן את גרעיני הבסיס באונה הימנית.[דרוש מקור] הסקרנות מעוררת פעילות גם באזורי זיכרון במוח, בעיקר בהיפוקמפוס.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חן מוריס, רז. נפילתו של איקרוס ותצפיותיו של קפלר—ידע אסור, סקרנות ולידתו של המדע החדש במאה השבע עשרה", היסטוריה (2014), עמוד 105-138
  2. ^ 1 2 3 Jirout, J., & Klahr, D. (2012). Children’s scientific curiosity: In search of an operational definition of an elusive concept. Developmental Review, 32(2), 125-160.
  3. ^ 1 2 Jovanovic, V., & Brdaric, D. (2012). Did curiosity kill the cat? Evidence from subjective well-being in adolescents. Personality and Individual Differences,52(3), 380-384.
  4. ^ 1 2 3 Maslow, A. H. (1963). The need to know and the fear of knowing. The Journal of General Psychology, 68(1), 111-125.
  5. ^ Brian Grazer, Charles Fishman, A Curious Mind: The Secret to a Bigger Life, 2015
  6. ^ 1 2 3 Von Stumm, S., Hell, B., & Chamorro-Premuzic, T. (2011). The Hungry Mind Intellectual Curiosity Is the Third Pillar of Academic Performance. Perspectives on Psychological Science, 6(6), 574-588.
  7. ^ Katuk, N., Kim, J., & Ryu, H. (2013). Experience beyond knowledge: Pragmatic e-learning systems design with learning experience. Computers in Human Behavior, 29(3), 747-758.
  8. ^ 1 2 צבי לם (1973). ההגיונות הסותרים בהוראה: מבוא לדידקטיקה. רעננה: ספרית פועלים.
  9. ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
  10. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.