שיר אלייך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אורלנד לבוש מדים, בקפה מאור בתל אביב, קיץ 1948

שִׁיר אֵלַיִךְ ("סתיו בחלונות") הוא שיר אהבה של המשורר הישראלי יעקב אורלנד. בגרסה הראשונה מתוארים געגועיו ותקוותו של הדובר אל אהובתו, מבלי שיוכל לממש אותם, אף כי בבית השלישי הונחה אפשרות למפגש עתידי ולאושר משותף של האוהבים; ואילו בגרסה המאוחרת, הניח המשורר גם אפשרות של אהבה עד כלות, ומפגש אוהבים לאחר המוות; וכך העצים את תיאור המתח בנפש האוהב, מקרה פרטי של הפער בין הרצוי למצוי בחיי האדם. השיר הולחן על ידי מרדכי זעירא, וזכה לביצועים רבים במאה ה-20 וה-21, ביניהם בפי יהורם גאון, רונית אופיר ועוזי מאירי.

פרקי השיר ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שיר אלייך" הוא שיר אהבה וגעגועים לאהובה אישה, השזור באהבה לארץ ישראל. השיר המחורז כולל שלושה בתים ופזמון:

"רוּחַ רוּחַ עַל שָׁמַיִם, נִרְדְּמָה יְרוּשָׁלַיִם.
רוּחַ בַּמִּדְבָּר הוֹמֶה לוֹ, נִרְדָּמִים בְּיַם הַמֶּלַח.
רוּחַ רוּחַ הַר צוֹפִים."

בנוסח הגרסה הראשונה, בבית הראשון מתאר הדובר את מקומה של אהובתו בלבו, הגם שלא שעתה אל בקשותיו:

"סְתָו בַּחַלּוֹנוֹת וְאוֹר בַּבַּיִת פְּנִימָה,
וְצִפִּיָּתִי כֻּלָּהּ שַׁיֶּכֶת לָךְ.
אַתְּ הַבּוֹשֵׁשָׁה לָבוֹא יָמִים יָמִימָה;"

הוא מתאר מערכת הציפיות מאהובתו, אשר כולן נכזבו והושבו ריקם:

"מַה דָּבָר יַגִּיד לִבֵּךְ שֶׁלֹּא הָגַנִי?
מַהוּ אֲבַקֵּשׁ מִיָּד שֶׁלֹּא הוּשְׁטָה?"

בבית השני ממשיך הדובר ומתאר את כאבו ואכזבתו, אבל מבקש מאהובתו שלא תשעה אל תחנוניו ולא תרחם עליו בעטיים; כך למשל במילים:

"לוּ גַּם אֶקְרָאֵךְ וּקְרִיאָתִי נוֹאֶשֶׁת
לְעִצְּבוֹן יָמַי אַתְּ אַל תּוֹשִׁיטִי יָד."

בבית השלישי מתאר הדובר מפגש עתידי דמיוני, שבו נעתרת לו האהובה. המפגש העתידי יהיה פיצוי על כל שנלקח או נפגע, עד אז. כך למשל במילים:

"כָּל יָמַי, אָחוֹת, יָשׁוּבוּ אָז מֵאָנָה.
כָּל יָמַי, אָחוֹת, יַגִּיעוּ אָז אֶל חוֹף."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]