שלוה בחוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

שַׁלְוָה בַּחַוָּה הוא ספר מחורז לילדים של הסופרת החרדית מנוחה בקרמן. הספר יצא בשנת תש"ן-1990, והוא מהווה חלק מהספרייה הגדולה בת ארבעה ספרים המיועדת לילדים. הספר מאויר באיוריו של הנריק הכטקופף.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר חווה ובה ארבע חיות:

  • פרה - המספקת ליושבי החווה חלב.
  • תרנגולת - האחראית על הספקת הביצים.
  • חמור - שאחראי על משימות כלליות, בין השאר על הספקת העצים.
  • כלב - השומר על החווה מפני גנבים.

הסיפור מתחיל בנימה פסטורלית ומתאר כי "נעים וטוב היה בחוה, שמחה היתה שם ושלוה". אך יום אחד אירע מאורע שבשלו הופר השלום.

רוח חזקה נשבה ופתחה את החלון וגלגלה מהשולחן ביצה. הביצה נשברה והרצפה התלכלכה. אולם, איש מיושבי החווה לא הסכים לנקות את הביצה. לטענתם, התרנגולת היא זו שהטילה את הביצה ולפיכך עליה לנקות אותה בעצמה. טענותיה של התרנגולת שלא בה האשמה אלא ברוח לא התקבלו וכולם פסקו כי "היא תנקה - הביצה שלה". התרנגולת כעסה ובלי לומר מילה ניקתה את הרצפה.

למחרת בבוקר, חיכו כולם לביצה של התרנגולת. אולם התרנגולת הטילה רק ביצה אחת אותה אכלה לבדה. למרות בקשותיהם אמרה התרנגולת בתקיפות, "אם בביצה רצונכם, הטילו אותה בעצמכם. הביצים שאני מטילה - הן שלי, כך אתמול אמרתם לי". הפרה כעסה ולפיכך שתתה לבדה את חלבה ולא הביאה לאיש. כיוון שראה זאת החמור הודיע כי הוא לא יביא ענפים ויושבי החווה יאלצו לסבול מקור. אחריו מיהר להודיע הכלב שהוא יפסיק לשמור על החווה ויחדל מלהיות שומר נאמן.

כל יושבי החווה היו עצובים והצטערו על הריב שפרץ. בינתיים, נשמעו צעדים המתקרבים לחווה. כולם פחדו והכלב עצר את עצמו מלנבוח, בעוד החמור עוצם עיניו, חושב שבכך הוא מסתיר את פניו. עודם חוששים מגנבים נכנסה אל החווה עזה פזיזה, שכנתם של יושבי החווה שהגיעה כדי להביא להם גבינה מעשי ידיה. בראותה את האווירה העגומה בחווה, ניסתה להתעניין האם הם חולים. בשומעם את דבריה של השכנה החביבה, הצטערו יושבי החווה על המריבה שהפרה את השלווה בחווה והתביישו במעשיהם. הפרה הזדרזה ואמרה כי לא קרה דבר, הם רק אחרו לקום וכולם הבינו שרק אם יעזרו לכל חבר ויוותרו החיים יהיו טובים ומאושרים.

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.