שלמה זלמן ריבלין

שלמה זלמן ריבלין (1884–1962) היה חזן, מלחין ומורה לחזנות. העמיד דורות של חזנים במכון "שירת ישראל"^[1] ובמקהלת בית הכנסת "שירת ישראל" בירושלים שייסד וניהל, וכונה "רבם של החזנים"^[2]^[3]^[4]^[5]. היה פעיל ציבור בירושלים, דרשן, וכן עסק בחקר תולדות היישוב האשכנזי הפרושי בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, בנו של יוסף ריבלין. למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים. הוכשר לחזן במכון לחזנות של פרופסור אברהם צבי אידלסון ואצל החזן אייזנר. בשנת 1901 נישא לקרובת משפחתו הדסה בת שניאור זלמן ריבלין.

היה פעיל ציבור ביישוב הישן בירושלים. היה חבר ועד העיר האשכנזי ליהודי ירושלים, מנהל בוועד הכללי "כנסת ישראל", יו"ר ועד כולל רייסין, ממייסדי ומנהלי "בית היתומות הכללי", מזכיר ומנהל בחברת "בנין היישוב". ייסד את חברת "עליית שבטים" לבניין בית כנסת מרכזי גדול לכל עדות ישראל בירושלים.

היה חבר ופעיל באגודת אחוה. בביקוריו באנגליה פעל לייסוד לשכת "משה מונטיפיורי" בלונדון ולשכה במנצ'סטר לאגודת "אחוה" העולמית. בהופעותיו הציבוריות באנגליה השפיע על יהודי אנגליה לסייע למען ענייני התורה והדת ולהשתתף ברכישת קרקעות בארץ ישראל.

בשנת 1925 חיבר מלון עברי-אנגלי-אידי.

חזן ומורה לחזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים שימש חזן ראשי בירושלים. בשנת 1902 ייסד יחד עם פרופסור אידלסון את המכון והמקהלה "שירת ישראל". כונה "רבם של החזנים". הכשיר דורות של מאות חזנים, שרבים מהם תפסו משרות חזנות בארץ ובתפוצות. בין תלמידיו: צבי הלפרין, אליהו גרינבלט, חיים אדלר, פרופסור אליהו שלייפר, יצחק רקובסקי ושלמה וייספיש.

כמו כן הקים בית ספר לדרשנות בשם "מדרש שלמה".

בשנת 1931 חיבר ספר תווים בשם "שירי שלמה" לחזנים וכן אוסף נעימות עממיות לזמירות ולתפילות כל השנה. ייצר סגנון מוזיקלי שאיחד ושילב מסורות אירופאיות ומזרחיות. פרסם בעיתונות מאמרים לקביעת זמרת-קודש בין-עדתית אחידה.

היסטוריון של תולדות היישוב האשכנזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין היה היסטוריון חובב של תולדות היישוב האשכנזי בירושלים מאז עליית תלמידי הגר"א בשנת 1809, ומומחה בתולדות בני משפחת ריבלין ורבניה.

פרסם סדרת ספרים בנושא: "חזון ציון - שקלוב וירושלים", "מוסד היסוד", "דורש לציון". נמנע להציג את עצמו כמחבר ספרים אלו והציג אותם כערוכים בידי בנו.

כמו כן חיבר את הספר "מדרש שלמה" ובו ליקט דרשות של מייסדי היישוב בארץ ישראל מבית מדרשו של הגר"א.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדו לו תשעה ילדים: יוסף יצחק ריבלין, שכיהן במנהל החברה הא"י לנאמנות ופיננסים והיה פעיל בהנהלת הסתדרות הציונים הכלליים, אברהם בנימין ריבלין, משה ריבלין, עורך דין, שמואל ריבלין שהיה רב צבאי בעת המלחמות, והמשיך את דרכו המוזיקלית של אביו, והיה שותף בחקר תולדות היישוב באשכנזי הפרושי בארץ ישראל; חיים ריבלין, סוחר; אשר אליעזר ריבלין נודע כאיש חינוך ומורה לספרות, מפקד בהגנה ובצבא; דוד ריבלין, עיתונאי; יוכבד, שנישאה לישראל הוכשטיין, חיה שנישאה לעו"ד ישראל פלדמן. ^[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן גפני, החזן הטוב הוא נשמת בית הכנסת: ר' שלמה זלמן ריבלין, שירת ישראל ועיצוב עולם החזנות והדרשנות בירושלים, עת־מול גיליון 207, עמ' 23-20.
גפני, ר. (2010). חינוך, תפילה ודרשנות : מפעליו החינוכיים של ר' שלמה זלמן ריבלין בירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים. בתוך: תלמידי הגר"א בארץ ישראל : היסטוריה, הגות, ריאליה : קובץ מחקרים בעקבות יום העיון במכללת אפרתה לציון מאתיים שנה לעליית תלמידי הגר"א (תק"ע-תש"ע), עמ' 86-73.
יוסף אביב"י, "קול התור - דור אחר דור", מכילתא א (תש"פ), עמ' 159–336.