יוסף ריבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף ריבלין
רבי יוסף ריבלין
רבי יוסף ריבלין
לידה 18 בדצמבר 1836
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בספטמבר 1896 (בגיל 59) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
רחוב ריבלין בנחלת שבעה, שנות ה-50
רחוב ריבלין כיום
הספד שכתב פינס על ריבלין בעיתון החבצלת, כ"ח באלול תרנ"ו, 6 בספטמבר 1896

יוסף (יאשע) ריבלין (י' בטבת תקצ"ז, 18 בדצמבר 1836כ"ז באלול תרנ"ו, 5 בספטמבר 1896[1]) היה מראשי הקהילה היהודית בירושלים במאה ה-19 ומבוני שכונות ירושלים. נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר במפעל היציאה מהחומות.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, בנו של אברהם בנימין ריבלין ונכדו של הרב משה ריבלין. למד בישיבת עץ חיים. בשנת תרט"ו (1855) נישא לשרה ציפה גולדשמיד.

בשנת תרי"ז (1857), בהיותו כבן עשרים, יסד חברה בשם "בוני ירושלים", ששמה לה למטרה לבנות בתים מחוץ לחומות העיר העתיקה. פרסם מאמרים למען בניין ירושלים ויישובה בכל עיתוני התקופה.

במשך שנים ארוכות עמד ריבלין בראש ועד הכללי כנסת ישראל שאיחד את כל קהילות האשכנזים בירושלים (ולמשך תקופה אף את קהילות הספרדים).

היה מעורב בהקמת שכונות יהודיות רבות מחוץ לחומות, וכונה ביידיש: "ר' יאשע דער שטעטלאך-מאכער" (רבי יושה בונה השכונות). בין השכונות שלהקמתן היה אחראי במישרין ניתן לציין את נחלת שבעה, שכונת בית דוד, מאה שערים, זיכרון טוביה, שערי צדק ועוד. יש הזוקפים לזכותו את הקמתן של 16 שכונות בירושלים, ואת הצלתם של מאות עניים מרעב וממחלות.

המניע האידאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין ראה בפעולותיו מעשה הצלה ליהודים הדחוסים בצפיפות בין החומות, ומשלמים שכר דירה מופרז לבעלי הבתים המוסלמים, אך בעיקר ראה בפעולותיו, כאמור, מעשה של קירוב המשיח וקיום ציווי אלוהי של "מצוות הרחבה". הוא העלה על הכתב מאות שירים, המבוססים כולם על סודות ורמזים קבליים, ובהם שטח את הסיבות לפעולותיו. באחד השירים יצר פרפרזה על המילים "רב לך שבת בעמק הבכא" מתוך המזמור לכה דודי, ואף רמז בראש השיר לשמו:

"רב לן שבת בחצרי בני נכר, ידם בכל ושכרם מאמירים
בני שרה בתוך בני הגר, במחשך שוכנים ובחלאם נגועים.
"לב עולמנו" קיומו ומרחבו, אך במכון לשבתנו כי נכונן לנו,
נאות דשא על הירושלים, במרחביה נוכח ה"ר צבי קדשנו.

פרזות תשב ירושלים, בתוך ברית אבות בסערת אליהו, שנת תרט"ו

בשיר אחר, בו הוא מתייחס לחומות העיר כשלשלאות כובלות, וכגלות בפני עצמה, כתב:

את מוסרותיה ננתקה חומת האבן, ה' חומת אש לה פרזותיה,
לקרוא "ישועה" חומותיך... ו"שערייך" תהילה אות לאור אליה,
תהי כ"עיר שחוברה לה יחדיו", פרזות ירושלם על כל ארץ החיים,
יחדיו הרי "יהודא השרון והכרמל" ב"חומותייך ישועה" כולם מוקפים".

ברכת ה' בבית ובשדה, שם, עמ' 38

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים ארוכות נדד ריבלין בין השכונות שהקים, וגר בכל אחת מהן. לאחר מות אשתו הראשונה (לעיל) נישא בשנית למרים לבית פיזיצר, ונולדו לו שני בנים ושתי בנות. בין בניו החזן ומורה החזנות שלמה זלמן ריבלין.

בני משפחתו סבלו מאוד הן בשל המעברים הרבים והן בשל מצוקתם הכלכלית הקשה, עקב התעקשותו של ריבלין להוכיח כי כספי הציבור שבידו נתונים לציבור בלבד.
בשלהי שנת תרנ"ו (1896) נפטר והותיר את משפחתו בחוסר כל. רבים ספדו לו, וביניהם יחיאל מיכל פינס אשר הכביר מילות הספד על חברו הטוב מעל דפי עיתון החבצלת. שמו של ריבלין הונצח לאחר מותו בקריאת אחד מרחובות נחלת שבעה על שמו. הייתה זו מחוות הנצחה ראשונה מסוגה, שכן הוא התעקש כל ימיו שלא ייקרא דבר מכל שבנה על שמו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבלין כתב, כאמור, מאות שירים, אותם הוציאו לבסוף צאצאיו בספר שנקרא "ברית אבות בסערת אליהו". בספר פזמונים זה ביטא את עקרונות הגאולה על פי הגר"א, אותם למד לדבריו מסבו. בפזמוניו שילב שני נושאים עיקריים: תיאור פועלם של תלמידי הגר"א, למען העלייה לציון ולמען יישוב ירושלים ותיאור חד ובהיר של תורת האתחלתא דגאולה מבית מדרשו של הגר"א. ר' יושעה התווה תוכנית ברורה כיצד לבצע את השלבים השונים של האתחלתא. הספר יצא בכמה מהדורות, שהאחרונה שבהן כוללת שירים שנכתבו על ידי צאצאיו ברוח פזמוניו.

בשנת 1966 ראה אור קובץ ממאמריו, שנקרא בשם "מגילת יוסף".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנין יוסף, לדמותו של ר' יוסף ריבלין, ולקט נבחר מכתביו. הוצאת אור האורות, ירושלים תשע"א.
  • אלעזר הורביץ (עורך), מוסד היסוד - תולדות ועד הכללי כנסת ישראל, ירושלים תשי"ח (1958).
  • יוסף רבלין, ברית אבות בסערת אליהו - פזמוני ר' יושעה רבלין, הוצאת אורחות, ירושלים תשס"ד.
  • אברהם ב' ריבלין, "אישים למען ציון: חולמים ומגשימים" בהוצאת אל"ף 1978, הפרק "פורץ חומות ירושלים - יוסף ריבלין", עמוד 87.
  • יוסף אביב"י, "קול התור - דור אחר דור", מכילתא א (תש"פ), עמ' 159–336.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראה: החבצלת, כ"ח באלול תרנ"ו, 6 בספטמבר 1896