שנאור כוגן

שנאור כוגן
Șneer Cogan
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	30 במרץ 1875; אורהיי,פלך בסרביה, האימפריה הרוסית (כיום ברפובליקת מולדובה)
פטירה	2 במרץ 1940 (בגיל 64); קישינב (קישינאו), ממלכת רומניה
מדינה	האימפריה הרוסית, ממלכת רומניה
הושפע על ידי	Ludwig von Herterich
פרסים והוקרה	מסדר הכתר הרומני

שנאור כוגן (רומנית: Şneer Cogan, ברוסית: Шнеер Герцевич Коган;‏ 30 במרץ או 30 במאי 1875^[1] אורחיי – 2 במרץ 1940 קישינב) היה צייר, גרפיקאי ומורה יהודי-רומני, יליד בסרביה. היה ממקימיו של החינוך האמנותי ושל איגוד האמנים הפלסטיים בבסרביה ורפובליקת מולדובה^[2]

קורות חייו

רקע משפחתי ושנות ילדותו

שנאור כוגן נולד ב-1875 במשפחה יהודית דתית בעיירה אורחיי (או אורהיי) בבסרביה, בימי שלטון האימפריה הרוסית (כיום בשטחה של רפובליקה מולדובה). אביו, הרץ כהן או כוגן, היה סוחר בדגן וביין. ייתכן כי המשפחה הגיעה לבסרביה מליטא.^[3] קיבל בילדותו חינוך מסורתי יהודי ב"חדר". אחרי שהמשפחה עברה לגור בקישינב למד שם בגימנסיה עד שנת 1889.^[2]

לימודיו באודסה ובגרמניה

בהמשך נרשם ללימודי הנדסה באודסה אך עזב אותם כדי ללמוד יחד עם אחיו הצעיר, משה, בבית הספר לאמנויות בעיר. אחר כך נסע יחד עם משה על מנת להשלים את לימודיו באקדמיה המלכותית הבווארית לאמנויות במינכן שבגרמניה. שם למד בשנים 1897–1903 בכיתה לרישום של יוהאן קספר הרטריך ^[4], בכיתה לציור של לודוויג פון הרטריך ובכיתה לקומפוזיציה של אלכסנדר פון וגנר.^[5] במינכן פקדו שני האחים את חוגי האמנים הרוסים הגולים - לרבות נציגי האקספרסיוניזם כמו וסילי קנדינסקי, אלכסיי יבלנסקי ואחרים. בתום הלימודים התיישב זמנית בקניגסברג

העלייה לארץ ישראל וחזרתו לבסרביה

כשבשנת 1910 החליט אחיו, משה, להתיישב בפריז, עלה שנאור כוגן לארץ ישראל ועבד בעיקר בעיצוב פסיפסים ששימשו לקישוט הבתים ראשונים של העיר תל אביב החדשה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 שב כוגן כאזרח רוסי אל בית הוריו בקישינב.^[2]

המשך פעילותו באמנות ובהוראה ברומניה

בבירת בסרביה פעל כוגן בעיר קישינב, כצייר, בעיקר בצבע מים, ולעיתים גם בצבעי שמן. הוא נודע גם בעבודתו הפדגוגית. בשנת 1915 הקים בקישינב בית ספר לאמנות משלו, שהפך ב-1916 לבית ספר גבוה לאמנויות יפות, ושהתאחד ב-1 במרץ 1919 עם בית הספר העירוני בניהולו של הצייר והפסל אלכסנדרו פלמדיאלה (1940-1888). כך הוקם בית הספר לאמנויות יפות של קישינב, הנושא בימינו את שמו של אלכסנדרו פלמדיאלה. שנאור כוגן לימד במוסד זה עד סוף ימיו.^[2] לימד בין השאר טכניקות ראפיות - אקווטינטה, ציורי מחט יבש, תחריטים בלינולאום, הדפסי אבן.^[5] ^[5]. רבים מן האמנים המקומיים היו תלמידיו, ביניהם משה (מקס) גמבורד (1954-1903) ואשתו, יבגניה גמבורד (1956-1913), מנדל מיכאיל ביירכמן (2005-1908), אולגה אולבי (במקור חרז'נובסקאיה, ונשואה ביסלי ואחר כך דומרטן) (1990-1900),יעקב אוורבוך, אליזבת איוונובסקי (2006-1910) ואחרים. בעת חייו בקישינב הציג כוגן את עבודותיו בתערוכות כמעט רק ברומניה. ב-1917 היה שנאור כוגן מייסד ואחר כך יושב ראש של הארגון הראשון של אמני בסרביה. הוא ארגן את תערוכת הציורים הראשונה של אמני בסרביה בקישינב. תחת השלטון הרומני (1919–1940) השתתף כוגן עם יצירות בסלוני האמנות בקישינב ובבוקרשט, בירת רומניה. בחסות החברה לאמנויות יפות של בסרביה התקיימו בין השנים 1919–1940 כ-11 תערוכות גדולות של האמנים המקומיים בקישינב ושתיים בבוקרשט, בהן השתתפו לצידו של כוגן, אמנים כמו אלכסנדרו פלמדיאלה, אוגוסט באייר, ולדימיר דונצ'ב, אלכסנדר טאראבוקין ואחרים. עבודות של כוגן (למשל "כיכר אלכסדרו הטוב" ב-1922) נרכשו על ידי אוסף האמנות של רומניה ונמצאות כעת במוזיאון לאמנות בבוקרשט.יצירתו הגרפית הושפעה על ידי האימפרסיוניזם, אסכולת ברביזון והאמנות של בל אפוק והמודרניזם והפוסט-אימפרסיוניזם^[2] יצירותיו הצטיינו בפתרונות קומוזיציונליים-אמנותיים מיוחדים של הנושאים, במרחבים גרפיים אחידים, תוך שימוש במנעד טונלי עצור. (א. מוסטיאצה),^[2]

שנאור כוגן היה ידיד קרוב של הסופר והכומר הרומני גאלא גאלאקטיון.

בדומה לעמיתו אלכסנדרו פלמדיאלה, נפטר כוגן בקישינב באביב 1940 בערוב הזעזועים של הכיבוש הסובייטי, הדיקטטורה של יון אנטונסקו, המלחמה והשואה, שפקדו את תושבי בסרביה בשנים 1944-1940.

חייו הפרטיים

שנאור כוגן היה אחיו של הפסל והגרפיקאי משה כוגן אותו עודד בנעוריו לפתח את כישוריו האמנותיים. משה (מואיז) כוגן התיישב לבסוף בצרפת.

אחד מבניו של שנאור כוגן, אנטולי שנרוביץ' כוגן (2003-1927), היה סופר ועיתונאי מבסרביה, שכתב בשפה הרומנית ורוסית, בין היתר, רומנים היסטוריים (על תקופת שטפן הגדול וכו'), וספר תיעודי על השואה בבסרביה.

פרסים ואותות כבוד

זכה במדליה הגדולה מזהב
1925 - עיטור המסדר "כתר רומניה" (Coroana României) בדרגת אביר

^[5]

יצירות

א. בטכניקת צבע מים:

בתים קטנים מולדביים (Căsuţe moldoveneşti)
בית מולדבי - (Casă moldovenească)
פְנים של בית - (Interior)
כנסיית מזאראקי (Biserica Mazarachi)

ב. עבודות בצבעי שמן:

בני (Fiul meu)
סבל מקונסטנטינופול (Hamal din Constantinopol)
אשה זקנה (Femeie bătrână)
ישיש (Un moşneag)
דיוקן של צועניה (Portretul unei ţigance)

קישורים חיצוניים

https://web.archive.org/web/20150220203034/http://patrimoniu.asm.md/wp-content/uploads/2015/02/REC_Vol._XV-libre.pdf Elena Musteață Contribuții la studiul creației grafice a lui Șneer Cogan Revista de etnologi și culturologie vol XV Chișinău 2014]

הערות שוליים

↑ בלקסיקון הביוביבליוגרפי של ספריית דוניץ' רשום התאריך 30 באפריל 1880, אבל תאריך זה נראה שגוי, מפני שאחיו הצעיר, משה כוגן, נולד בשנת 1879,; בוויקיפדיה הרוסית מצוין התאריך 30 במרץ 1875, בעוד שבאתר "המולדבים" מצוין 30 במאי 1875
1 2 3 4 5 6 E.Musteață 2014 עמ' 46
↑ הלן שיינר עמ' 22
↑ Moldovenii
1 2 3 4 V.Bulat עמ' 3

[1] בלקסיקון הביוביבליוגרפי של ספריית דוניץ' רשום התאריך 30 באפריל 1880, אבל תאריך זה נראה שגוי, מפני שאחיו הצעיר, משה כוגן, נולד בשנת 1879,; בוויקיפדיה הרוסית מצוין התאריך 30 במרץ 1875, בעוד שבאתר "המולדבים" מצוין 30 במאי 1875

[מו-2] 1 2 3 4 5 6 E.Musteață 2014 עמ' 46

[3] הלן שיינר עמ' 22

[4] Moldovenii

[ול-5] 1 2 3 4 V.Bulat עמ' 3

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

	ערך שניתן לשפר את מקורותיו
	בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.