שנאנים שאננים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שִׁנְאַנִּים[1] שַׁאֲנַנִּים כְּנִצּוֹצִים יִלְהָבוּ
לַהֲטֵיהֶם וּמַעֲטֵיהֶם כְּעֵין קָלָל יִצְהָבוּ
מוּל כִּסֵּא מִתְנַשֵּׂא בְּקוֹל רַעַשׁ יִרְהָבוּ
הֵן בְּמַחֲזֶה זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ אֵל יֶאֱהָבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

לְךָ חַיּוֹת עִלִּיּוֹת בְּתַחְתִּית כֵּס הַנִּקְבָּע
וְאֶרְאֵלִים וְחַשְׁמַלִּים אֲזוּרֵי זִיו הַנִּצְבָּע
תְּהִלָּתְךָ וְהִלָּתְךָ יְהוֹדוּן מַחֲנוֹת אַרְבַּע
זֶה יַעְרִיץ וְזֶה יַמְרִיץ לְךָ זֶמֶר וְשִׁיר יַבַּע
בְּנֵי חַיִל יוֹם וְלַיִל בְּמִשְׁמְרוֹתָם נִצָּבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

מְכוֹן מִשְׁמָר הַנֶּאֱמָר בְּרֹאשׁ מַחֲנוֹת הֲמוֹנֶיךָ
הֲלֹא נִמְסַר בְּיַד הַשָּׂר מִיכָאֵל גְּאוֹנֶךָ
בְּמַרְכָּבוֹת לִרְבָבוֹת יַעֲמֹד עַל יְמִינֶךָ
וְיִקָּווּ וְיִלָּווּ דְּרֹש אַיֵּה מְעוֹנֶךָ
וְשָׁם סָגוֹד לְמוּל פַּרְגּוֹד לְךָ יִסְגְּדוּ וְיִקְרָבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

הֲמוֹן מַחֲנֶה הַמִּשְׁנֶה עַל יֶרֶךְ שְׂמֹאל נִזְקָף
וְעַל צְבָאוֹ וּנְשִׂיאוֹ גַּבְרִיאֵל הַנִּשְׁקָף
בִּשְׂרָפִים לַאֲלָפִים בְּחֵיל כָּבֵד מְאֹד נִתְקָף
זֶה אֵיפֹה וְאֵלֶּה פֹה וְכִסֵּא קָדְשְׁךָ מֻקָּף
גְּזוּרֵי אֵשׁ אֲזוּרֵי אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ יִרְכָּבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

קוֹל יְצַפְצֵף וְשִׁיר יְרַצֵּף צְבָא מַחֲנֶה שְׁלִישִׁיָּה
וְנוּרִיאֵל שַׂר הָאֵל עוֹמֵד בָּם לְתַלְפִּיָּה
לְשַׁאֲטָתָם וְשַׁעֲטָתָם יְרוֹפֵף חוּג הָעֲלִיָּה
בְּקוֹל אַיֵּה מְקוֹם אֶהְיֶה יוֹצֵר רוּם וְתַחְתִּיָּה
רְאוֹת נֶאְדָּר הַנֶּהְדָּר יוֹם וָלֵיל יִתְאָבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

טְכוּסֵי הוֹד לְךָ שָׂהוֹד בָּרְבִיעִית יָעִידוּ
וְאִמְרָתְךָ וְזִמְרָתְךָ עִם רְפָאֵל יַגִּידוּ
וְצִיץ מָעוֹז וְכֶתֶר עֹז לְךָ יִקְשְׁרוּ וְיַעֲנִידוּ
וְאַרְבַּעְתָּם שִׁיר וּמִכְתָּם יַתְמִידוּ וְיַצְמִידוּ
חִבַּרְתָּם וְגִבַּרְתָּם לְבַל יִיגְעוּ וְיִדְאָבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

נִצוֹצִים נִקְבָּצִים לְךָ יַחַד יְרַנֵּנוּ
בְּעַד עֲמוּסִים הַחֲמוּסִים לְךָ קוֹלָם [לְעֻמָּתְךָ] יְחַנֵּנוּ
בְּאֵימָתְךָ וְיִרְאָתְךָ רַגְלֵיהֶם יְכוֹנֵנוּ
בְּקוֹל חָזָק כְּמוֹ בָזָק קְדֻשָּׁתְךָ יְשַׁנֵּנוּ
עֲנוֹת קָדוֹשׁ לְאֵל קָדוֹשׁ לְמוּל קָדוֹשׁ יֶעֱרָבוּ
הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ

שִׁנְאַנִּים שַׁאֲנַנִּים הוא "אופן"[2] שנתחבר על ידי רבי שלמה אבן גבירול כחלק מה"מעמד" שלו ליום הכיפורים. כדרך פיוטי אופן, הוא מתאר את האופן בו מהללים מלאכי המרום את בורא העולם ומתאר את הכבוד וההערצה שהם רוחשים כלפיו[3].

פיוט זה נאמר בנוסח הספרדים ביום הכיפורים[4], ובמקור היווה חלק מברכת "יוצר אור", שהיא הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע של שחרית. עקב פסק השולחן ערוך האוסר לומר פיוטים בתוך ברכות קריאת שמע, הוא הוצא ממקומו המקורי ונאמר לפני תחילת הברכות או אחרי שחרית. עקב המגמה של צמצום מספר הפיוטים בתפילות, במספר קהילות נשאר רק הפיוט "שנאנים שאננים"[3] במסגרת התפילה.

מבנה הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בנוי משש מחרוזות בנות שש שורות כל אחת, ומחרוזת פותחת שמכילה חמש שורות. האותיות הראשיות של כל שורה במחרוזת הראשונה יוצרות במאונך את השם "שלמה". האותיות הראשיות של כל אחת משבע מחרוזות השיר, יוצרות במאונך את המילים "שלמה קטן". בסוף כל מחרוזת מופיעה אותה שורה סופית שהיא הרפרין (פזמון חוזר)[3].

הפיוט מקדים את הפסוק שמופיע בברכת יוצר האור, ומתאר באופן ציורי ובדימויים רבים את שנאמר בפסוק התנכי: ”הָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּאִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים. לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמו” (ספר יחזקאל פרק ג, פסוק יב).

אבן גבירול מרחיב את התיאור המילולי שבתפילה ”וְכֻלָּם פּוֹתְחִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה” ומנסה להעביר את תחושת היפעה והזוהר, אודות העולם רוחני שבו המלאכים מפארים את מעשיו של הבורא וכן את החוויה השמימית של שירת המלאכים[5].

אחת מהשיטות שבהן נוקט אבן גבירול היא תחושת העושר והריבוי. הוא מעניק למלאכים שמות וכינוייהם רבים המתחלפים בהתמדה במהלך השיר. פעם הם מכונים שִׁנְאַנִּים, בהמשך חַיּוֹת עִלִּיּוֹת, אֶרְאֵלִים, בְּנֵי חַיִל, וכדומה. המחבר מדגיש שוב ושוב מילים המתארות אור ברק וצבעוניות: כְּנִצּוֹצִים יִלְהָבוּ, אֲזוּרֵי זִיו הַנִּצְבָּע, גְּזוּרֵי אֵשׁ, ועוד כדי להעניק הרגשת הוד ותפארת. שיטת העצמה נוספת נעשית על ידי הריבוי המספרי של המשוררים. מספר תיאורים מוקדשים לכמותם הרבה של המלאכים: מַחֲנוֹת הֲמוֹנֶיךָ, הֲמוֹן מַחֲנֶה הַמִּשְׁנֶה, בִּשְׂרָפִים לַאֲלָפִים בְּחֵיל כָּבֵד מְאֹד. טכניקת העושר מסתייעת גם מקצבן מהיר ומתחרז של המילים בשורה הראשונה בכל מחרוזת, וכן על ידי הפזמון החוזר בסוף כל מחרוזת שלקוח מספר תהילים (כט, א.)[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]