שפמנונאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשפמנונאים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: שפמנונאים
שם מדעי
Siluriformes
קיווייה, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שפמנון כחול
שפמנון הבוץ
קורידורס סטרביי.

שְּׂפַמְנוּנָאִים[1] (שם מדעי: Siluriformes) הם סדרת דגים גדולה החיה במים מתוקים ברחבי העולם. מקור שמם הוא הזיפים, הקרויים בינים, שצומחים לרוב המינים מהפה ומשווים להם צורת שפם. ישנם סוגים מגוונים של שפמנונים משפמנון המקונג הענקי או דג הסילור האירופי ששוקל 200 ק"ג ועד לדג הקנדירו הטפיל וכמה מהמינים חסרי קשקשים או עור בכלל.

בישראל קיים מין אחד של שפמנון - שפמנון מצוי (Clarias gariepinus).

חלק ממיני השפמנונאים נפוצו בהשפעת האדם באזורים שמחוץ לאזור המחייה הטבעי שלהם והפכו למינים פולשים ומזיקים לסביבה הטבעית. לדוגמה, השפמנון הכחול שנפוץ באופן טבעי באוהיו, מיזורי, מיסיסיפי ואגן הריו גרנדה הובא בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים למפרץ צ'ספיק ומאז הוא נפוץ שם ומזיק למערכת האקולוגית.[2] השפמנון המהלך, שמקורו במזרח אסיה הפך למין פולש ומזיק בפלורידה ופרטים מהמין נמצאו גם במדינות אחרות בארצות הברית.[3]

חלק ממיני השפמנונים הם דגים מסחריים וראויים למאכל, אך לפי חלק מפוסקי ההלכה אינם כשרים. הם גם מותאמים לאקווריומים במקרים רבים וחלקם תורמים לאקווריומים כמו דגי השרייניים והקוריסיים. משוער שבריחה או שחרור מאקווריומים הם אחד הגורמים לתפוצתם של מינים פולשים מסוימים, כגון ה-Pterygoplichthys multiradiatus שמקורו באמריקה הדרומית והפך לפולש בהוואי, פלורידה וטקסס.[4]

המין שפמנון תניני ענק יכול להגיע למשקל של כ-90 ק"ג וקיימות טענות לא מבוססות ששפמנונים מסוג זה עשויים לטרוף בני אדם. השמועות נפוצו בעקבות מספר מקרים של העלמות בני אדם בנהר קורי בהודו ובנפאל, והן היו נושא בתוכנית הדוקומנטרית River Monsters. עם זאת, לא קיים אישוש מדעי לטענות.[5]

השפמנונים משתמשים בזיפיהם כדי לחוש את הסביבה ולמצוא טרף. הם מזנקים לעבר טרפם ובולעים אותו ברגע ובהרבה מקרים הם מתקבצים יחד ב"סעודת זלילה". לעיתים הם נמצאים גם על היבשה במים רדודים.

לשמפנונאים חוש טעם מפותח במיוחד, וכזה שאינו מוגבל לאזור הפה בלבד. לשפמנון הערוצים הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם המפוזרות על פני כל גופו (כולל הסנפירים) - פי 100 ממספר בלוטות הטעם בגוף האדם.[6] [7]

משפחות השפמנונאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם 36 משפחות בסדרה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שפמנונאים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סִדְרַת הַשְּׂפַמְנוּנָאִים במילון בעלי חיים: דגי מים מתוקים (תשמ"א), 1981, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Invasive Catfish, Chesapeake Bay Program
  3. ^ Introduced Species Summary Project: Walking Catfish (Clarius batrachus), Columbia University
  4. ^ Orinoco Sailfin Catfish (Pterygoplichthys multiradiatus): Ecological Risk Screening Summary, United States Fish and Wildlife Service, 2018
  5. ^ Ross Pomeroy, What Animals Are Most Likely to Prey Upon Humans?, Real clear science, September 03, 2020
  6. ^ John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic, The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior, Trends in Neurosciences 16, 1993-05, עמ' 192–197 doi: 10.1016/0166-2236(93)90152-c
  7. ^ Thomas E. Finger, Susan K. Drake, Kurt Kotrschal, Mary Womble, Postlarval growth of the peripheral gustatory system in the channel catfish,Ictalurus punctatus, The Journal of Comparative Neurology 314, 1991-12-01, עמ' 55–66 doi: 10.1002/cne.903140106