שקנאי מצוי

שקנאי מצוי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	שקנאים
תת־סדרה:	Pelecani
משפחה:	שקנאיים
סוג:	שקנאי
מין:	שקנאי מצוי
שם מדעי
	Pelecanus onocrotalus; ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה
	מפת התפוצה של שקנאי מצוי מקנן יציב יציב, לא מקנן

שקנאי מצוי וכן שקנאי לבן (שם מדעי: Pelecanus onocrotalus) הוא עוף השייך למשפחת השקנאיים.

מאפיינים

משקלו כ-10 ק"ג ומוטת כנפיו 2.8 מטר. זהו עוף גדול וכבד במיוחד, מן הגדולים בעופות אירופה והמזרח התיכון, בעל גוף רחב ומוצק. רגליו קצרות ומותאמות לשחייה, כאשר קרום השחייה מחבר בין כל ארבע האצבעות. צווארו ארוך ומקורו גדול, ישר ומסיבי, ובחלקו התחתון תלוי שק עור צהבהב המשנה את צבעו מחוץ לעונת הקינון.

לבוש הבוגר לבן כמעט לגמרי, ובעונת הקינון עשוי לקבל גוונים ורדרדים-כתומים, אם כי ממרחק הוא נראה לבן. העין אדומה כהה ומוקפת עור חשוף בגוון בשרני. הצעירים כהים יותר, בגווני חום-אפור, ומתבהרים עם הגיל.^[2]

בעונת הרבייה ניתן להבדיל בין הזוויגים באמצעות צבע עור הפנים: לזכר צבע ורוד בעוד לנקבה צבע כתום-צהוב. הזכרים גם גדולים וכבדים יותר ובעלי מקור ארוך יותר. מין זה מותאם לחיים במים; רגליים קצרות וחזקות המסתיימות באצבעות רגליים בעלות קרומי שחייה רחבים^[3].

בתעופה בולט הניגוד בין אברות התעופה השחורות לגוף הלבן. הכנפיים רחבות ומלבניות, הצוואר מקופל לאחור על החזה והרגליים אינן בולטות מעבר לזנב.

התנהגות

שקנאים אלו משתפים פעולה בזמן שיחור המזון ויוצרים מעגל כמעט מושלם סביב הדגים שנלכדים בחלק התחתון של המקור, הדומה בצורתו לשק. עם זאת, מחקרים מצביעים כי דיג יחידני עשוי להיות יעיל יותר מדיג קבוצתי, אף שהשקנאים מרבים לפעול בלהקות, ייתכן מסיבות חברתיות.

השקנאים עפים לרוב בלהקות מסודרות ולעיתים מנצלים זרמי אוויר חמים (תרמיקות), תוך שמירה על מבנה קבוצתי אופייני.

יחסי אדם–טבע בישראל

זהו מין נודד ולישראל מגיעה כל האוכלוסייה האירופאית של המין. בארץ ניתן לראות את השקנאים בעיקר בעונת הנדידה: בין ספטמבר לנובמבר בדרכם לאפריקה, ובין מרץ למאי בדרכם חזרה לאירופה.

השקנאים מצויים בעיקר במקווי מים מתוקים כגון אגמים, מאגרים, בריכות דגים ושפכי נהרות, שם הם מחפשים מזון במים רדודים. בישראל קיים קונפליקט בין השקנאים ומגדלי הדגים. השקנאים מגיעים לארץ מורעבים ולכן עוצרים לאכילה, ולעיתים גורמים לנזקים כלכליים, אותם סופגים מגדלי הדגים.^[4]. כדי לצמצם את הקונפליקט והפגיעה מיושם בישראל ממשק של אספקת מזון חלופי באתרים ייעודיים, המבוסס על העברת דגים שאינם מסחריים^[5].

ממשק זה מתבצע בשיתוף פעולה בין גופים שונים, ובהם רשות הטבע והגנים, ארגון מגדלי הדגים, החברה להגנת הטבע וחיל האוויר הישראלי, ומטרתו גם לצמצם את משך השהייה של השקנאים בישראל ולהפחית סיכונים כגון פגיעה בענף המדגה והתנגשויות עם כלי טיס. מחקרים וניטור ארוך־טווח מצביעים כי יישום הממשק תרם לקיצור משך השהייה של השקנאים ולהפחתת הנזקים, והוא נחשב כיום לאמצעי מרכזי בניהול הקונפליקט ובשמירה על נתיב הנדידה של המין.^[6] במקביל מוגן המין בחוק כערך טבע מוגן.