שרון אולדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרון אולדס
Sharonolds.jpg
לידה 19 בנובמבר 1942 (בת 76)
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, סופרת, פמיניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שרון אולדסאנגלית: Sharon Olds; נולדה ב-19 בנובמבר 1942) היא משוררת וסופרת אמריקאית, זוכת פרס פוליצר לשנת 2013 על ספרה "קפיצת האייל", ובפרסים רבים נוספים. אולדס מלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק.[1][2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרון אולדס נולדה בסן פרנסיסקו ב-19 בנובמבר 1942. היא גדלה במשפחה קלוויניסיטית, אך הגדירה את עצמה כאתאיסטית כבר בגיל 15.[1][2] שרון אולדס למדה בחטיבת ביניים ובתיכון בבית הספר דנה הול, ומשורריה האהובים כללו את שייקספיר ואמילי דיקינסון.

חוקרת שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולדס המשיכה את לימודיה באוניברסיטת סטנפורד, וקיבלה דוקטורט באוניברסיטה קולומביה ב-1972. עבודת התזה שלה עסקה בפרוזודיה, כלומר תבניות של קצב ורעש, בשיריו של אמרסון. היא העריכה אותו מכיוון שהוא לא תמיד עקב אחרי החוקים הקונבנציונליים של שירה.[3]

לאחר שקיבלה את הדוקטורט עמדה על המדרגות של האוניברסיטה ונשבעה לאל פגאני כלשהו או לרצון החופשי שתוותר על כל מה שלמדה אם רק תוכל לכתוב באופן שלה, ולעסוק בשירים שלה.

יוצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעם הראשונה שניסתה לפרסם את עבודתה, עורך כתב העת שניסתה לפרסם בו כתב לה שנושאים המתאימים לשירה קשורים לגברים, שילדיה אינם משהו שאפשר לכתוב עליהם שירים ושכדאי לה לפרסם את כתביה במגזין הנשים לבית.[4] בגיל 37 פרסמה את ספרה הראשון לשירה, "השטן אומר", ב-1980.  ספר זה מדבר על חיי המין המוקדמים שלה ועל משפחתה.[1]

אולדס ובעלה התחתנו ב-1967 והתגרשו אחרי כ-30 שנות נישואין. 15 שנה לאחר מכן, אולדס פרסמה ספר שירים המדבר על הפרידה, "קפיצת האייל."[5]

רשימת ספרים מלאה מהאתר של האקדמיה האמריקאית למשוררים.[6]

  • (Stag’s Leap (Alfred A. Knopf, 2012
  • (One Secret Thing (Random House, 2008
  • (Strike Sparks: Selected Poems (Alfred A. Knopf, 2004
  • (The Unswept Room (Alfred A. Knopf, 2002
  • (Blood, Tin, Straw (Alfred A. Knopf, 1999
  • (The Gold Cell (Alfred A. Knopf, 1997
  • (The Wellspring (Alfred A. Knopf, 1995
  • (The Father (Alfred A. Knopf, 1992
  • (The Dead & the Living (Alfred A. Knopf, 1984
  • (Satan Says (University of Pittsburgh Press, 1980

בעברית, ספרה היחיד שיצא לאור הוא קובץ שירים מספריה, בשם "קרקעית חיינו", בהוצאת אפיק והליקון, בתרגום לעברית של שירה סתיו.[7]

מוטיבים בספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה של אולדס מתמקדים בילדותה, במיניות שלה, בבעלה ובילדיה. ספרה "האב" שנכתב ב-1992 מתמקד בילדות עם אב אלכוהוליסט ומאבקה לאהוב אותו ולסלוח לו.[4]

מבקריה הללו את שיריה, את השפה ואת העוצמה שלהם ועל כך שהיא לא נרתעה מלבדוק את הקשר בין ניצול מיני ודיכוי פוליטי.[8]

אולדס כתבה על הרגע שבו אמה התנצלה על התעללות שהיא, הבת, חוותה בילדותה. היא תיארה את הרגע הזה בשיריה, כרגע בו השמיים נשברו כמו חלון, שמשהו נכנס או יוצא ממנו. בנוסף, אולדס כתבה על שמחת הלידה, שמחת הנקת תינוק ורחצתו, ואהבה. היא כתבה על נישואין ועל פגיעה במערכת יחסים. כתיבתה של אולדס נחשבת "כתיבה כווידוי" (Confessional writing), אך היא עצמה נמנעת מהגדרה זו.[2]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממבקריה טוענים כי שיריה נרקיסיסטיים, לעומת זאת אחרים אומרים כי שילוב של עולמה הפרטי עם אירועים עולמיים מראה כמה אישית עבודתה וכמה היא נוגעת לכולם. אחרים טוענים כי היא כותבת לא פמיניסטית הפוגמת ברעיון הכתיבה כווידוי.[9][2]

ביקורת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיתון "הארץ" פורסמה רשימת ביקורת של יותם ראובני על קובץ שיריה של אולדס - "קרקעית חיינו". ראובני טען בכתבה כי: "אולדס היא אשפית של מילים שאינה נרתעת מעיסוק בחשוף מכל."[7]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ספריה, אולדס קיבלה מספר פרסים. היוקרתי ביותר הוא פרס פוליצר על "קפיצת האייל" ב-2013.[10] נוסף לכך, אולדס היא האישה האמריקאית הראשונה לזכות בפרס ט.ס אליוט בשנת 2013 על ספרה "קפיצת האייל".[4]

  • 1978 - גרנט שירות פומבי לאומנים יצירתיים[11]
  • 1979 - פרס למשוררים צעירים- פואטרי מיסלני[11]
  • 1980 פרס מרכז השירה של סן פרנסיסקו על ספרה "השטן אמר"[11]
  • 1981-1982 - חברות גוגנהיים, במרכז ההנצחה ג'ון סיימון גוגנהיים[11]
  • 1982-1983 - חברות בתרומה לאומית לאומניות[11]
  • 1983 - "החיים והמתים", פרס למונט לשירה ופרס מבקרים לאומיים[11]
  •  2002 - חברות באקדמיה למשוררים אמריקאים[12]
  • 2003 - פרס גריפין לשירה[11]
  • 2004 - פרס ברנס ונובל פרס סופרים לסופרים[11]
  • 2004 - חבר באקדמיה האמריקאית לאומנויות ומדע[11]
  • 2006-2012 - נגידת האקדמיה של משוררים אמריקאים[11]
  • 2012 - פרס ט.ס אליוט לספר "קפיצת האייל"[4]
  • 2013 - פרס פוליצר לספר "קפיצת האייל".[13]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולדס התפרסמה בשנת 2005 לאחר שדחתה בקשה של לורה בוש, רעייתו של ג'ורג בוש הבן, להשתתף בפסטיבל הספרים הלאומי. היא פרסמה מכתב בעיתון The Nation הדוחה את הבקשה, בנימוק שהיא לא מסכימה עם ההחלטה לפלוש לעיראק, ושהיא חושבת שהחלטה זו נעשתה בדרך לא דמוקרטית.[5][14]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-2012, שרון אולדס מבלה מחצית מזמנה בבקתה בניו המפשייר ומחצית מזמנה בדירה בניו יורק.[4][2] אולדס מלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק. בנוסף לכך, היא מטיילת, כותבת, והקימה מספר תוכניות שיקומיות בבתי כלא ובתי חולים, כולל תוכנית לחיילים משוחררים שלחמו בעיראק ואפגניסטן. 

היא נוהגת בכתיבתה כאדם פרטי, ואינה מזכירה את שמות בני משפחתה בשיריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרון אולדס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]