שרכוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שרכוה אסד אל-דין איוב בן שאד'י, "ארי ההרים", היה דודו של המצביא והשליט המוסלמי הידוע צלאח אל-דין. שרכוה, איש כורדי המתואר במגוון המקורות כ"גוץ שמן", היה מדינאי ומצביא חשוב והכובש בפועל של מצרים, הוא הביא עמו את אחיינו, צלאח אל-דין, אשר עלה לגדולה לאחר מותו של שרכוה בשנת 1169.

שרכוה ואחיו נג'ם אל-דין איוב היו בניו של שאד'י, יורש העצר של השושלת השדאדית אשר שלטה בפאתי ארמניה. לאחר מאבקים מרים באימפריה הביזנטית והשתלטות מצד הסולטנות הסלג'וקית, נפלה השושלת השדאדית בשנת 1174 ומשפחת איוב נדדה לעיר תכרית, מקום לידתו של צלאח אל-דין. נג'ם אל-דין מונה למושל העיר, אך הוא ומשפחתו גורשו ממנה 1138, לאחר ששרכוה הרג בעיר אדם נוצרי. מקובל כי בערב גירושם מהעיר נולד צלאח אל-דין. משפחת איוב עברה לשטח ההשפעה של הסולטאן זנגי ששלט במוצול. שני האחים שירתו בצבאו של הסולטאן וסייעו בידו להכפיף את כל ארצות דמשק (מרחבי הלבנט - סוריה, לבנון, ישראל וירדן של היום) לשלטונו. לאחר מכן, שירתו האחים את בנו של זנגי, השליט נור אל-דין, תחת שלטונו שימש שרכוה כמושל מוצול (אחיו משל בבעלבכ). לימים, שניהם ניהלו את המשא ומתן מול שליטי דמשק שאפשר את כניעת העיר בידי נור אל-דין והפיכתה לבירתו, שם מילאו בני משפחת איוב, לרבות בניו הרבים של נג'ם אל-דין ובהם צלאח אל-דין, מגוון תפקידים פוליטיים ומנהליים. צלאח אל-דין היה מנהל המשטרה (צאחב אל-שרטה) ואילו שרכוה היה שר הצבא.

בשנת 1163 שידל שרכוה את נור אל-דין לשלוח אותו ואת אחיינו, צלאח אל-דין, למסע הרפתקני במדבר הסורי, מסביב לממלכת ירושלים הצלבנית העוינת, ומשם אל מצרים הפאטמית העוינת אף היא. משם קרא הוזיר דאז, שאוור, לעזרתו של נור אל-דין כדי שיסייע לו להפיל את השלטון הפאטמי הרופס ולהתמודד עם יריבו לשלטון, דירע'ם. בעזרתם של שבטי בדווים ובמאמצים רבים הצליח שרכוה להוביל צבא גדול למצרים ולהבטיח את מעמדו בה וכן את מעמדו של שאוור.

עם זאת, הח'ליף הפאטמי עדיין ניצב על כסאו וגם שאוור פנה בינתיים אל מלך הצלבנים, אמלריק הראשון כדי שיפיל את שרכוה. אמלריק צר על כוחותיו של שרכוה בבלבס בשנת 1164, אך באותו זמן נור אל-דין הגיב ממקומו בסוריה כנגד נסיכות אנטיוכיה ואילץ את הצלבנים לסגת.

הצלבנים שבו למצרים עוד פעמיים ואף נחלו הצלחות צבאיות מול הכוח האיובי, בעיקר בהיעדרו של שרכוה ממצרים. באחת מפלישותיהם, בחורף של שנת 1168, הם הגיעו עד פוסטאט (שבה קבע שוואר את מושבו). שאוור הורה על פינוי העיר ועל שריפתה בעזרת "אלפיים כדי נפטא". אז קרא שוואר שוב לשרכוה כדי שיושיע אותו - אך זמן קצר לאחר שובו של שרכוה למצרים, הוא הורה לאנשיו לרצוח את שאוור בביתו. שרכוה עצמו מת מאכילת יתר באחד ממשתאותיו, חודשיים לאחר מותו של שאוור. זהו הוואקום הפוליטי שלתוכו נכנס צלאח אל-דין, אחיינו של שרכוה, והפך לכובש ומנהיג בעל חשיבות בעולם האסלאמי והיו אלו אפוא הישגיו הפוליטיים של דודו שהביאוהו לידי כך.