ממלכת ארמניה העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

ממלכת ארמניה, הידועה בדרך כלל גם בשם ארמניה הגדולהארמנית:Մեծ Հայք מץ הייק, בלטינית:Armenia Major ארמניה מאיור) הייתה ממלכה שהתקיימה בדרום-מערב הקווקז ובמזרח אסיה הקטנה, עם כמה הפסקות, בשנים 321 לפנה"ס - 428 לספירה. ההיסטוריה שלה מתחלקת בשלושה שלבים,לפי שלוש השושלות ששלטו בה:האורונטית (321 - 200 לפנה"ס), הארתשסית (189 לפנה"ס - 12 לספירה) והארשקית (428-52 לספירה).

הממלכה הארמנית התהוותה על בסיס אחת האחשדרפנים של האימפריה הפרסית האחמנית, שנקראה "ארמניה". אחשדרפן זה הוקם בשטח ממלכת אוררטו (אררט) לשעבר, שנכבשה בשנת 590 לפנה"ס על ידי אימפריית מדי. בעקבות כיבוש פרס על ידי אלכסנדר הגדול, האחשדרפן ארמניה הפכה בשנת 321 לפנה"ס תחת הנהגת השושלת האורונטית, לממלכה הלניסטית, במסגרת האימפריה הסלווקית.

ממלכת ארמניה הקדומה בשיאה, בימי טיגראנס הגדול

בשנות השליטה של האימפרה הסלווקית, ממלכת ארמניה התפצלה לשתיים:"ארמניה הגדולה" ו"סופנה". שני החלקים נכנסו בשנת 189 לפנה"ס תחת מנהיגותם של נציגים שונים של השושלת הארתשסית. בימי ההתפשטות מזרחה של הרפובליקה הרומית, ממלכת ארמניה תחת הנהגת המלך טיגרן הגדול, הגיעה לשיאה בשנים 69-83 לפנה"ס, כשסיפחה את ממלכת סופנה הסמוכה וכבשה את שטחי האימפריה הסלווקית ושמה לה קץ. במשך שנים מועטות הפכה הממלכה הארמנית לאימפריה עד שבשנת 69 לפנה"ס נכבשה על ידי הרומאים. המלכים מהשושלת הארתשסית הפכו לבני חסות של רומא עד שהודחו מכס מלכותם בשנת 12 לספירה, ייתכן בגלל שיתוף פעולה שלהם עם היריבה של רומא, האימפריה הפרתית.

בימי המלחמות בין רומא לפרתים, בשנת 52 לספירה טרדט הראשון מן השושלת הארשקית הפרתית, הכתיר עצמו למלך ארמניה. באותה תקופה הפכה השליטה בארמניה למשך זמן רב לסלע מחלוקת בין רומא ולבין פרס הפרתית, והאצולה הארמנית עצמה התפצלה לפלגים:פרו-רומי, פרו-פרתי ונייטרלי.

בשנים 118-114 לספירה, בימי הקיסר הרומי טראיאנוס הפכה ארמניה לזמן קצר לפרובינקיה של האימפריה הרומית. במשך היא זכתה שוב לאוטונומיה, לעתים קרובות, כמדינת חסות בגבול של שתי האימפריות ושל יורשיהן - האימפריה הביזנטית מחד, והאימפריה הפרסית הססאנית מאידך. בשנת 301 הכריז טרדט השלישי על הנצרות כדת רשמית של ארמניה, והפך את ממלכתו למדינה הנוצרית הראשונה.

בימי המלחמות בין הביזנטים לפרסים הססאנים, חולקה ארמניה לארמניה הביזנטית (בשנת 387) וארמניה הפרסית (בשנת 428).

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת ארמניה, הידועה גם כרמת ארראט, בשפה האכדית אוררטו יושבה בהתחלה על ידי שבטים פרוטו-ארמניים שלא התארגנו עדיין במדינה מאוחדת או אומה. איחוד הרמה הוגשם לראשונה על ידי השבטים שבקרבת ימת ואן שהקימו את ממלכת אוררטו (בשפה האוררטית:ביאינילי) הידועה גם כממלכת ואן. אוררטו התחרתה עם אשור על ההגמוניה ברמת אררט ובסהר הפורה.

שתי הממלכות נכבשו במאה ה-6 לפנה"ס על ידי פולשים איראניים מאזור מדי השכן ואחר כך על ידי פרס האכמנית.שטח ממלכת אוררטו לשעבר אורגן כסטרפיה שנקראה סטרפיית ארמניה, או בפרסית עתיקה:ארמינה, בעילמית:הרמינויה, ובאכדית:אוראשטו. המונח "ארמניה" הופיע לראשונה בכתובת ביסיתון מסביבות שנת 521 לפנה"ס, מימי המלך הפרסי דריווש השני. בכתובת צויין שם הסטרפיה "ארמניה" שקמה על חורבות ממלכת אוררטו לשעבר. לפי מקורות יווניים קמו בשטח רמת ארמניה שתי סטרפיות, כלומר פרובינציות פרסיות:ארמניה המערבית או הקטנה וארמניה המזרחית או הגדולה. בראש הסטרפיית ארמניה המזרחית עמדו מושלים - אחשדרפנים משושלת מקומית - האורונטים (בארמנית - ארוובנדוני). הם משלו בסטרפיית ארמניה עד לתבוסת הפרסים האחמנים בקרב גאוגמלה משנת 331 לפנה"ס. אחרי שנה זו האדמות הארמנית נשארו בפועל עצמאיות. מנהיגי ארמניה הדרומית הכירו בשלטונו של אלכסנדר הגדול, אולם אלכסנדר לא דרך מעולם באותו אזור ואף מפקדיו לא הצליחו להיכנס אליו. אחרי מות אלכסנדר ב-323 לפנה"ס גנרל יווני-מוקדוני בשם נאופטולמוס זכה בשליטה על ארמניה עד שנפטר כעבור שנתיים ב-321 לפנה"ס. במקומו חזרו לשלטון האורונטים, הפעם לא כאחשדרפנים אלא כמלכים.

שושלת האורונטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמות הדיאדוכים בשנת 316 לפנה"ס היה אורונטס השלישי (ארוואנד השלישי) היה למלך הארמני הראשון שהקים בשטחי סטרפיית ארמניה לשעבר את ממלכת אייררט. גם שליט ארמניה הקטנה, מיתרדט, הכריז עצמו מלך. אורונטס השלישי הצליח לנצח את המפקד מנון מתסאליה (מנון הרביעי מפרסאלוס) שחמד את מכרות הזהב באיספיר. אולם הממלכה הוחלשה על ידי האימפריה הסלווקית ההלניסטית השכנה שמרכזה היה בסוריה.


המלך האורונטי האחרון, ארוואנד השלישי, הודח בשנת 200/201 לפנה"ס והשלטון בממלכה הארמנית המזרחית עבר לידי מפקד סלווקי שהכריז עצמו כמלך ארתאשס הראשון. הוא עצמו ככל הנראה היה ביחסי קרבה משפחתית עם האורונטים. בשנת 220 לפנה"ס (לפי נתונים אחרים - ב200 לפנה"ס סופחה ממלכת אייררט לאימפריה הסלווקית שבהנהגת אנטיוכוס השלישי שטחה הצטרף לשאר האדמות הארמניות שנמצאו כבר בשליטת הסלווקים.



קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.