שרלוטה קושמן
.jpg) | |
| לידה |
23 ביולי 1816 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 1876 (בגיל 59) בוסטון, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט אובורן |
| מדינה |
ארצות הברית |
| בן או בת זוג |
אמה סטבינס |
| חתימה |
 |
  | |
.jpg)
שארלוטה סונדרס קושמן (באנגלית: Charlotte Saunders Cushman ; 23 ביולי 1816 – 18 בפברואר 1876) הייתה שחקנית במה אמריקאית. קולה המיוחד איפשר לה להציג תפקידים גבריים ונשיים כאחד. היא גרה לסירוגין באמריקה וברומא והיו לה יחסים רומנטיים עם נשים רבות במהלך חייה הסוערים.
ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא הייתה צאצאית, של רוברט קושמן, שסייע בארגון הפלגת מייפלאואר שהביא את שם המשפחה לארצות הברית בשנת 1621. רוברט קושמן היה מנהיג ומצדד גדול בהגירה לאמריקה. הוא הפך למטיף במושבות וידוע כמי שנשא את הדרשה הראשונה באמריקה. אביה של שרלוט, אלקנה, הצליח לצאת מעוני והפך לסוחר מצליח. שארלוט הייתה ילדה מוכשרת, ספורטיבית מאוד, חברותית, ופיתחה קול עם עושר מדהים. שני חברים של אביה, נתנו לה הדרכה מוזיקלית. קושמן נאלצה לקחת על עצמו אחריות גדולה בגיל צעיר מאוד. כשהייתה בת שלוש עשרה, אביה נכנס לצרות כלכליות קשות, וזמן קצר לאחר מכן נפטר, מה שהותיר את משפחתו כמעט ללא כלום. המצב גרם לשארלוט לחפש דרך להביא הכנסה למשפחתה. אף על פי שהייתה תלמידה מצטיינת והשיגה רמה אקדמית גבוהה, היא עזבה את בית הספר כדי להמשיך בקריירה באופרה.[1]
כשהזמרת גברת ג'וזף ווד ביקרה בבוסטון בשנת 1834, הציג קפטן מקאי את קושמן, והיא השתתפה איתה בשניים מהקונצרטים שלה. בהשפעתה של גברת ווד היא הפכה לתלמידתו של ג'יימס ג'מידר, מנהל מוזיקלי של נשים, ובהדרכתו הופיעה לראשונה באופרה בתיאטרון טרמונט בתפקיד הרוזנת אלמוויבה בנישואי פיגארו, בהצלחה רבה, ובפעם השנייה בתור לוסי ברטרם בגיא מנרינג. היא נסעה עם הלהקה שלו לניו אורלינס, שם נכשל לפתע קולה שהתאמצה לשיר את תפקיד הסופרן שהוקצה לה. כשהיא ביקשה את עצתו של ג'יימס ה. קלדוול, מנהל התיאטרון הראשי של ניו אורלינס, הוא הציע לה להיות שחקנית והיא קיבלה את התפקיד של ליידי מקבת. היא ביצעה את הופעת הבכורה הדרמטית שלה בהצלחה מוחלטת בשנת 1835.[2]
קריירת תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
קושמן הופיעה בהופעה המקצועית הראשונה בגיל שמונה עשרה ב־8 באפריל 1835 בתיאטרון טרמונט של בוסטון. לאחר מכן נסעה לניו אורלינס שם הופיעה בהצלחה במשך עונה אחת, שלאחריה היא חזרה לעיר ניו יורק כדי לפעול במסגרת חוזה עם תיאטרון. היא קיבלה ביקורות נלהבות באלבני, ניו יורק על הצגתה של ליידי מקבת.[3]
בשנת 1839, אחותה הצעירה סוזן ווב קושמן הפכה לשחקנית, ובגיל 14 התחתנה עם נלסון מרימן. בעלה נטש אותה כשהייתה בהריון ושארלוט דאגה לאחותה. שתי האחיות התפרסמו כאשר שיחקו יחד את רומיאו ויוליה, כששרלוטה גילמה את רומיאו וסוזן גילמה את יוליה.[4]
בשנת 1843, קושמן נקשרה רומנטית עם רוזלי סולי, בתו של האמן תומאס סולי. ב־1844 הסתיים הרומן. קושמן החליטה לנסוע לאירופה, לשחק בתיאטרון. סולי נפטרה זמן קצר לאחר מכן. היא גם הייתה קרובה רומנטית לסופרת אן המפטון ברוסטר בסביבות 1844 אך בלחץ החברתי של אחיה של אן ברוסטר הן נאלצו להיפרד. ברוסטר הזכירה במכתבים בשנת 1849 את תקופתם המאושרת.[5] בסופו של דבר היא תרמה דיוקן של שרלוטה קושמן שצויר על ידי תומאס סולי לספריית פילדלפיה.
בשנת 1848 פגשה קושמן את העיתונאית, הסופרת והשחקנית מטילדה הייס. שתי הנשים הפכו לחברות קרובות, ואחרי פרק זמן קצר הן התקשרו רומנטית. במשך עשר השנים הבאות השתיים היו ביחד כמעט ללא הרף. הן התלבשו בצורה זהה, והיו ידועות כזוג בציבור.[3]
בשנת 1849 חזרה שרלוטה קושמן לארצות הברית, ב־1852 החליט לפרוש מהבמה. היא התגוררה אצל מטילדה הייס ברומא, איטליה, בקהילה של יוצאי אמריקה. הקהילה הייתה מורכבת בעיקר מאמניות לסביות רבות באותה תקופה. קושמן פרסמה את יצירותיה של הפסלת אמריקאית אפריקאית אדמוניה לואיס, שהפכה לחברה קרובה ושאת היצירה שלה העריצה קושמן מאוד.
בסוף 1857, קושמן הייתה מעורבת ביחסים סודיים עם הפסלת אמה סטבינס. לילה אחד כשקושמן כתבה פתק לפסלת, הייס נכנסה אליה. בחשד שהפתק נכתב לסטבינס, דרשה הייס לראות אותו, אך היא סירבה להראות לה אותו. הקשר ביניהן הסתיים מייד. לאחר מכן היא תבעה את קושמן, בטענה כי הקריבה את הקריירה שלה כדי לתמוך בקריירה של קושמן ועל כך דרשה פיצוי מסוים. קושמן שילמה לה סכום לא ידוע ושתי הנשים נפרדו לנצח.[3]
אמה סטבינס עברה לגור עם קושמן זמן קצר לאחר הפרידה, אך שרלוטה קושמן נסעה לאמריקה לסיור קצר לאחר מספר חודשים. אף על פי שקושמן טענה שהיא מסורה לסטבינס, היא הסתבכה עם אישה אחרת זמן לא רב לאחר שהיחסים עם סטבינס החלו. קושמן פגשה שחקנית אמה קרו, בת 18, ושתי הנשים נקשרו רומנטית.
קושמן חזרה עם אמה קרו לאיטליה. זמן לא רב לאחר שהגיעה לשם אמה, היא משכה את תשומת ליבו של אחיינה של מטילדה קושמן - נד קושמן. ובאפריל 1861 התחתנו נד קושמן ואמה קרו.
כאשר שרלוטה קושמן הגיעה לוושינגטון די. סי. ביולי 1861, היא הוצגה בפני הנשיא אברהם לינקולן, שאמר לה שמקבת' הוא המחזה השקספירי האהוב עליו ושהוא קיווה יום אחד לראות אותה בתפקיד ליידי מקבת'. בשנת 1863 חזרה שוב לארצות הברית, והופיעה במספר הזדמנויות. לינקולן ראה אותה מופיעה במקבת' באוקטובר בתיאטרון גרובר עם משפחתו.
בשש השנים האחרונות לחייה פיתחה קושמן יכולת ראויה לציון כקוראת דרמטית, והקריאה סצינות משייקספיר, שירת בלדות, וקטעים הומוריסטיים בהצלחה גדולה. בשנת 1871, לאחר מגורים באירופה, חידשה את הקריירה שלה בארצות הברית כשחקנית.[2]
ההופעה האחרונה שלה בניו יורק הייתה בתיאטרון של בות', שם גילמה את התפקיד של ליידי מקבת. היא עשתה גם הופעות פרידה דומות בפילדלפיה ובערים אחרות והקריירה שלה הסתיימה בבוסטון, בתיאטרון הגלוב, ב־15 במאי 1875.
לאחר סיור וביצוע הקראות ברוצ'סטר, באפלו וסירקוז, היא פרשה עם הון גדול לבית מפואר בניופורט, שם חלתה בסרטן השד. באוקטובר נסעה לבוסטון והכניסה את עצמה לטיפול רפואי. בשנת 1869 עברה קושמן טיפול בסרטן השד. בת זוגה, הפסלת אמה סטבינס הפסיקה את פעילותה והקדישה את כל זמנה לטיפול בקושמן.[6]
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרלוטה קושמן נפטרה מדלקת ריאות בחדר המלון שלה בבוסטון בשנת 1876. היא הייתה בת 59, ונקברה בבית הקברות בהר אובורן בקיימברידג', מסצ'וסטס.
בשנת 1915 היא הוכנסה להיכל התהילה של אמריקאים גדולים.
ביתה בצ'ארלסטאון הוא אתר שביל מורשת הנשים של בוסטון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרלוטה קושמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שרלוטה קושמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Clara Erskine Clement, Charlotte Cushman, Boston J.R. Osgood, 1882
- ^ 1 2 "Cushman, Charlotte Saunders"
- ^ 1 2 3 Charlotte Cushman biography
- ^ Charlotte and Susan Cushman as Romeo and Juliet, www.loc.gov (באנגלית)
- ^ That's So Gay: Outing Early America, librarycompany.org
- ^ Emma Stebbins biography (ארכיון)