רומיאו ויוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רומיאו ויוליה
Romeo and Juliet
שער המהדורה הראשונה מ-1597
שער המהדורה הראשונה מ-1597
הפקה אנשי הלורד צ'מברלין
כתיבה ויליאם שייקספיר
מבוסס על The Tragicall Historye of Romeus and Juliet עריכת הנתון בוויקינתונים
דמויות רומיאו
יוליה
האב לורנצו
בנווליו
מקום ההתרחשות ורונה
תקופת ההתרחשות המאה ה-16
מדינה ממלכת אנגליה אנגליהאנגליה
סוגה טרגדיה
הצגת בכורה 1596
משך ההצגה כשעתיים וחצי
שפה אנגלית מודרנית מוקדמת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רומיאו ויוליהאנגלית: Romeo and Juliet, "רומיאו וג'ולייט") היא טרגדיה נודעת מאת ויליאם שייקספיר.

עלילת המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומיאו ויוליה בציור של פורד מדוקס בראון

העלילה מתרחשת בוורונה, שם חיו רומיאו ויוליה, צאצאים לשתי משפחות שהיריבות ביניהן ארוכת שנים. בבית קפולט התכוננו לנשף גדול שערך קפולט, אביה של יוליה, לחבריו. אף על פי שבני משפחת מונטגיו, בהיותם אויביה המושבעים של משפחת קפולט, אינם מוזמנים, מחליט רומיאו להתגנב אל המסיבה כשהוא מחופש, בתקווה שיפגוש שם נערה שאהב בשם רוזלין.

בבית קפולט נמשכו ההכנות למסיבה. יוליה, התכוננה בחדרה עם המטפלת שלה ועם אמה, שהסבירה לבתה שהגיעה לגיל בו היא כבר בשלה לנישואים - דהיינו, ארבע עשרה - ומפצירה בה להינשא לצעיר בשם פאריס.

כשהגיעה שעת הנשף, חמקו רומיאו, בנווליו דודנו וחברם מרקוציו אל המסיבה כשהם מסתתרים מאחורי מסכות. טיבלט קפולט (דודנה של יוליה) הבחין ברומיאו, אך אביו עצר בעדו לפני שגרם הלז למהומה, כיוון שלא רצה שהנשף ייהרס. בינתיים הבחינו רומיאו ויוליה זה בזה, והתאהבו זה בזה ממבט ראשון. השניים חמקו החוצה שם התוודעו אחד לשנייה, ורק אז נוכחו לדעת כי בעצם הם עומדים משני צדי המתרס, וכי משפחותיהם הן אויבות גמורות.

רומיאו המאוהב סירב לעזוב את המקום, ובאישון לילה התגנב אל חצר ביתה של יוליה שם טיפס על אחד העצים וצפה בחלונה. בינתיים נעמדה יוליה בחלון, שם הביעה את אהבתה לרומיאו ואת תסכולה מן העובדה שרומיאו הוא בן למשפחת מונטגיו, אויביה הגדולים ביותר של משפחתה. היא לא ידעה שרומיאו צופה בה, עד שזה לא יכול היה לעצור עצמו, טיפס אל החלון ושם התוודה בפניה על אהבתו אליה. השניים החליפו נדרים ונשבעו להינשא זה לזה למחרת, בתאו של הכומר לורנצו.

רומיאו מיהר אל האב לורנצו וביקש ממנו להשיאם. האב ניסה תחילה להניאו מן הרעיון, אך לאחר שהבין כי בנישואי השניים טמון הכוח לשים קץ לסכסוך ארוך השנים בין שתי המשפחות, הסכים לסייע לשניים.

רומיאו חזר לחבריו, שם נודע לו מבנווליו ומרקוציו, שטיבלט הזמין אותו לדו־קרב. הוא שלח עם המטפלת של יוליה הודעה לאהובתו כי האב לורנצו הסכים להשיא אותם באחר הצהריים של אותו היום, והשניים נישאו בחשאי במעונו של האב לורנצו.

לאחר החתונה שב רומיאו לחבריו, שם פגש את טיבלט שהזמין אותו שוב לדו־קרב. היות שטיבלט הוא כעת חתנו – רומיאו סירב לאתגר, אף על פי שטיבלט החל קורא לו מוג לב והאשים אותו בפחדנות. מרקוציו, חברו של רומיאו לא הבין מדוע דחה חברו את ההזמנה ומיהר להילחם במקומו. השניים נלחמו ביניהם ובמהלך הקרב נדקר מרקוציו ומת בזרועותיו של רומיאו. עם מותו של מרקוציו הרגיש רומיאו צורך לנקום את מות חברו, והוא קם והרג את טיבלט.

רומיאו המפוחד רץ אל ביתו של האב לורנצו שם התחבא עד לשמע גזר דינו. עונשו של רומיאו כפי שנודע לו במהרה הוא גלות למנטובה – עונש גרוע ממוות באותם הימים היות שמשמעותו הוא גירוש מכל הדברים אותם אהב והכיר ובראשם אשתו הטרייה – יוליה. רומיאו הנואש שקל להתאבד, אך נעצר בידי האב לורנצו שהבטיח לסייע לשניים. הוא הציע כי רומיאו יתגנב לבית אהובתו שם יסביר לה את המצב ומיד לאחר מכן יברח למנטואה, העיר הסמוכה. בינתיים יבהיר האב לורנצו את המצב לראשי שתי המשפחות וידאג כי אלו יאפשרו את חזרתו של רומיאו לביתו.

בינתיים בעיה נוספת התעוררה. פאריס ביקש את ידה של יוליה מאביה, שהניח כי בתו הצעירה תשמח להינשא לגבר נאה ומבוקש זה. האב הסכים להצעה וקבע תאריך לחתונה – ביום חמישי, שלושה ימים מאוחר יותר. בשומעו את סירובה של יוליה, עלתה חמתו של אביה והוא סטר לה ואיים לנשל אותה מן הירושה אם תסרב להתחתן עם פאריס. יוליה הבוכייה ברחה אל ביתו של האב לורנצו, שם שכנע אותה הכומר הטוב לא לשים קץ לחייה.

האב הגה תוכנית חדשה. הוא נתן ליוליה סם שיגרום לסימני החיים שלה להיעלם למשך 42 שעות, אף על פי שלמעשה היא תישאר בחיים. הוא ביקש ממנה לקחת את הסם בערב שלפני חתונתה המיועדת עם פאריס ובמקביל שלח שליח שיחזיר את רומיאו ממנטואה. הוא הסביר לצעירה שכאשר היא תקום מ"שנתה" רומיאו ימתין לצדה והשניים יוכלו להתחיל בחייהם המשותפים. מלאה בתקווה המחודשת לקחה יוליה את הסם ושבה לביתה.

וכך יוליה העמידה פנים כי היא מסכימה להינשא לפאריס ואביה המאושר החליט להקדים את המאורע ביום. בערב יום שלישי לפני לכתה לישון התחילו להתגנב ספקות לליבה של יוליה. היא לקחה פגיון והניחה אותו לצדה, כדי שתוכל להתאבד אם תוכניתו של האב תיכשל. לבסוף, לאחר לבטים קטנים, אהבתה לרומיאו גברה עליה והיא בלעה את הנוזל.

בבוקר יום רביעי מצאה המטפלת את גופתה של יוליה על המיטה ובית קפולט החל בהכנות להלוויית בתם האהובה.

על אף שנראה היה כי תוכניתו של האב לורנצו עומדת להצליח, השליח ששלח למנטואה לא הצליח להגיע אל רומיאו. במקום זאת, באלטסאר, שליחו של רומיאו, הגיע כדי לבשר לאדונו על מותה של אהובתו. רומיאו סירב להאמין למשמע אוזניו עד שיראה את גופתה של יוליה במו עיניו, וכך הוא מיהר בחזרה לוורונה. לפני שהוא הגיע לעיר, עצר רומיאו וקנה לעצמו בקבוק של רעל – אם נכונה השמועה, אין טעם לחייו.

כשרומיאו הגיע אל אחוזת הקבר של יוליה, הוא נעצר על ידי פאריס שחשב שהנ"ל הגיע כדי לחלל את קברה של יוליה. הוא התעמת עם רומיאו ונהרג תוך כדי הניסיון להגן על קברה של ארוסתו. כשרומיאו ראה את יוליה שוכבת מתה לפניו – לבו נשבר והוא לגם את כל בקבוק הרעל, בתקווה להתאחד עם הצעירה במותם.

בדקה בה שתה רומיאו מהבקבוק נכנס האב לורנצו אל החדר – אך הוא אחר את המועד. ברגע זה התעוררה יוליה, וגילתה את אהובה רומיאו שוכב מת לצדה. היא הרימה את בקבוק הרעל וקירבה אותו לשפתיה, אך הבקבוק היה ריק לגמרי. אז היא נישקה את רומיאו בתקווה שנשאר מעט רעל על שפתיו, אך לא נשאר. נשמע רעש ויוליה המפוחדת דקרה את עצמה בחזה עם פגיונו של רומיאו ומתה.

"המרפסת של יוליה" בוורונה, למעשה פונדק משוחזר מהמאה ה-13

מקום התרחשות העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש בקרב מעריצי המחזה המאמינים, שהמרפסת שבה התוודו בה רומיאו ויוליה על אהבתם המשותפת היא המרפסת המוצגת לתיירים בוורונה, ב־Via Cappello 23 בחזיתו של בית מן המאה ה־13. עם זאת, במחזה לא מוזכרת אותה מרפסת. עיון בסצנה הרלוונטית (מערכה שנייה, סצנה שנייה) מגלה שמדובר בחלון.

עיבודים למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"רם ויעל" (1878), תרגום המחזה מאת יצחק סלקינסון. זהו התרגום השני של מחזה שייקספיר מלא לעברית.

הפקות תיאטרון של המחזה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ההפקה תרגום במאי רומיאו יוליה
1957 תיאטרון הקאמרי[3] רפאל אליעז יוסף מילוא יוסף מילוא אורנה פורת
1975 תיאטרון חיפה[4] אברהם עוז גזה פרטוש מוני מושונוב ג'יטה מונטה
1978 תיאטרון באר שבע[5] אברהם עוז יורם פאלק דורון תבורי רבקה נוימן
1980 "שקספרימנט" תיאטרון חיפה[6] אברהם עוז עודד קוטלר מוחמד בכרי חוה אורטמן
1993 אנסמבל עיתים במסגרת התיאטרון הקאמרי רפאל אליעז רנה ירושלמי נעם בן עזר, גדי צדקה, גיל צ'רנוביץ' פנינה ברט-צדקה, אייר וולפה, יפעת גלעדי, עמיחי פרדו
1994 תיאטרון החאן[7] אהוד מנור, חוסיין ברגותי פואד עווד, ערן בניאל ח'ליפה נאטור אורנה כץ, ענת פדרשניידר
1996-1994 תיאטרון החאן עם תיאטרון אל-קאסבה מרמאלה[8] אהוד מנור, חוסיין ברגותי ערן בניאל, פואד עווד
2000 תיאטרון חיפה דורי פרנס יוסי פולק אבשלום פולק מיטל דוהן
2008 תיאטרון תמונע[9] אברהם עוז עידו שקד, טל ברנר, דפנה רובינשטיין יובל סטוניס רינת מטטוב
2011 התיאטרון הקאמרי[10] אלי ביז'אווי נועם שמואל דן שפירא נלי תגר
2015 תיאטרון באר שבע[11] אלי ביז'אווי עירד רובינשטיין תום אבני אביגיל הררי
2021 תיאטרון הבימה[12] אלי ביז'אווי משה קפטן עמית רהב רוני דלומי
2022 תיאטרון גשר דורי פרנס אילאיל סמל נעם פרנק נטע רוט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד דן אלמגור, רם-רומיאו ויעל-יוליה חוזרים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2016
  2. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "רומיאו ויוליה": שייקספיר בטעם פיצה, או להיפך, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2014
  3. ^ ד. ארבל, "רומיאו ויוליה" בתיאטרון הקאמרי, קול העם, 29 בנובמבר 1957
    חיים גמזו, אמש בתיאטרון <<רומיאו ויוליה>>- ב<<קאמרי>>, הארץ, 21 בנובמבר 1957
    רומיאו ויוליה - מאורע, למרחב, 15 בנובמבר 1957
  4. ^ ביקורות:
    עדית זרטל, אחרי בכורה - מעמסה כבדה מדי, דבר, 30 באוקטובר 1975
    שרגא הר-גיל, רומיאו ויוליה בחיפה, מעריב, 26 באוגוסט 1975
  5. ^ החלו הצגות "רומיאו ויוליה" בבאר־שבע, דבר, 7 במאי 1978
  6. ^ יעקב העליון, בחיפה עורכים ניסויים בהצגת רומיאו ויוליה, מעריב, 13 בינואר 1981
  7. ^ יואב בירנברג, רומיאו ויוליה יכולים לחכות, חדשות, 14 במרץ 1993
  8. ^ ההצגה יצאה למסע הופעות באירופה, וזכתה להופיע במשך כחודש ימים בפריז "תיאטרון דה לה וילט" (Théâtre Paris-Villette).
  9. ^ נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, רומיאו ויוליה עושים שלישייה, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
    מיכל בעדני-בן שישו, עכבר העיר, ההצגה שתשבור לכם את הלב, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2007
  10. ^ ביקורות:
    רוני אפרת, עכבר העיר, רומיאו ויוליה בקאמרי: שייקספיר גרסת הסופרנוס, באתר הארץ, 3 בינואר 2011
    יובל בן עמי, עכבר העיר, רומיאו ויוליה: מלאת חן אבל חסרת עומק, באתר הארץ, 14 במרץ 2011
    מיכאל הנדלזלץ, שייקספיר מאוכזב, באתר הארץ, 15 במרץ 2011
    רון שוורץ, ‏קריאת תיגר לסיפור מוכר, באתר גלובס, 18 במאי 2011
  11. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "רומיאו ויוליה": יופי של אהבה עד מוות, באתר הארץ, 5 במרץ 2015
    אתר למנויים בלבד מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "רומיאו ויוליה": בידור בטעם קלאסיקה נצחית, באתר הארץ, 10 במרץ 2015
    אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "רומיאו ויוליה": שייקספיר על אופנוע, באתר הארץ, 15 במרץ 2015
    רון שוורץ, ‏שייקספיר באפלה, באתר גלובס, 16 באפריל 2015
  12. ^ רומיאו ויוליה של הבימה והפילהרמונית, באתר "הבמה", 30 באוקטובר 2021