תאודורו פרננדס

תאודורו פרננדס
Teodoro Fernández
	פרננדס בשנת 1953 במשחקו האחרון עם אוניברסיטריו דה דפורטס
מידע אישי
לידה	20 במאי 1913; סן ויסנטה דה קנטה, פרו
פטירה	17 בספטמבר 1997 (בגיל 84); לימה, פרו
שם מלא	תאודורו פרננדס מייזן
גובה	1.80 מטר
עמדה	חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

תאודורו פרננדס (בספרדית: Teodoro Fernández;‏ 20 במאי 1913 – 17 בספטמבר 1997) כונה בשם "לולו", היה כדורגלן פרואני, ששיחק בעמדת החלוץ. הוא זכה עם נבחרת פרו בטורניר הקופה אמריקה ב-1939, ונחשב לאליל במועדון אוניברסיטריו דה דפורטס ובליגת העל הפרואנית.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאודורו "לולו" פרננדס נולד בשנת 1913 והיה הילד השביעי מבין שמונת אחיו להוריו תומאס פרננדס וריימונדה מייזן. הוא למד לשחק כדורגל בבית הספר היסודי ועד מהרה נאסף על ידי המועדון המקומי, הוראקן דה הואלקרה, שם התבלט מיד. בגיל 16 הוריו שלחו אותו לבירת המדינה לימה להמשך לימודיו. לולו נשאר עם אחיו ארתורו פרננדס שהיה אז השוער של סיקליסטה לימה. כשעבר אחיו ארתורו לשחק בליגה הפרואנית הבכירה עם אוניברסיטריו דה דפורטס הוא הביא איתו את לולו, שם השתתף מעט באימונים והוצג על ידו בפני נשיא המועדון, פלסידו גאלינדו שייצג את נבחרת פרו במונדיאל 1930. גאלינדו החליט ב-1931 להתחים את לולו שם נשאר במשך 22 שנותיו ככדורגלן מקצועי.

את הופעת הבכורה המקצועית שלו באוניברסיטריו דה דפורטס עשה ב-29 בנובמבר 1931 במשחק ידידות נגד דפורטיבו מגאלאנס הצ'יליאנית. לולו כבש את שער הניצחון במשחק שנגמר בתוצאה 0–1. בעונתו הראשונה עמה הקבוצה סיימה כסגנית אלופה והוא היה מלך שערי הליגה, הישג ששחזר גם בעונה שלאחר מכן.

בעונת 1934 זכה עמה בליגה הפרואנית בפעם השנייה בלבד של המועדון, ובסיום הקריירה שלו סיים עם שש תוארי אליפות. בנוסף לכך, לולו זכה בתואר מלך שערי הליגה שבע פעמים. מספר פעמים במהלך הקריירה דחה הצעות מקבוצות מצ'ילה, ארגנטינה ואירופה. השמועה אומרת כי בצ'ילה הציעו לו "צ'ק ריק", כדי שהוא יהיה זה שיקבע את סכום השכר שאותו יקבל אם יעבור.

משחקו האחרון בקריירה היה ב-30 באוגוסט 1953 כשהוא בן 40 בו סיים עם שלושער בקלאסיקו הפרואני מול היריבה אליאנסה לימה שנגמר בתוצאה 2–4. לולו הוא מלך השערים של אוניברסיטריו דה דפורטס בכל הזמנים עם 156 שערים ב-180 הופעות.

נבחרת פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לולו הופיע במדי נבחרת פרו בין השנים 1935–1947, וכבש 24 שערים ב-32 משחקים. הוא ממוקם במקום הרביעי במלכות השערים של הנבחרת בכל הזמנים.

בשנת 1936 ייצג אותה לולו במשחקים האולימפיים שבברלין. פרו הגיעה עד רבע הגמר לאחר שניצחו את פינלנד (3–7) ואוסטריה (2–4) בשלבים המוקדמים. בסך שני אותם המשחקים לולו כבש 6 שערים.

לולו זכה עימה בקופה אמריקה 1939, שהיה לתואר הגדול הראשון שלה באותו הזמן. במשחק הראשון נגד אקוודור כבש שלושער ובשני המשחקים הבאים כבש פעמיים נגד הנבחרות צ'ילה ופרגוואי. בסך הכל כבש שבעה שערים שזיכו אותו בתואר הכובש המצטיין,
ובכלל נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייו לולו הוכר וזכה לכבוד. עם חניכת האצטדיון החדש נסיונל דל פרו ב-27 באוקטובר 1952 הוא קיבל מהממשלה את הכבוד הגבוה ביותר שהוענק לספורטאי. הנשיא, מנואל אודריה, העניק לו פרס הצטיינות על התרומה היוצאת דופן שלו לכדורגל הפרואני. המועדון אוניברסיטריו דה דפורטס בו שיחק לכל אורך הקריירה החליט לקרוא לאצטדיון שלהם על שמו. אצטדיון זה נפתח רשמית ב-20 ביולי אותה שנה עם משחק ידידות נגד אוניברסידד דה צ'ילה. גם האצטדיון העירוני של העיר סן ויסנטה דה קנטה, על החוף המרכזי של פרו, נקרא על שמו יחד עם קטע ממרפאת מייסון דה קנטה בה בילה את החודשים האחרונים לחייו.

המלחין הפרואני, לורנצו הומברטו סוטומאיור, הקדיש יצירה עבורו בשם "לולו פרננדס". יצירה נוספת שנקראה על שמו הייתה הריקוד אל טייטה עם מוזיקה מאת אלקידס קרניו ומילים מאת פרננדו סוריה. בספטמבר 1996, שבוע לאחר פטירתו, הוצגה קרזה עם הביטוי "לולו לנצח, הברית בהווה" במהלך משחק בין היריבות סיסליסטה לימה ואליאנסה לימה. ב-17 בספטמבר 1997 במשחק של אוניברסיטריו דה דפורטס נגד ספורטינג קריסטל שחקני קבוצתו לשעבר לבשו גופיות עם דמותו של לולו המודפסת על החזה. בשנת 2013, במהלך חגיגת מאה שנים להולדתו, הציגה גליירת דיו צ'רמני תערוכת ציורים שנעשו על ידי תשעה אמנים לכבוד לולו.