ליגת העל הפרואנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליגת העל הפרואנית
ליגת העל הפרואנית
שם מלא ליגה 1 דה פוטבול פרופסיונל
כינוי ליגה 1
תחום כדורגל
ארגון פדרציית הכדורגל של פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות פרופרו  פרו
קונפדרציה CONMEBOL
קבוצות 20
תאריך הקמה 1912
אלופה נוכחית דפורטיבו בינסיונל (2019)
מירב הזכיות אוניברסיטריו דה דפורטס (26)
מפעל מקביל הגביע הפרואני
מפעל נמוך ליגת המשנה הפרואנית
ADPF
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליגת העל הפרואניתספרדית: Liga 1 de Fútbol Profesional, הליגה הראשונה של הכדורגל המקצועני) היא ליגת הכדורגל הבכירה בפרו. בליגה משחקות 20 קבוצות, והיא מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הפרואנית.

הליגה נוסדה ב-1912 והפכה למקצוענית ב-1951. עד-1966 השתתפו בה רק קבוצות מהערים הגדולות לימה וקייאו, והחל מאותה השנה הורחבה והכילה מועדונים מרחבי המדינה כולה. החל משנת 2014 מתנהלת הליגה בשיטת אפרטורה וקלאוסורה, כפי שהתנהלה בין השנים 1997 ל-2008. עם זאת, בכל עונה נקבעת אלופה אחת, בפלייאוף שנקבע בהתאם לתוצאות האפרטורה והקלאוסורה.

האלופה המכהנת (2019) היא דפורטיבו בינסיונל, שגברה בגמר הפלייאוף 3–4 על אליאנסה לימה בסיכום שני מפגשים, וזכתה בתואר הראשון בתולדותיה. שיאנית הזכיות, עם 26 תארים, היא אוניברסיטריו דה דפורטס, שזכתה בתואר לראשונה ב-1929. אוניברסיטריו, אליאנסה לימה וספורטינג קריסטל זכו ביחד בכמחצית מכמות התארים בהיסטוריה של הליגה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדונים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכדורגל הגיע לפרו במהלך המאה ה-19, על ידי תושבים בריטים מהעיר לימה. הכדורגלנים הראשונים בפרו היו תושבים בריטים, מלחים בריטים שעצרו בעיר הנמל קייאו ופרואנים מהמעמד הגבוה שנחשפו לענף במדינות זרות. משחק הכדורגל המוכר הראשון בפרו התקיים ב-7 באוגוסט 1882 בין אזרחים בריטים לפרואנים, במגרש סנטה סופיה, ששימש אז את לימה קריקט. בזמן בו ההתעניינות בספורט גברה אצל פרואנים מהמעמד הגבוה, הוקמו מספר מועדונים מקומיים, ייחודיים או משולבים, שעסקו בין ביתר בקריקט, טניס, וכן ענפי ספורט ימי כגון חתירה. אוניון קריקט היה למועדון הראשון שהחל לשלב את ענף הכדורגל בין תחומי עיסוקו, ואחריו התווספו מועדונים נוספים כמו לימה קריקט (שהתעסק עד אז בקריקט ובטניס), רגאטאס לימה וסיקליסטה לימה.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 גברה ההתעניינות בענף בקרב קבוצות של סטודנטים, שהחלו להקים מועדונים, מעורבים או משויכים למוסדות. כך, ב-9 ביוני 1902 הוקם מועדון אתלטיקו צ'לאקו, על ידי סטודנטים מאינסטיטוטו צ'לאקו, מועדון שהפך עם הזמן למועדון הייצוגי של העיר קייאו. מוסדות לימודיים, כמו אוניברסיטת סן מרקוס, החלו לאמץ תחרויות בין קבוצות שהוקמו בפקולטות השונות של המוסד, תחרויות שהחלו כבר ב-1899. עם הזמן, קבוצת פקולטה אחת בחרה להיפרד מהתחרות הפנימית ולהקים מועדון כדורגל עצמאי, שהיום ידוע כאוניברסיטריו דה דפורטס, מהמועדונים המצליחים בפרו בכל הזמנים. מועדונים נוספים שאינם מעורבים במוסדות לימודיים החלו גם הם לקום, ואחד מהם היה ספורט אליאנסה, הידוע כיום כאליאנסה לימה, שהוקם על ידי איטלקים וסינים ממעמד הפועלים בלימה ב-1901.

הליגה הפרואנית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופה בה התקיימו טורנירי כדורגל אקראיים ומקומיים, החל להתפתח הרעיון להקמת ליגה מוסדרת. ב-1912, פנתה קבוצת ספורטינג מיראפלורס למספר מועדונים מהערים לימה וקייאו בהצעה להקים תחרות בפורמט ליגה. על אף סירובן של הקבוצות מקייאו להצטרף, הביקוש להצטרפות לליגה היה גדול והביא להקמתן של ליגה ראשונה ושנייה, שכללו שמונה מועדונים כל אחת. עונת 1912 יצאה לדרך ב-5 במאי באותה השנה, וקבוצת לימה קריקטה הוכתרה לאלופת פרו הראשונה.

הליגה התקיימה ללא הפרעה במשך עשר עונות, בהן הכותרו שבע אלופות שונות. היחידה מבין האלופות ששרדה בליגות המקצועניות היא ספורט אליאנסה, כיום אליאנסה לימה. לאחר כעשור פורקה הליגה עקב מחלוקות בין המועדונים, והתחרות לא התקיימה בין 1922 ל-1925.

העידן החובבני החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922, כשנה לאחר פירוק הליגה, הוקמה רשמית התאחדות הכדורגל הפרואנית. היא צורפה כחברה בפיפ"א ב-1924, וכשנה לאחר מכן הצטרפה כחברה בקונמבול. ב-1926 הוקמה הליגה מחדש, בצירופן של קבוצות מקייאו, אך בשתי עונותיה הראשונות סבלה מפרישה של קבוצות רבות במהלך העונה. כך קרה שבעונת 1926 זכתה ספורט פרוגרסו באליפות השנייה שלה לאחר ששיחקה שישה משחקים בלבד. עונה לאחר מכן זכתה אליאנסה לימה באליפות השלישית בתולדותיה, לאחר ששיחקה שלושה משחקי ליגה בלבד כדי לזכות בתואר.

בעונת 1928 חזרה הליגה לפעילות מלאה, לאחר שהורחבה ל-19 קבוצות וחולקה לשני בתים. בעונה זו התקיים הקלאסיקו הפרואני הראשון, בין אוניברסיטריו דה דפורטס (אז בשם פדרסיון אוניברסיטריה) ואליאנסה לימה, בו ניצחה פדרסיון 0–1. בסיום השלב הראשון העפילו מובילות הבתים לבית גמר בן חמש קבוצות, שהסתיים בשוויון נקודות בין אוניברסיטריו לאליאנסה, והליגה הוכרעה בצמד משחקי גמר בין המועדונים לטובתה של אליאנסה. עונה לאחר מכן זכתה פדרסיון באליפות הראשונה בתולדותיה. בעונת 1930 חל שינוי נוסף בפורמט והליגה חולקה לשלושה בתים בני ארבע קבוצות, כאשר המנצחת בכל בית מעפילה לטורניר הגמר. בעונה זו זכתה הפכה אתלטיקו צ'לאקו לאלופה הראשונה מקייאו.

בשלוש העונות הבאות זכתה אליאנסה לימה באליפות, והייתה קרובה לזכות באליפות רביעית ברציפות, בעונת 1934 שהפכה לעונת מחלוקת. בתקופה זו, במקביל לליגה הראשונה, שוחקו טורנירים מקומיים מקבילים, והוחלט שרבע מכמות הנקודות שהושגו בטורניר המקומי יתווספו לניקוד הליגה של כל קבוצה. אליאנסה לימה ואוניברסיטריו סיימה את העונה עם 21 נקודות כל אחת, אך בטורניר המקומי השיגה אליאנסה 23 נקודות לעומת 22 של יריבתה, וסיימה ראשונה בטבלה המשוקללת בפער של 0.25 נקודות מיריבתה. מאמן אוניברסיטריו, פלסידו גלינדו, הגיש עתירה להתאחדות הפרואנית כנגד זכייתה של אליאנסה בפער כה קטן, במיוחד שהושג מטורניר משני. ההתאחדות ניצלה את כינוס הקונגרס של קונמבול בלימה באותה תקופה והציגה את המקרה לאנשי מקצוע נוספים מהיבשת, ולבסוף פסקו על קיום משחק גמר שיכריע את זהות האלופה. מסיבות שונות, לא התקיים המשחק עד ליולי 1935, אז גברה אוניברסיטריו 1–2 על אליאנסה וזכתה בתואר השני בתולדותיה. על אף ניסיונות חוזרים ונשנים של אליאנסה ואוהדיה להכיר בקבוצה כאלופת העונה, ההתאחדות הפרואנית והגוף המנהל של הליגה הבכירה מכירים באוניברסיטריו כאלופה הרשמית של אותה העונה.

הליגה עברה שינויים נוספים בפורמט ובזכויות הניהול, והתנהלה ברציפות כליגה חובבנית עד לעונת 1950, למעט עונת 1936 שלא התקיימה עקב השתתפותה של פרו באולימפיאדת ברלין.

העידן המקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1951 עברה הליגה הבכירה לארגונה של ה-ACF (אסוסיאסיון סנטראל דה פוטבול, ארגון הכדורגל המרכזי), והייתה לראשונה לליגה מקצוענית. ספורט בויס הפכה לאלופה הראשונה בעידן המקצועני בפרו, ואליאנסה לימה המשיכה את הדומיננטיות שלה גם בעידן זה, כשזכתה בשלוש מארבע העונות הבאות. ב-1955 הוקמה הקבוצה שעד מהרה הפכה למועדון צמרת, ספורטינג קריסטל, וכבר בעונת 1956, הראשונה שלה אי פעם, זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה.

ב-1960 הוקם המפעל היבשתי החדש, קופה דה קמפאונס (גביע האלופות, כיום גביע ליברטדורס), בהשתתפות אלופות היבשת ובהן אלופת פרו. בעונת הבכורה של המפעל לא השתתפה נציגה מפרו, אך עונה לאחר מכן, אוניברסיטריו, שזכתה באליפות בעונת 1960, הייתה לנציגת פרו הראשונה אי פעם במפעל כאשר ייצגה את המדינה בגביע ליברטדורס 1961. ב-1962 הוחלף שוב הגוף המארגן של הליגה, כאשר ה-ACF סיימה את תפקידה ובמקומה הפך ה-ADFP לגוף המארגן. ב-1965, בעקבות הרחבת גביע ליברטדורס, הצטרפה נציגה שנייה מפרו למפעל.

על אף הפיכתה של הליגה למקצוענית, עד ל-1965 שיחקו בה רק קבוצות מלימה ומקייאו. על כן, החליט הגוף המארגן על הרחבת הליגה לקבוצות מחוץ לשתי הערים הגדולות, מה שהוביל לשינוי שמה של הליגה לקמפאונטו דסנטרליסאדו (Campeonato Descentralizado, האליפות המבוזרת). ארבע קבוצות מפיורה, ארקיפה, איקה וטרוחיו הוזמנו להצטרף לליגה הראשונה, שהתרחבה מעשר ל-14 קבוצות. לקראת עונת הבכורה של המפעל המחודש, עונת 1966, נקבע כי רק קבוצה אחת מבין ארבע המצטרפות, זו הממוקמת במיקום הכי גבוה, תישאר בליגה. היתר, ביחד עם קבוצה "ותיקה" אחת, יירדו ליגה. במקביל, הוקם מפעל הגביע הפרואני (Copa Perú), שמטרתו לאפשר העפלה לליגה הבכירה לקבוצות מחוץ ללימה וקייאו, בעוד הליגה השנייה נותרה עבור מועדונים משתי ערים אלו בלבד.

המועדונים מחוץ לערים הגדולות, הידועים בשם פרובינסיאנוס (Provincianos, שם הנגזר ממקורותיהן של הקבוצות בפרובינציות של פרו), החלו להגיע להישגים טובים יותר כבר בעונה השלישית של הליגה המחודשת, עונת 1968, כאשר קבוצת חואן אאוריץ', מהעיר צ'יקלאיו, סיימה את העונה הסדירה בשוויון נקודות בפסגה עם ספורטינג קריסטל. האליפות הוכרעה במשחק פלייאוף בודד, בו ניצחה קריסטל 1–2, אך המיקום השני העניק לחואן אאוריץ' את הכרטיס לגביע ליברטדורס 1969, והפך אותה לנציגת הפרובינסיאנוס הראשונה במפעל היבשתי.

בעונת 1972 העפילה אוניברסיטריו לגמר גביע ליברטדורס, והייתה לנציגת פרו הראשונה אי פעם בגמר המפעל היבשתי. היא הדיחה בשלב הבתים את יריבתה המרה אליאנסה לימה ואת נציגות צ'ילה, אוניברסידד דה צ'ילה ואוניון סן פליפה. בבית חצי הגמר סיימה ראשונה לפני קבוצות הפאר מאורוגוואי, פניארול ונסיונל, שהייתה גם האלופה המכהנת. אוניברסיטריו נעצרה רק בגמר, כאשר הפסידה 1–2 בסיכום שני מפגשים לאינדפנדיינטה הארגנטינאית.

מבנה הליגה ושיטת ההכרעה עברו מספר שינויים במרוצת השנים, עד שב-1997 הונחלה שיטה ידועה בעיקר בארגנטינה, שיטת האפרטורה וקלאוסורה. עם זאת, לא הוכתרו שתי אלופות בכל עונה, אלא נקבע כי האליפות תוכרע במפגש גמר עונתי בין הזוכה בכל טורניר. בעונת הבכורה של הפורמט, עונת 1997, לא שוחק משחק גמר, מאחר שאליאנסה לימה זכתה בשני הטורנירים, ובכך קטעה רצף של 18 שנים ללא אליפות. עוד נקבע על פי השיטה, כי מפגש גמר יתקיים רק אם אלופת טורניר תסיים בין ארבע הראשונות (בהמשך שונה לשש הראשונות) בטורניר המקביל. בעונת 2002 זכתה ספורטינג קריסטל באליפות ללא משחק גמר, לאחר שסיימה שלישית באפרטורה וזכתה בקלאוסורה, בעוד זוכת האפרטורה, אוניברסיטריו, סיימה רק במקום ה-11 בקלאוסורה. לאחר שבעקבות חוק זה, בעונות 2007 ו-2008 זכתה אוניברסידד סן מרטין באליפות ללא משחק גמר, הוחלט לבטל את שיטת האפרטורה והקלאוסורה, ולהנחיל שיטה חדשה. הסיבוב הראשון של השיטה החדשה שוחק כטורניר ליגה רגיל בשני סיבובים בין 16 קבוצות הליגה. בתום העונה הסדירה חולקו הקבוצות לשתי ליגות נפרדות בנות שמונה קבוצות כל אחת, על פי מיקומן בסיבוב הראשון (הממוקמות במיקומים אי-זוגיים בליגה אחת, הממוקמות במקומות זוגיים בליגה שנייה), ותוך שמירה על מאזנן בסיבוב זה. בתום הסיבוב השני, הראשונה בכל קבוצה מעפילה לצמד משחקי גמר עונתי, בו נקבעת האלופה. ב-2014 הוחזרה שיטת האפרטורה וקלאוסורה, כולל גמר עונתי לקביעת האלופה.

בעונת 2003 זכתה לראשונה קבוצה פרואנית במפעל יבשתי, והייתה זו דווקא נציגת העיר קוסקו, סיינסיאנו, שזכתה בקופה סודאמריקנה, עם ניצחון על ריבר פלייט בגמר. ב-2004 השלימה זכייה ברקופה סודאמריקאנה, עם ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על בוקה ג'וניורס.

ב-2018 החליטה התאחדות הכדורגל הפרואנית על שינוי במבנה הליגה ועל הפיכתה לגוף המארגן מעל ה-ADFP, וכן על שינוי שם הליגה לליגה דה פוטבול פרופסיונל החל מעונת 2019.

קבוצות הליגה לעונת 2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הקבוצה עיר אצטדיון תכולה
אוניברסידד טכניקה דה קחאמרקה קחאמרקה הרואס דה סן רמון 18,000
אוניברסידד סן מרטין לימה אלברטו גייארדו 18,000
אוניברסידד ססאר ואייחו טרוחיו מנסיצ'ה 25,000
אוניברסיטריו דה דפורטס לימה מונומנטל 80,093
אייקוצ'ו אייקוצ'ו סיודאד דה קומאנה 15,000
אליאנסה אוניברסידד ואנוקו הרקליו טאפיה 15,000
אליאנסה לימה לימה אלחנדרו וייאנואבה 35,000
אתלטיקו גראו פיורה מוניסיפל דה ברנאל 7,000
בינסיונל חוליאקה גיירמו בריסניו רוסאמדינה 20,030
דפורטיבו יקואבמבה פאטאס - -
דפורטיבו מוניסיפל ואצ'ו סגונדו אראנדה טורס 8,000
מלגאר ארקיפה וירגן דה צ'אפי 60,000
סיינסיאנו קוסקו גרסילאסו 42,056
ספורט בויס קייאו מיגל גראו 15,000
ספורט ואנקאיו ואנקאיו אסטאדיו ואנקאיו 20,000
ספורטינג קריסטל לימה אלברטו גייארדו 18,000
קוסקו קוסקו גרסילאסו 42,056
קנטולאו קייאו מיגל גראו 15,000
קרלוס א. מנוצ'י טרוחיו מנסיצ'ה 25,000
קרלוס סטיין צ'יקלאיו - -

שיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגה משתתפות עשרים קבוצות, וכל עונה מתחלקת לשלושה חלקים - אפרטורה, קלאוסורה ושלב פלייאוף. בשלב האפרטורה נפגשות ביניהן כל הקבוצות פעם אחת, ובסך הכול במשך 19 מחזורים. בטורניר הקלאוסורה שוב נפגשות הקבוצות פעם אחת, הפעם בסדר ביתיות הפוך, כאשר הניקוד מהאפרטורה לא נצבר לשלב השני. בתום שני השלבים, מעפילות אלופות כל שלב, בנוסף לשתי הקבוצות המדורגות במיקומים הגבוהים ביותר בטבלה המצטברת של שני הסיבובים, לשלב הפלייאוף. אם אותה קבוצה זוכה בשני הטורנירים, הפלייאוף מבוטל ואותה קבוצה מוכרזת כאלופת העונה.

שלב הפלייאוף מכריע את זהות האלופה, והוא מתחיל בשלב חצי הגמר, בו שתי המדורגות גבוה ביותר בטבלה המצטברת בוחרות איזה מהמשחקים (ראשון או גומלין) לארח בביתה. שלבי חצי הגמר והגמר משוחקים במתכונת בית-חוץ, כאשר אם לא הושגה הכרעה בתום שני המפגשים, מתקיים משחק שלישי באצטדיון נייטרלי.

ארבע הקבוצות בעלות המאזן החלש ביותר, יורדות בתום העונה לליגת המשנה.

השתתפות במפעלים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרו שמונה נציגות במפעלים היבשתיים. הליגה הפרואנית שולחת ארבע נציגות לגביע ליברטדורס, וארבע נציגות לקופה סודאמריקנה.

אלופות הליגה לפי עונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן החובבני (1912 - 1950)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה אלופה סגנית
1912 לימה קריקט אסוסיאסיון
1913 חורחה צ'אבס לימה קריקט
1914 לימה קריקט ספורט אליאנסה
1915 ספורט חוסה גאלבס אתלטיקו פרואנו
1916 ספורט חוסה גאלבס חורחה צ'אבס
1917 חואן ביילובוצ'יץ' ספורט אליאנסה
1918 ספורט אליאנסה חורחה צ'אבס קייאו
1919 ספורט אליאנסה סאאנס פנייה
1920 ספורט אינקה ספורט פרוגרסו
1921 ספורט פרוגרסו חורחה צ'אבס קייאו
1922 לא התקיים
1923
1924
 
עונה אלופה סגנית
1925 לא התקיים
1926 ספורט פרוגרסו טרפאקה פרוקאריל
1927 אליאנסה לימה אוניון בואנוס איירס
1928 אליאנסה לימה פדרסון אוניברסיטריה
1929 פדרסיון אוניברסיטריה סירקולו ספורטיבה איטליאנה
1930 אתלטיקו צ'לאקו אליאנסה לימה
1931 אליאנסה לימה ספורטינג טבאקו
1932 אליאנסה לימה פדרסון אוניברסיטריה
1933 אליאנסה לימה אוניברסיטריו דה דפורטס
1934 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
1935 ספורט בויס אליאנסה לימה
1936 לא התקיים
1937 ספורט בויס אליאנסה לימה
 
עונה אלופה סגנית
1938 דפורטיבו מוניסיפאל ספורט בויס
1939 אוניברסיטריו דה דפורטס מריסקאל סוקרה
1940 דפורטיבו מוניסיפאל אוניברסיטריו דה דפורטס
1941 אוניברסיטריו דה דפורטס דפורטיבו מוניסיפאל
1942 ספורט בויס דפורטיבו מוניסיפאל
1943 דפורטיבו מוניסיפאל אליאנסה לימה
1944 מריסקאל סוקרה דפורטיבו מוניסיפאל
1945 אוניברסיטריו דה דפורטס דפורטיבו מוניסיפאל
1946 אוניברסיטריו דה דפורטס דפורטיבו מוניסיפאל
1947 אתלטיקו צ'לאקו דפורטיבו מוניסיפאל
1948 אליאנסה לימה אתלטיקו צ'לאקו
1949 אוניברסיטריו דה דפורטס מריסקאל סוקרה
1950 דפורטיבו מוניסיפאל ספורט בויס

העידן המקצועני (1951 - )[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה אלופה סגנית
1951 ספורט בויס דפורטיבו מוניסיפאל
1952 אליאנסה לימה ספורט בויס
1953 מריסקאל סוקרה אליאנסה לימה
1954 אליאנסה לימה ספורטינג טבאקו
1955 אליאנסה לימה אוניברסיטריו דה דפורטס
1956 ספורטינג קריסטל אליאנסה לימה
1957 סנטרו איקווניו אתלטיקו צ'לאקו
1958 ספורט בויס אתלטיקו צ'לאקו
1959 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורט בויס
1960 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורט בויס
1961 ספורטינג קריסטל אליאנסה לימה
1962 אליאנסה לימה ספורטינג קריסטל
1963 אליאנסה לימה ספורטינג קריסטל
1964 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
1965 אליאנסה לימה אוניברסיטריו דה דפורטס
1966 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורט בויס
1967 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורטינג קריסטל
1968 ספורטינג קריסטל חואן אאוריץ'
1969 אוניברסיטריו דה דפורטס דפנסור אריקה
1970 ספורטינג קריסטל אוניברסיטריו דה דפורטס
1971 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
1972 ספורטינג קריסטל אוניברסיטריו דה דפורטס
1973 דפנסור לימה ספורטינג קריסטל
 
עונה אלופה סגנית
1974 אוניברסיטריו דה דפורטס אוניון ואראל
1975 אליאנסה לימה אלפונסו אוגארטה
1976 אוניון ואראל ספורט בויס
1977 אליאנסה לימה ספורטינג קריסטל
1978 אליאנסה לימה אוניברסיטריו דה דפורטס
1979 ספורטינג קריסטל אתלטיקו צ'לאקו
1980 ספורטינג קריסטל אתלטיקו טורינו
1981 מלגאר דפורטיבו מוניסיפאל
1982 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
1983 ספורטינג קריסטל מלגאר
1984 ספורט בויס אוניברסיטריו דה דפורטס
1985 אוניברסיטריו דה דפורטס אוניברסידד טכניקה דה קחאמרקה
1986 סן אגוסטין אליאנסה לימה
1987 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
1988 ספורטינג קריסטל אוניברסיטריו דה דפורטס
1989 אוניון ואראל ספורטינג קריסטל
1990 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורט בויס
1991 ספורטינג קריסטל ספורט בויס
1992 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורטינג קריסטל
1993 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
1994 ספורטינג קריסטל אוניברסיטריו דה דפורטס
1995 ספורטינג קריסטל אוניברסיטריו דה דפורטס
1996 ספורטינג קריסטל אליאנסה לימה
 
עונה אלופה סגנית
1997 אליאנסה לימה אוניברסיטריו דה דפורטס
1998 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורטינג קריסטל
1999 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
2000 אוניברסיטריו דה דפורטס ספורטינג קריסטל
2001 אליאנסה לימה סיינסיאנו
2002 ספורטינג קריסטל אוניברסיטריו דה דפורטס
2003 אליאנסה לימה ספורטינג קריסטל
2004 אליאנסה לימה ספורטינג קריסטל
2005 ספורטינג קריסטל סיינסיאנו
2006 אליאנסה לימה סיינסיאנו
2007 אוניברסידד סן מרטין קורונל בולוגנסי
2008 אוניברסידד סן מרטין אוניברסיטריו דה דפורטס
2009 אוניברסיטריו דה דפורטס אליאנסה לימה
2010 אוניברסידד סן מרטין לאון דה ואנוקו
2011 חואן אאוריץ' אליאנסה לימה
2012 ספורטינג קריסטל ריאל גרסילאסו
2013 אוניברסיטריו דה דפורטס ריאל גרסילאסו
2014 ספורטינג קריסטל חואן אאוריץ'
2015 מלגאר ספורטינג קריסטל
2016 ספורטינג קריסטל מלגאר
2017 אליאנסה לימה ריאל גרסילאסו
2018 ספורטינג קריסטל אליאנסה לימה
2019 בינסיונל אליאנסה לימה

תארים לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה מספר זכיות זכייה אחרונה מספר סגנויות סגנות אחרונה
אוניברסיטריו דה דפורטס 26 2013 14 2008
אליאנסה לימה 23 2017 23 2019
ספורטינג קריסטל 19 2018 13 2015
ספורט בויס 6 1984 9 1991
דפורטיבו מוניסיפאל 4 1950 8 1981
אוניברסידד סן מרטין 3 2010 0 -
אתלטיקו צ'לאקו 2 1947 4 1979
מלגאר 2 2015 2 2016
מריסקאל סוקרה 2 1953 2 1949
לימה קריקט 2 1914 1 1913
אוניון ואראל 2 1989 1 1974
ספורט פרוגרסו 2 1926 1 1920
ספורט חוסה גאלבס 2 1916 0 -
  • שמונה מועדונים זכו באליפות אחת כ"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]