ליגת העל הפרואנית
_logo.png){kind=logo} | |
| שם מלא | ליגה 1 דה פוטבול פרופסיונל |
|---|---|
| כינוי | ליגה 1 |
| תחום | כדורגל |
| ארגון |
פדרציית הכדורגל של פרו  |
| מדינות |
 פרו |
| קונפדרציה | CONMEBOL |
| קבוצות | 20 |
| תקופת הפעילות | 1912–הווה (כ־112 שנים) |
| אלופה נוכחית | אליאנסה לימה (2021) |
| מירב הזכיות | אוניברסיטריו דה דפורטס (26) |
| מפעל מקביל | הגביע הפרואני |
| מפעל נמוך |
הליגה השנייה בפרו |
| ADPF | |
  | |
ליגת העל הפרואנית (בספרדית: Liga 1 de Fútbol Profesional, הליגה הראשונה של הכדורגל המקצועני) היא ליגת הכדורגל הבכירה בפרו. בליגה משחקות 20 קבוצות, והיא מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הפרואנית.
הליגה נוסדה ב-1912 והפכה למקצוענית ב-1951. עד-1966 השתתפו בה רק קבוצות מהערים הגדולות לימה וקייאו, והחל מאותה השנה הורחבה והכילה מועדונים מרחבי המדינה כולה. החל משנת 2014 מתנהלת הליגה בשיטת אפרטורה וקלאוסורה, כפי שהתנהלה בין השנים 1997 ל-2008. עם זאת, בכל עונה נקבעת אלופה אחת, בפלייאוף שנקבע בהתאם לתוצאות האפרטורה והקלאוסורה.
האלופה המכהנת (2019) היא דפורטיבו בינסיונל, שגברה בגמר הפלייאוף 3–4 על אליאנסה לימה בסיכום שני מפגשים, וזכתה בתואר הראשון בתולדותיה. שיאנית הזכיות, עם 26 תארים, היא אוניברסיטריו דה דפורטס, שזכתה בתואר לראשונה ב-1929. אוניברסיטריו, אליאנסה לימה וספורטינג קריסטל זכו ביחד בכמחצית מכמות התארים בהיסטוריה של הליגה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועדונים הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכדורגל הגיע לפרו במהלך המאה ה-19, על ידי תושבים בריטים מהעיר לימה. הכדורגלנים הראשונים בפרו היו תושבים בריטים, מלחים בריטים שעצרו בעיר הנמל קייאו ופרואנים מהמעמד הגבוה שנחשפו לענף במדינות זרות. משחק הכדורגל המוכר הראשון בפרו התקיים ב-7 באוגוסט 1882 בין אזרחים בריטים לפרואנים, במגרש סנטה סופיה, ששימש אז את לימה קריקט. בזמן בו ההתעניינות בספורט גברה אצל פרואנים מהמעמד הגבוה, הוקמו מספר מועדונים מקומיים, ייחודיים או משולבים, שעסקו בין ביתר בקריקט, טניס, וכן ענפי ספורט ימי כגון חתירה. אוניון קריקט היה למועדון הראשון שהחל לשלב את ענף הכדורגל בין תחומי עיסוקו, ואחריו התווספו מועדונים נוספים כמו לימה קריקט (שהתעסק עד אז בקריקט ובטניס), רגאטאס לימה וסיקליסטה לימה.
בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 גברה ההתעניינות בענף בקרב קבוצות של סטודנטים, שהחלו להקים מועדונים, מעורבים או משויכים למוסדות. כך, ב-9 ביוני 1902 הוקם מועדון אתלטיקו צ'לאקו, על ידי סטודנטים מאינסטיטוטו צ'לאקו, מועדון שהפך עם הזמן למועדון הייצוגי של העיר קייאו. מוסדות לימודיים, כמו אוניברסיטת סן מרקוס, החלו לאמץ תחרויות בין קבוצות שהוקמו בפקולטות השונות של המוסד, תחרויות שהחלו כבר ב-1899. עם הזמן, קבוצת פקולטה אחת בחרה להיפרד מהתחרות הפנימית ולהקים מועדון כדורגל עצמאי, שהיום ידוע כאוניברסיטריו דה דפורטס, מהמועדונים המצליחים בפרו בכל הזמנים. מועדונים נוספים שאינם מעורבים במוסדות לימודיים החלו גם הם לקום, ואחד מהם היה ספורט אליאנסה, הידוע כיום כאליאנסה לימה, שהוקם על ידי איטלקים וסינים ממעמד הפועלים בלימה ב-1901.
הליגה הפרואנית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תקופה בה התקיימו טורנירי כדורגל אקראיים ומקומיים, החל להתפתח הרעיון להקמת ליגה מוסדרת. ב-1912, פנתה קבוצת ספורטינג מיראפלורס למספר מועדונים מהערים לימה וקייאו בהצעה להקים תחרות בפורמט ליגה. על אף סירובן של הקבוצות מקייאו להצטרף, הביקוש להצטרפות לליגה היה גדול והביא להקמתן של ליגה ראשונה ושנייה, שכללו שמונה מועדונים כל אחת. עונת 1912 יצאה לדרך ב-5 במאי באותה השנה, וקבוצת לימה קריקטה הוכתרה לאלופת פרו הראשונה.
הליגה התקיימה ללא הפרעה במשך עשר עונות, בהן הכותרו שבע אלופות שונות. היחידה מבין האלופות ששרדה בליגות המקצועניות היא ספורט אליאנסה, כיום אליאנסה לימה. לאחר כעשור פורקה הליגה עקב מחלוקות בין המועדונים, והתחרות לא התקיימה בין 1922 ל-1925.
העידן החובבני החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1922, כשנה לאחר פירוק הליגה, הוקמה רשמית התאחדות הכדורגל הפרואנית. היא צורפה כחברה בפיפ"א ב-1924, וכשנה לאחר מכן הצטרפה כחברה בקונמבול. ב-1926 הוקמה הליגה מחדש, בצירופן של קבוצות מקייאו, אך בשתי עונותיה הראשונות סבלה מפרישה של קבוצות רבות במהלך העונה. כך קרה שבעונת 1926 זכתה ספורט פרוגרסו באליפות השנייה שלה לאחר ששיחקה שישה משחקים בלבד. עונה לאחר מכן זכתה אליאנסה לימה באליפות השלישית בתולדותיה, לאחר ששיחקה שלושה משחקי ליגה בלבד כדי לזכות בתואר.
בעונת 1928 חזרה הליגה לפעילות מלאה, לאחר שהורחבה ל-19 קבוצות וחולקה לשני בתים. בעונה זו התקיים הקלאסיקו הפרואני הראשון, בין אוניברסיטריו דה דפורטס (אז בשם פדרסיון אוניברסיטריה) ואליאנסה לימה, בו ניצחה פדרסיון 0–1. בסיום השלב הראשון העפילו מובילות הבתים לבית גמר בן חמש קבוצות, שהסתיים בשוויון נקודות בין אוניברסיטריו לאליאנסה, והליגה הוכרעה בצמד משחקי גמר בין המועדונים לטובתה של אליאנסה. עונה לאחר מכן זכתה פדרסיון באליפות הראשונה בתולדותיה. בעונת 1930 חל שינוי נוסף בפורמט והליגה חולקה לשלושה בתים בני ארבע קבוצות, כאשר המנצחת בכל בית מעפילה לטורניר הגמר. בעונה זו זכתה הפכה אתלטיקו צ'לאקו לאלופה הראשונה מקייאו.
בשלוש העונות הבאות זכתה אליאנסה לימה באליפות, והייתה קרובה לזכות באליפות רביעית ברציפות, בעונת 1934 שהפכה לעונת מחלוקת. בתקופה זו, במקביל לליגה הראשונה, שוחקו טורנירים מקומיים מקבילים, והוחלט שרבע מכמות הנקודות שהושגו בטורניר המקומי יתווספו לניקוד הליגה של כל קבוצה. אליאנסה לימה ואוניברסיטריו סיימה את העונה עם 21 נקודות כל אחת, אך בטורניר המקומי השיגה אליאנסה 23 נקודות לעומת 22 של יריבתה, וסיימה ראשונה בטבלה המשוקללת בפער של 0.25 נקודות מיריבתה. מאמן אוניברסיטריו, פלסידו גלינדו, הגיש עתירה להתאחדות הפרואנית כנגד זכייתה של אליאנסה בפער כה קטן, במיוחד שהושג מטורניר משני. ההתאחדות ניצלה את כינוס הקונגרס של קונמבול בלימה באותה תקופה והציגה את המקרה לאנשי מקצוע נוספים מהיבשת, ולבסוף פסקו על קיום משחק גמר שיכריע את זהות האלופה. מסיבות שונות, לא התקיים המשחק עד ליולי 1935, אז גברה אוניברסיטריו 1–2 על אליאנסה וזכתה בתואר השני בתולדותיה. על אף ניסיונות חוזרים ונשנים של אליאנסה ואוהדיה להכיר בקבוצה כאלופת העונה, ההתאחדות הפרואנית והגוף המנהל של הליגה הבכירה מכירים באוניברסיטריו כאלופה הרשמית של אותה העונה.
הליגה עברה שינויים נוספים בפורמט ובזכויות הניהול, והתנהלה ברציפות כליגה חובבנית עד לעונת 1950, למעט עונת 1936 שלא התקיימה עקב השתתפותה של פרו באולימפיאדת ברלין.
העידן המקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1951 עברה הליגה הבכירה לארגונה של ה-ACF (אסוסיאסיון סנטראל דה פוטבול, ארגון הכדורגל המרכזי), והייתה לראשונה לליגה מקצוענית. ספורט בויס הפכה לאלופה הראשונה בעידן המקצועני בפרו, ואליאנסה לימה המשיכה את הדומיננטיות שלה גם בעידן זה, כשזכתה בשלוש מארבע העונות הבאות. ב-1955 הוקמה הקבוצה שעד מהרה הפכה למועדון צמרת, ספורטינג קריסטל, וכבר בעונת 1956, הראשונה שלה אי פעם, זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה.
ב-1960 הוקם המפעל היבשתי החדש, קופה דה קמפאונס (גביע האלופות, כיום גביע ליברטדורס), בהשתתפות אלופות היבשת ובהן אלופת פרו. בעונת הבכורה של המפעל לא השתתפה נציגה מפרו, אך עונה לאחר מכן, אוניברסיטריו, שזכתה באליפות בעונת 1960, הייתה לנציגת פרו הראשונה אי פעם במפעל כאשר ייצגה את המדינה בגביע ליברטדורס 1961. ב-1962 הוחלף שוב הגוף המארגן של הליגה, כאשר ה-ACF סיימה את תפקידה ובמקומה הפך ה-ADFP לגוף המארגן. ב-1965, בעקבות הרחבת גביע ליברטדורס, הצטרפה נציגה שנייה מפרו למפעל.
על אף הפיכתה של הליגה למקצוענית, עד ל-1965 שיחקו בה רק קבוצות מלימה ומקייאו. על כן, החליט הגוף המארגן על הרחבת הליגה לקבוצות מחוץ לשתי הערים הגדולות, מה שהוביל לשינוי שמה של הליגה לקמפאונטו דסנטרליסאדו (Campeonato Descentralizado, האליפות המבוזרת). ארבע קבוצות מפיורה, ארקיפה, איקה וטרוחיו הוזמנו להצטרף לליגה הראשונה, שהתרחבה מעשר ל-14 קבוצות. לקראת עונת הבכורה של המפעל המחודש, עונת 1966, נקבע כי רק קבוצה אחת מבין ארבע המצטרפות, זו הממוקמת במיקום הכי גבוה, תישאר בליגה. היתר, ביחד עם קבוצה "ותיקה" אחת, יירדו ליגה. במקביל, הוקם מפעל הגביע הפרואני (Copa Perú), שמטרתו לאפשר העפלה לליגה הבכירה לקבוצות מחוץ ללימה וקייאו, בעוד הליגה השנייה נותרה עבור מועדונים משתי ערים אלו בלבד.
המועדונים מחוץ לערים הגדולות, הידועים בשם פרובינסיאנוס (Provincianos, שם הנגזר ממקורותיהן של הקבוצות בפרובינציות של פרו), החלו להגיע להישגים טובים יותר כבר בעונה השלישית של הליגה המחודשת, עונת 1968, כאשר קבוצת חואן אאוריץ', מהעיר צ'יקלאיו, סיימה את העונה הסדירה בשוויון נקודות בפסגה עם ספורטינג קריסטל. האליפות הוכרעה במשחק פלייאוף בודד, בו ניצחה קריסטל 1–2, אך המיקום השני העניק לחואן אאוריץ' את הכרטיס לגביע ליברטדורס 1969, והפך אותה לנציגת הפרובינסיאנוס הראשונה במפעל היבשתי.
בעונת 1972 העפילה אוניברסיטריו לגמר גביע ליברטדורס, והייתה לנציגת פרו הראשונה אי פעם בגמר המפעל היבשתי. היא הדיחה בשלב הבתים את יריבתה המרה אליאנסה לימה ואת נציגות צ'ילה, אוניברסידד דה צ'ילה ואוניון סן פליפה. בבית חצי הגמר סיימה ראשונה לפני קבוצות הפאר מאורוגוואי, פניארול ונסיונל, שהייתה גם האלופה המכהנת. אוניברסיטריו נעצרה רק בגמר, כאשר הפסידה 1–2 בסיכום שני מפגשים לאינדפנדיינטה הארגנטינאית.
מבנה הליגה ושיטת ההכרעה עברו מספר שינויים במרוצת השנים, עד שב-1997 הונחלה שיטה ידועה בעיקר בארגנטינה, שיטת האפרטורה וקלאוסורה. עם זאת, לא הוכתרו שתי אלופות בכל עונה, אלא נקבע כי האליפות תוכרע במפגש גמר עונתי בין הזוכה בכל טורניר. בעונת הבכורה של הפורמט, עונת 1997, לא שוחק משחק גמר, מאחר שאליאנסה לימה זכתה בשני הטורנירים, ובכך קטעה רצף של 18 שנים ללא אליפות. עוד נקבע על פי השיטה, כי מפגש גמר יתקיים רק אם אלופת טורניר תסיים בין ארבע הראשונות (בהמשך שונה לשש הראשונות) בטורניר המקביל. בעונת 2002 זכתה ספורטינג קריסטל באליפות ללא משחק גמר, לאחר שסיימה שלישית באפרטורה וזכתה בקלאוסורה, בעוד זוכת האפרטורה, אוניברסיטריו, סיימה רק במקום ה-11 בקלאוסורה. לאחר שבעקבות חוק זה, בעונות 2007 ו-2008 זכתה אוניברסידד סן מרטין באליפות ללא משחק גמר, הוחלט לבטל את שיטת האפרטורה והקלאוסורה, ולהנחיל שיטה חדשה. הסיבוב הראשון של השיטה החדשה שוחק כטורניר ליגה רגיל בשני סיבובים בין 16 קבוצות הליגה. בתום העונה הסדירה חולקו הקבוצות לשתי ליגות נפרדות בנות שמונה קבוצות כל אחת, על פי מיקומן בסיבוב הראשון (הממוקמות במיקומים אי-זוגיים בליגה אחת, הממוקמות במקומות זוגיים בליגה שנייה), ותוך שמירה על מאזנן בסיבוב זה. בתום הסיבוב השני, הראשונה בכל קבוצה מעפילה לצמד משחקי גמר עונתי, בו נקבעת האלופה. ב-2014 הוחזרה שיטת האפרטורה וקלאוסורה, כולל גמר עונתי לקביעת האלופה.
בעונת 2003 זכתה לראשונה קבוצה פרואנית במפעל יבשתי, והייתה זו דווקא נציגת העיר קוסקו, סיינסיאנו, שזכתה בקופה סודאמריקנה, עם ניצחון על ריבר פלייט בגמר. ב-2004 השלימה זכייה ברקופה סודאמריקאנה, עם ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על בוקה ג'וניורס.
ב-2018 החליטה התאחדות הכדורגל הפרואנית על שינוי במבנה הליגה ועל הפיכתה לגוף המארגן מעל ה-ADFP, וכן על שינוי שם הליגה לליגה דה פוטבול פרופסיונל החל מעונת 2019.
קבוצות הליגה לעונת 2020[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הקבוצה | עיר | אצטדיון | תכולה |
|---|---|---|---|
| אוניברסידד טכניקה דה קחאמרקה | קחאמרקה | הרואס דה סן רמון | 18,000 |
| אוניברסידד סן מרטין | לימה | אלברטו גייארדו | 18,000 |
| אוניברסידד ססאר ואייחו | טרוחיו | מנסיצ'ה | 25,000 |
| אוניברסיטריו דה דפורטס | לימה | מונומנטל | 80,093 |
| אייקוצ'ו | אייקוצ'ו | סיודאד דה קומאנה | 15,000 |
| אליאנסה אוניברסידד | ואנוקו | הרקליו טאפיה | 15,000 |
| אליאנסה לימה | לימה | אלחנדרו וייאנואבה | 35,000 |
| אתלטיקו גראו | פיורה | מוניסיפל דה ברנאל | 7,000 |
| בינסיונל | חוליאקה | גיירמו בריסניו רוסאמדינה | 20,030 |
| דפורטיבו יקואבמבה | פאטאס | - | - |
| דפורטיבו מוניסיפל | ואצ'ו | סגונדו אראנדה טורס | 8,000 |
| מלגאר | ארקיפה | וירגן דה צ'אפי | 60,000 |
| סיינסיאנו | קוסקו | גרסילאסו | 42,056 |
| ספורט בויס | קייאו | מיגל גראו | 15,000 |
| ספורט ואנקאיו | ואנקאיו | אסטאדיו ואנקאיו | 20,000 |
| ספורטינג קריסטל | לימה | אלברטו גייארדו | 18,000 |
| קוסקו | קוסקו | גרסילאסו | 42,056 |
| קנטולאו | קייאו | מיגל גראו | 15,000 |
| קרלוס א. מנוצ'י | טרוחיו | מנסיצ'ה | 25,000 |
| קרלוס סטיין | צ'יקלאיו | - | - |
שיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שיטת הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בליגה משתתפות עשרים קבוצות, וכל עונה מתחלקת לשלושה חלקים - אפרטורה, קלאוסורה ושלב פלייאוף. בשלב האפרטורה נפגשות ביניהן כל הקבוצות פעם אחת, ובסך הכול במשך 19 מחזורים. בטורניר הקלאוסורה שוב נפגשות הקבוצות פעם אחת, הפעם בסדר ביתיות הפוך, כאשר הניקוד מהאפרטורה לא נצבר לשלב השני. בתום שני השלבים, מעפילות אלופות כל שלב, בנוסף לשתי הקבוצות המדורגות במיקומים הגבוהים ביותר בטבלה המצטברת של שני הסיבובים, לשלב הפלייאוף. אם אותה קבוצה זוכה בשני הטורנירים, הפלייאוף מבוטל ואותה קבוצה מוכרזת כאלופת העונה.
שלב הפלייאוף מכריע את זהות האלופה, והוא מתחיל בשלב חצי הגמר, בו שתי המדורגות גבוה ביותר בטבלה המצטברת בוחרות איזה מהמשחקים (ראשון או גומלין) לארח בביתה. שלבי חצי הגמר והגמר משוחקים במתכונת בית-חוץ, כאשר אם לא הושגה הכרעה בתום שני המפגשים, מתקיים משחק שלישי באצטדיון נייטרלי.
ארבע הקבוצות בעלות המאזן החלש ביותר, יורדות בתום העונה לליגת המשנה.
השתתפות במפעלים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפרו שמונה נציגות במפעלים היבשתיים. הליגה הפרואנית שולחת ארבע נציגות לגביע ליברטדורס, וארבע נציגות לקופה סודאמריקנה.
אלופות הליגה לפי עונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העידן החובבני (1912 - 1950)[עריכת קוד מקור | עריכה]
העידן המקצועני (1951 - )[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
|
תארים לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קבוצה | מספר זכיות | זכייה אחרונה | מספר סגנויות | סגנות אחרונה |
|---|---|---|---|---|
| אוניברסיטריו דה דפורטס | 26 | 2013 | 15 | 2020 |
| אליאנסה לימה | 24 | 2021 | 21 | 2019 |
| ספורטינג קריסטל | 20 | 2020 | 14 | 2021 |
| ספורט בויס | 6 | 1984 | 9 | 1991 |
| דפורטיבו מוניסיפאל | 4 | 1950 | 8 | 1981 |
| אוניברסידד סן מרטין | 3 | 2010 | — | — |
| אתלטיקו צ'לאקו | 2 | 1947 | 4 | 1979 |
| מלגאר | 2 | 2015 | 2 | 2016 |
| מריסקאל סוקרה | 2 | 1953 | 2 | 1949 |
| לימה קריקט | 2 | 1914 | 1 | 1913 |
| אוניון ואראל | 2 | 1989 | 1 | 1974 |
| ספורט פרוגרסו | 2 | 1926 | 1 | 1920 |
| ספורט חוסה גאלבס | 2 | 1916 | — | — |
| חואן אאוריץ' | 1 | 2011 | 2 | 2014 |
| חורחה צ'אבס | 1 | 1913 | 1 | 1916 |
| בינסיונל | 1 | 2019 | — | — |
| סנטרו איקווניו | 1 | 1957 | — | — |
| דפנסור לימה | 1 | 1973 | — | — |
| סן אגוסטין | 1 | 1986 | — | — |
| חואן ביילובוצ'יץ' | 1 | 1917 | — | — |
| ספורט אינקה | 1 | 1920 | — | — |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ליגת העל הפרואנית
| ליגות הכדורגל של אמריקה הדרומית (CONMEBOL) | |
|---|---|
|