תאודור סטיל
 | |
| לידה |
11 בספטמבר 1847 מחוז אוון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
24 ביולי 1926 (בגיל 78) אינדיאנה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
TC Steele Memorial Cemetery |
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות יפה, מינכן |
| תחום יצירה |
אימפרסיוניזם אמריקאי |
| זרם באמנות |
Hoosier Group |
| בן או בת זוג |
סלמה נויבאכר סטיל (1907–1926) |
  | |
תאודור קלמנט סטיל (באנגלית: Theodore Clement Steele; 11 בספטמבר 1847 - 24 ביולי 1926) היה צייר אימפרסיוניסטי אמריקאי, הידוע בציור בנופי אינדיאנה. סטיל היה חדשן ומוביל בציור אמריקני במערב התיכון. בנוסף לציור, תרם סטיל מאמרים, הרצאות פומביות ושעות שירות קהילתיות בנושאי אמנות. הוא גם היה מעורב בארגון כמו אגודת האמנים המערביים.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאודור סטיל נולד בסמוך לגוספורט במחוז אוון, אינדיאנה, ב-11 בספטמבר 1847, ילדם הבכור של סמואל המילטון והארייט ניואל אוונס סטיל.[1] אביו של סטיל היה מייצר אוכפים וחקלאי. בשנת 1852 עברה המשפחה לוואוולנד במחוז מונטגומרי, אינדיאנה, שם פיתח תיאודור סטיל עניין באמנות ולמד לצייר.
סטיל החל להתאמן באמנות פורמלית כילד במכון קולגיאט. בגיל שש עשרה המשיך את הכשרתו לאמנות במכללת אסברי (אוניברסיטת DePauw) בגרינלקל, אינדיאנה. סטיל למד זמן קצר בשיקגו, אילינוי וסינסינטי, אוהיו, לפני שחזר לאינדיאנה לצייר דיוקנאות בהזמנה.
נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1870 התחתן סטיל עם מרי אליזבת (ליבי) לקין. הזוג עבר למישיגן, שם נולד בנם רמברנדט, או ברנדט, בשנת 1870. הבת מרגרט (דייזי) נולדה בשנת 1872. זמן קצר לאחר לידתה של דייזי המשפחה עברה לאינדיאנפוליס, אינדיאנה. אף על פי שהיה קשה, סטיל הצליח לפרנס את משפחתו על ידי ציור דיוקנאות ושלטים מסחריים. בן נוסף, נולד באינדיאנפוליס בשנת 1879. אשתו אליזבת שסבלה מדלקת מפרקים שגרונית ושחפת, נפטרה בשנת 1899.
סטיל התחתן שנית עם סלמה לורה נובאכר, מחנכת לאומנות באינדיאנפוליס ב-9 באוגוסט 1907 באינדיאנפוליס. הזוג הטרי עברו מיד לבית שנבנה חדש, בן ארבעה חדרים, על יותר מ 700 דונם של אדמות גבעות במחוז בראון, אינדיאנה. בשנת 1910 רכש סטיל את שטח השטח הסמוך בגודל 150 דונם כתוספת. לתאודור וסלמה, שהייתה צעירה ממנו בעשרים וחמש שנים, לא היו ילדים יחד. היא נפטרה ב-28 באוגוסט 1945.[2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינכן, גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי לסייע לסטיל להשיג הכשרה נוספת באמנות באירופה, חברו ופטרונו לאמנות, הרמן ליבר, דאג לספק תמיכה כספית למשפחה כדי שתאודור סטיל יוכל ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות, מינכן. בתמורה לציורים עתידיים של סטיל, 13 פטרונים התחייבו כל אחד 100 דולר לתמיכה בלימודיו של סטיל. בשנת 1880 הפליגה משפחת סטיל לאירופה עם חבריהם, ג' אוטיס אדמס, קארי וולף, אוגוסט מצנר וסמואל ריצ'רדס.
בנוסף להכשרה באקדמיה המלכותית בילה סטיל שעות בלימוד הציורים של המאסטרים הישנים בגלריות במינכן. הוא צייר גם בחיק הטבע עם משפחתו ואמנים אחרים, כולל צייר הנוף של בוסטון ג'יי פרנק קורייר. סטיל נהנה לצייר בחוץ, אהבה שבאה לידי ביטוי ברבים מנופיו. לבקשתו של סטיל, נותני החסות שלו הרחיבו את תמיכתם הכספית כך שיוכל להמשיך בלימודים במינכן למשך שנתיים נוספות. סטיל השתמש גם בכספים שהרוויח מציורי עותקים של אמנים ידועים, כדי לשלם במשך מספר חודשים נוספים לפני שהמשפחה חזרה לאינדיאנה בשנת 1885.[3]
מרכז אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שובם לאינדיאנפוליס שכרה משפחת סטיל את אחוזת טינקר. סטיל החזיק סטודיו במרכז העיר, שם יכול היה לצייר ולהציג את עבודותיו בזמן שהתפרנס בעיקר כצייר דיוקנאות ומורה לאמנות. בסביבות 1886 היה לסטיל סטודיו שנבנה באחוזת טינקר, והבית, שהיה כבר נקודת ציון באינדיאנפוליס, הפך למוקד עבור קהילת האמנות המקומית.
ציוריו של סטיל הראו שינוי בולט בסגנון לאחר שובו ממינכן. ציורי מינכן של סטיל התאפיינו בצבעים כהים, עגומים וניגודים גדולים, אך עבודותיו באינדיאנה עברו בהדרגה ללוח צבעים בהיר וחי יותר. סטיל התעניין במיוחד בלכידת יופיו של הטבע באמצעות ביטויים של אור וצבע. ציוריו כללו סצנות עירוניות וכפריות ותארו שינויים בעונה כמו גם שינויי תנאי מזג אוויר - שלג, גשם או שמש. בעבודותיו של סטיל מופיעה "סימפתיה" ו"תפיסה טכנית של נושאיו מתוך הבנת ההיבטים הנישגבים של הטבע וההשפעה הגדולה של האור והאווירה. "
בנוסף לתערוכות מקומיות, האמנות של סטיל הוצגה מחוץ לאינדיאנה, כולל התערוכה השנתית השמינית של החברה היוקרתית של אמנים אמריקאים במוזיאון המטרופוליטן באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1886.
שנות ה-90 של המאה ה-19 היוו נקודת מפנה בקריירה של סטיל. בשנת 1890 פרסם סטיל את "תיק סטיל", שהכיל עשרים וחמישה הדפסים של ציורים שלו, כולל "הסירה", עבודתו עטורת הפרסים ממינכן. בשנת 1891 הצטרף פורסיית לסטיל כמדריך בבית הספר לאמנות באינדיאנה, שהקים סטיל בשנת 1889. סטיל המשיך ללמד שם עד שנת 1895, לפני שחזר לציור במשרה מלאה.
לאורך שנות ה -90 של המאה ה-19 צייר סטיל נופים בחודשים החמים וחזר לסטודיו בחורף לצייר דיוקנאות, שהיו עדיין מקור הכנסתו העיקרי. בנוסף, סטיל הציג באופן פעיל את עבודתו, העביר הרצאות ועזר לארגן את אגודת האמנים המערביים, שתערוכתם השנתית משכה תשומת לב לאומית. לימים התמנה סטיל לנשיא הארגון. סטיל צייר בחוץ ליד ורנון, ואז עבר לבלומינגטון במחוז מונרו, אינדיאנה, שם עשה כמה מהעבודות הטובות ביותר שלו.
בשנת 1898 קנו סטיל ואוטיס אדמס בית בברוקוויל, אינדיאנה, שמונה קילומטרים מזרחית למטמורה, כך שיוכלו להיות קרובים יותר לנופי האזור. הבית נקרא "ההרמיטאז '", הבית היה שקט, מבודד וסיפק מקום בו האמנים היו יכולים לעבוד ללא הפרעה. בשנת 1899 סטיל הצטרף לחבר השופטים שבחר בציורים אמריקאים שישלחו לתערוכה העולמית בפריז בשנת 1900, שצפויה למשוך אליה מיליוני מבקרים.
בשנת 1900 קיבל תואר שני מאוניברסיטת וואבש בקראפורדסוויל, אינדיאנה. באותה שנה קיבל איגוד האמנות של אינדיאנפוליס תרומה גדולה מג'ון הרון להקמת מוזיאון ובית ספר לאמנות בעיר. האגודה בחרה באחוזת טינקר, ביתו של סטיל באינדיאנפוליס, ורכשה את הנכס מבעל הבית שלו. סטודיו לאמנות של סטיל הפך לבית הספר הראשון לאומנות של הרון. סטיל חכר בית אחר באינדיאנפוליס.
בשנת 1902 נסעו סטיל ובתו דייזי לחוף המערבי לביקור משפחתי באורגון וקליפורניה. המסע בין המחוזות נתן השראה לסטיל לצייר יותר מתריסר יצירות יוצאות דופן. הוא הכניס כמה מציוריו בחוף המערבי לתערוכה השנתית השישית של אגודת האמנים המערביים, שהתקבלה היטב על ידי מבקרי אמנות. סטיל ובתו עשו נסיעה נוספת בשנת 1903.
שנה לאחר מכן סטיל הוזמן להיות שופט בוועדה לקראת היריד העולמי של סנט לואיס שנערך ב-1904. ארבעה מציוריו של נבחרו לתערוכה וחמישה ציורים נוספים הוצגו בבניין אינדיאנה. בביתו באינדיאנפוליס, סטיל היה מעורב באופן פעיל בתוכניות למוזיאון החדש של האגודה לאמנות. בית טינקר נהרס בשנת 1905 כדי לפנות מקום למכון לאמנות הרמון.
מחוז בראון, אינדיאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשסטיל בחן מקומות חדשים לצייר, הוא גילה אזור מבודד במחוז בראון, אינדיאנה, שם בנה בית סטודיו בגבעה על 240 דונם של אדמה, קילומטר וחצי דרומית לבלמונט, בין בלומינגטון לנשוויל, אינדיאנה. סטיל עבר לגור במעון הקיץ החדש עם אשתו השנייה, סלמה, באוגוסט 1907. המקום, אף שהוא לא התאים למטרות חקלאיות, סיפק לסטיל "יערות יפהפיים וגבעות ועמקים."
לאט לאט, עם הזמן, סטיל ומשפחתו פיתחו את רכושם במחוז בראון, ורכשו שטח נוסף וביצעו שיפורים נוספים בבית והקיפו אותו בגנים יפים, אסם גלריה, ועוד כמה מבני-חוץ. בני הזוג הפכו את מגוריהם לכל ימות השנה בשנת 1912
זמן קצר לפני מותה של סלמה בשנת 1945, היא תרמה את הנכס בשטח של 850 דונם, למחלקת השימור באינדיאנה כדי להקים אתר היסטורי ממלכתי לזכר בעלה. הנכס היה רשום בפנקס הלאומי של מקומות היסטוריים משנת 1973 כבית הסטודיו תאודור קלמנט סטיל.[4]
סטיל החזיק סטודיו באינדיאנפוליס, אך ביתו במחוז בראון הכפרי משך יותר ויותר מבקרים ואמנים אחרים לאזור. למרות מיקומו המרוחק, המבקרים באו מסקרנות לראות את היופי הנופי סביב ביתו של הצייר. נוכחותו של סטיל במחוז בראון, יחד עם אמנים אחרים כמו ויל ווטר, גוסטב באומן, דייל בסייר ואחרים, סייעה למשוך אמנים חדשים למושבה האמנות של מחוז בראון הצומחת.
המוניטין של סטיל בעולם האמנות המשיך להתפתח. בשנת 1913 הוא נבחר כאמן מקורב לאקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק, מה שאישר את מעמדו של סטיל כאמן האזורי המפורסם ביותר בתקופתו. שלושה מציוריו התקבלו בתערוכה הבינלאומית היוקרתית של פנמה-פסיפיק בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בשנת 1915.
שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1922 קיבל סטיל מינוי לאוניברסיטת אינדיאנה. סטיל ואשתו, סלמה, שכרו בית בבלומינגטון, אינדיאנה, בחודשי החורף, אך הם חזרו לביתם במחוז בראון בכל קיץ. בקמפוס, סטיל החזיק סטודיו בקומה העליונה של ספריית האוניברסיטה, שם הוא ואשתו אירחו את המבקרים והתלמידים יכלו לצפות בו מצייר.
סטיל המשיך להציג את אומנותו, כולל תערוכה גדולה שהתקיימה בשיקגו ואורגנה על ידי בנות אינדיאנה.
מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1925 לקה סטיל בהתקף לב. אף על פי שהתאושש והמשיך לצייר, הוא חלה ביוני שלאחר מכן ונפטר בבית במחוז בראון ב-24 ביולי 1926.
אפרו פוזר על צלע הר שהיה שמור לבית קברות משפחתי ליד בלמונט שבמחוז בראון, אינדיאנה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תאודור סטיל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Perry, Rachel Berenson. Paint and Canvas: A Life of T. C. Steele. Indianapolis: Indiana Historical Society Press, 2011
- ^ "T. C. Steele Home and Studio"
- ^ Steele, Selma N., Theodore L. Steele, and Wilbur D. Peat. The House of the Singing Winds: The Life and Work of T. C. Steele. 2nd ed. Indianapolis: Indiana Historical Society, 1989
- ^ "National Register of Historic Places Inventory Nomination Form: Theodore Clement Steele House and Studio"