תאטרו קומונאלה די פירנצה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית אופרה  |
| מיקום |
פירנצה |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1862 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1862 |
| תאריך פירוק |
2021 |
| אדריכל |
Telemaco Bonaiuti |
| קואורדינטות | 43°46′30″N 11°14′20″E / 43.775°N 11.239°E |
|
(למפת פירנצה רגילה) .svg)  תאטרו קומונאלה די פירנצה | |
  | |
תאטרו קומונאלה די פירנצה (באיטלקית: Teatro Comunale di Firenze) או תאטרו דל מאג'ו מוזיקאלה פיורנטינו (באיטלקית: Teatro del Maggio Musicale Fiorentino) הוא בית אופרה בפירנצה, איטליה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאטרו נבנה במקור כאמפיתיאטרון תחת כיפת השמים, ה"פוליטאמה פיורנטינו ויטוריה עמנואלה" שנחנך ב-17 במאי 1862 בהפקה של לוצ'יה דלה מרמור של דוניצטי והיה בעל תפוסה של 6,000 איש.[1] האמפיתיאטרון היה למוקד חיי התרבות בעיר. לאחר סגירתו עקב שרפה, נפתח מחדש באפריל 1864 וקורה בגג ב-1882. בשנת 1911 חובר הן לחשמל והן להסקה.[2]
בשנת 1930 השתלטו רשויות העיר על התיאטרון ושינו את שמו ל"תאטרו קומונאלה". בהפצצה בתקופת מלחמת העולם השנייה נגרמו לבניין נזקים קשים ובעיות נוספות הביאו לסגירתו למשך שלוש שנים ב-1958. לבסוף, במאי 1961, נפתח שוב התיאטרון, לאחר שיפורים ושכלולים, בדון קרלו של ורדי. הוא היה לאודיטוריום סגלגל בן 2,000 מושבים ובו מתחם תזמורת גדול, יציע תאים אחד, ושני יציעים רחבים, מעגליים למחצה, המסגירים את מקורו של הבניין כאמפיתיאטרון.[2]
כאשר התהדק הקשר של התיאטרון עם פסטיבל המוזיקה הראשון והחשוב ביותר באיטליה, מאג'ו מוזיקלה פיורנטינו השנתי, שהחל שנת 1931 כפסטיבל תלת-שנתי ונעשה, פרט לשנות המלחמה, לשנתי לאחר 1937, השתנה שוב שמו ל"תאטרו דל מאג'ו מוזיקלה פיורנטינו".
המאג'ו מוזיקלה סבל מקשיי מימון, שאילצו את ההנהלה לבחור בין קיצוץ במספר העובדים, שהיה מביא לשביתות וטלטלות בניהולו, לבין הפחתת ההפקות במהלך העונה. הנהלת התיאטרון פנתה במגבית לציבור בחיפוש אחר תומכים חדשים, בעיקר מקרב אזרחים פרטיים. לעידוד התרומות, הובטחו לתומכים תמריצים בצורת אזכור שמותיהם בתוכנייה, מקומות טובים יותר, רכישה מוקדמת של כרטיסים ונוכחות בחזרות ובקבלות-פנים. מספר התומכים העיקריים כיום הוא כשלושים בלבד, כפועל יוצא מגודל העיר פירנצה, הקטנה יחסית לערים אחרות באיטליה, המנהלות בעצמן את בתי האופרה שלהן בתמיכה פרטית.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lynn, Karyl Charna, Italian Opera Houses and Festivals, Lanham, Maryland: Scarecrow Press, 2005, pp. 161-2. ISBN 0-8108-5359-0
- ^ 1 2 3 Lynn, p. 162.