ג'וזפה ורדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וזפה ורדי
Giuseppe Verdi
דיוקן מאת ג'ובאני בולדיני מ-1883
דיוקן מאת ג'ובאני בולדיני מ-1883
לידה 10 באוקטובר 1813
הקיסרות הראשונההקיסרות הראשונה רונקולה (אנ'), הקיסרות הראשונה
פטירה 27 בינואר 1901 (בגיל 87)
ממלכת איטליהממלכת איטליה מילאנו, ממלכת איטליה
מקום קבורה Casa de Riposo por Musicisti עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1830 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית, אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירות ידוע 45
בן או בת זוג Margherita Barezzi (4 במאי 183619 ביוני 1840)
ג'וזפינה סטרפוני (29 באוגוסט 185914 בנובמבר 1897) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד (1847)
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה
  • מסדר המג'ידיה
  • אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי
  • צלב המפקד של מסדר פרנץ יוזף
  • פור לה מריט
  • המסדר האזרחי של סבויה
  • מסדר סטניסלב הקדוש
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס
  • מסדר סטניסלב הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזפה פורטונינו פרנצ'סקו ורדיאיטלקית: Giuseppe Fortunino Francesco Verdi‏; 10 באוקטובר 181327 בינואר 1901) היה מלחין איטלקי, נחשב לאחד מגדולי מחברי האופרות בכל הזמנים.

ג'וזפה ורדי

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזפה ורדי נולד בשנת 1813 בכפר רוֹנְקוֹלָה שליד העיירה בּוּסֶטוֹ בדוכסות פארמה למשפחה ענייה. אביו היה בעל פונדק, ואמו הייתה טוות חוטים. כבר בילדותו התעניין ורדי הצעיר במוזיקה, ולמד אצל נגן העוגב בכנסייה המקומית. כעבור שלוש שנים, בן 12, תפס את מקומו במשרה זו, נגן העוגב בכנסיית רונקולה, והתמיד בה במשך שש שנים, גם לאחר שעבר לגור בבוסטו אצל ידיד המשפחה. כאשר למד בבית-הספר הישועי בבוסטו, המשיך בלימודי המוזיקה שלו אצל פרדיננדו פּרוֹבֶזִי, נגן העוגב של הקתדרלה בבוסטו ומנהל "החברה הפילהרמונית".[1]

פרובזי, שהיה מוזיקאי מוכשר, מלחין ולבריתן, החל להעביר לידי ורדי הצעיר חלק מחובות משרתו, ואף איפשר לו לנצח על הפילהרמונית, פעילות מעשית שהעשירה את הידע המוזיקלי שלו. בתקופה זו החל גם להלחין, ובין השאר כתב בשנת 1828 אוברטורה ושירי לכת. בתפקידו כמנצח התוודע ורדי ליצירותיהם של כמה מגדולי המלחינים, בהם ניקולא פורפורה, יוזף היידן וג'ואקינו רוסיני, ופיתח גישה של בעל מלאכה מצפוני ואחראי אל עיסוקו כמוזיקאי, גישה שאפיינה את דרכו לאורך כל חייו. סוחר מקומי בשם אנטוניו בארצי, שהיה חובב מוזיקה, תמך בו ועודד אותו בלימודיו. בשנת 1829 הגיעו בארצי ופרובזי למסקנה, שבוסטו איננה יכולה עוד לתרום להתפתחותו של המוזיקאי הצעיר והמחונן, ובעזרת מלגה ממוסד מקומי, יצא ורדי להמשיך בלימודיו במילאנו. מאוחר יותר, בשנת 1836, התחתן ורדי עם בתו של בארצי, מרגריטה.[2]

תחילת הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 18 ביקש להתקבל לקונסרבטוריון של מילאנו, אך נדחה בשל גילו המבוגר יחסית ומשום שלא הרשים את הבוחנים בכישורי הנגינה שלו. הדבר לא החליש את רצונו ללמוד מוזיקה, ולאחר שלמד באופן פרטי אצל המנצח השני של בית האופרה "לה סקאלה", חיבר את האופרה הראשונה שלו, "אוברטו", שהתקבלה יפה על ידי הקהל. ההצלחה הובילה להזמנה של שלוש אופרות נוספות, אך הראשונה שבהן, האופרה הקומית "מלך לשעה", נכשלה. רק כתיבתה של האופרה "נבוכדנצר" הידועה בשמה האיטלקי "נבוקו" מ-1842, הצילה את המוניטין שלו ואף פרסמה אותו ברבים. בזמן הפקת האופרה מתו שני ילדיו, ואחריהם גם אשתו. רק בזכות תמיכת ידידיו הצליח לעבור את התקופה הזו, שהייתה הקשה בחייו, ובעידוד הצלחתה של "נבוקו" המשיך להלחין ולחתור להישגים גבוהים עוד יותר.[3]

מיד לאחר ההצלחה של "נבוכדנצר" כתב ורדי עוד שתי אופרות: "הלומברדים" ו"ארנאני", אשר פרסמו אותו לא רק באיטליה אלא גם בכל אירופה.

האחרונה באופרות המוקדמות של ורדי היא "מקבת'" (1847), על פי הטרגדיה של שייקספיר, מקבת'. ב"מקבת'" שבר ורדי כלל גדול של האופרה האיטלקית, שאין אופרה ללא סיפור אהבה בתוכה. באופרה זו שם ורדי דגש על ההיבטים הדרמטיים של היצירה, בניגוד לקודמיו, רוסיני, דוניצטי ובליני, שנהגו לרומם את הזמרים בכתיבת אריות ראוותניות להבלטת יכולותיהם הקוליות. ורדי, בניגוד להם, חיפש "זמרת בעלת קול מחוספס, צרוד וקודר, שיש בו שמץ של שטניות" לתפקיד ליידי מקבת'.[4]

הקשר הרומנטי עם ג'וספינה סטרפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוספינה סטרפוני, ילידת 1815, הייתה זמרת סופרן אטלקיה שקשריה עם ורדי היו מקצועיים בתחילה. היא שרה את תפקיד אביגיל בנבוקו ובאופרה אוברטו ב 1839. הייתה לה קריירה אופראית מוצלחת אך קצרה וכאשר קולה החל להדרדר, היא עברה להתגורר בפריז ולימדה פיתוח קול. ב-1847 היא נפגשה שם שוב עם ורדי, בעת שעסק בהפקת האופרה "ירושלים". הם התאהבו ועד מהרה עברו לגור ביחד, אם כי נישאו רק ב 1859. נראה שסטרפוני, קתולית אדוקה, הרגישה שהיא לא ראויה להיות אשתו של ורדי, תחושה ששייתכן שגם ורדי חש אותה. יש הסוברים שהנישואים נדחו עד שבנה הגיע לבגרות ב-1859. אהבתה, תמיכתה ועזרתה המעשית למען ורדי, למעלה מחצי מאה, היו משמעותיות ביותר, למרות היותו בעל לא קל.[5]

האופרות האמצעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות החמישים של המאה התשע עשרה, חשב ורדי על פרישה מוקדמת, בסגנון ג'ואקינו רוסיני. ברם, סטרפוני שכנעה אותו להמשיך וליצור, והתוצאה לא איחרה לבוא בדמות האופרה הנודעת "ריגולטו". אחריה באו לה טרוויאטה, "הטרובדור", "נשף המסכות" ו"כוחו של גורל". בשונה מהאופרות המוקדמות שלו, באופרות אלה הדמויות והעלילה היו הרבה יותר עמוקות והעידו על התקדמותו של ורדי ועל הדרך שעבר. בתקופה זו כתב ורדי גם שתי אופרות בסגנון הגראנד אופרה הצרפתית שהן, "דון קארלוס" ו"ערביות סיציליאניות". בכך הוכיח ורדי את יכולתו להתאים את סגנון כתיבתו לקהל עבורו נכתבה האופרה, (ה"גראנד אופרה" הייתה נפוצה מאוד בפריז של אמצע המאה ה-19) אך כל זאת מבלי להתפשר בסגנון האמנותי, או במסר שרצה להביע באופרות אלה.[4]

אחרונת האופרות האמצעיות של ורדי היא האופרה "אאידה", הדעה הרווחת היא שהיצירה נכתבה לכבוד פתיחתה של תעלת סואץ, אך האופרה נכתבה להזמנת הח'דיו איסמעיל פאשה, והוצגה בבכורה עולמית בבית האופרה הח'דיוי.Verdi: Facts, compositions and biography on the great composer, Classic FM (באנגלית) האופרה הוצגה רק שנתיים מאוחר יותר, ב-1871. כמו כן, באותה תקופה כתב ורדי את הרקוויאם המפורסם שלו לזכר המשורר אלסנדרו מנצוני. בעקבות הדרך בה נתקבלו הן "אאידה" והן הרקויאם בציבור הרחב (הצלחתן הייתה כה עצומה ומסחררת עד שוורדי חשב, שהקהל התייחס אליהן בצורה זולה והמונית מדי, שלא הייתה לרוחו)[4] החליט ורדי לחדול סופית מכתיבת מוזיקה והשתקע בווילה שבנה בכפר קטן בצפון איטליה.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר "אאידה" נכנס ורדי לתקופה שבה לא כתב במשך כ-15 שנה. לאחר פסק זמן זה הוא חזר לבמה בסערה בשנת 1887 עם האופרה "אותלו", גם היא על פי הטרגדיה של שייקספיר.

אחרונת האופרות של ורדי היא "פלסטף", על פי "נשות וינדזור העליזות", שנכתבה בשנת 1893, ללברית מאת אריגו בויטו. על אף חששותיו, שאופרה קומית פרי עטו לא תתקבל בעין יפה, האיזון המושלם בין לברית מבריקה, מוזיקה, תזמורת וזמרים הניב אופרה מעולה, שזכתה לשבחי הקהל.[4] ורדי בן ה-80 יצר, על אף גילו המופלג, אופרה צעירה מאוד באופייה ואף נתן ביטוי מלא לכושרו כאמן הקונטרפונקט.

ג'וזפה ורדי נפטר ב-1901. הוא נקבר תחילה בבית הקברות הגדול במילאנו. חודש לאחר מכן הועברה גופתו לקריפטה בבית האבות למוזיקאים (Casa di Riposo per Musicisti) שהוא תרם להקמתו. באירוע הזה השתתף קהל של 300 אלף איש, ו-820 זמרים ביצעו את מקהלת העבדים העבריים מהאופרה נבוקו.

הפילוסוף ישעיה ברלין אמר על ורדי, כי אמנותו הייתה "אובייקטיבית, ישירה, ובהרמוניה עם מוסכמות ששלטו בה, וצמחה מאחדות פנימית מלאה, מהרגשה של השתייכות לזמן, לחברה ולסביבה שבה נוצרה." בניגוד למלחינים כברליוז ווגנר, לא חתר ורדי אל משהו אבוד, אינסופי ובלתי מושג, אלא נתן ביטוי לרגשות האנושיים הנצחיים.[6]

עיזבונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורדי חיבר 28 אופרות, רובן מוכרות ומפורסמות, אף על פי שחייו היו רצופים משברים אישיים, הקשורים לטרגדיות משפחתיות שפקדו אותו, וכן קשיים מצד המימסד השלטוני.

ורדי הפך לסמל תנועת העצמאות של איטליה, שדגלה בחזרתו של המלך ויטוריו אמנואלה לשלטון. כאשר הקהל צעק בהופעות האופרה שלו, "ורדי", הוא התכוון גם לראשי התיבות של Verdi, שהם: !Vittorio Emanuele Re D'Italia (קרי, "ויטוריו אמנואלה, מלך איטליה!").

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרצון ורדי באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של ג'וזפה ורדי.[7]

רשימת אופרות שהלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם האופרה (עברית) שם מלא באיטלקית הופעה ראשונה שנת ההופעה הראשונה הערות
אוברטו Oberto, Conte di San Bonifacio תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1839
מלך לשעה Un Giorno di Regno, ossia il finto Stanislao תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1840
נבוקו Nabucco תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1842
הלומברדים במסע הצלב הראשון I Lombardi alla prima crociata תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1843
ארנאני Ernani תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה 1844
שני הפוסקארים I due Foscari תיאטרון ארגנטינה, רומא 1844
ג'ובאנה ד'ארקו (ז'אן ד'ארק) Giovanna d'Arco תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1845
אלזירה Alzira תיאטרון סן קרלו, מילאנו 1845
אטילה Attila תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה 1846
מקבת Macbeth תיאטרון דלה פרגולה, פירנצה 1847 על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר
הבנדיטים I masnadieri תיאטרון הוד מלכותה, לונדון 1847
ירושלים Jérusalem האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז 1847 גרסה מחודשת ל"הלומברדים"
שודד הים Il corsaro תיאטרון גראנדה, טריאסטה 1848
קרב לניאנו La battaglia di Legnano תיאטרון ארגנטינה, רומא 1849
לואיזה מילר Luisa Miller תיאטרון סן קרלו, נאפולי 1849
סטיפליו Stiffelio תיאטרון גראנדה, טריאסטה 1850
ריגולטו Rigoletto תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה 1851 על פי "המלך משתעשע" של ויקטור הוגו
הטרובאדור Il trovatore תיאטרון אפולו, רומא 1853
לה טרוויאטה La traviata תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה 1853 על פי "הגברת עם הקמליות" של אלכסנדר דיומא
ערביות סיציליאניות Les vêpres siciliennes האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז 1855
טרובאדור Le trouvère האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז 1857 גרסת בלט מחודשת לאופרה "הטרובדור" (Il trovatore)
סימון בוקאנגרה Simon Boccanegra תיאטרון לה פניצ'ה, ונציה 1857
ארולדו Aroldo תיאטרון נובו, רימיני 1857 גרסה מחודשת ל"סטיפליו"
נשף המסכות Un ballo in maschera תיאטרון אפולו, רומא 1859
כוחו של גורל La forza del destino תיאטרון מריינסקי, סנקט פטרבורג 1862
מקבת Macbeth תיאטרון הליריק, פריז 1865 גרסה מחודשת
דון קרלוס Don Carlos האקדמיה המלכותית למוזיקה, פריז 1867
כוחו של גורל La forza del destino תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1869 גרסה מחודשת
אאידה Aida בית האופרה הח'דיוי, קהיר 1871
דון קרלו Don Carlo תיאטרון סן קרלו, נאפולי 1872 גרסה מחודשת ראשונה לדון קרלוס
סימון בוקנגרה Simon Boccanegra תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1881 גרסה מחודשת לאופרה מ-1857
דון קרלו Don Carlo תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1884 גרסה מחודשת שנייה ב-4 מערכות
דון קרלו Don Carlo תיאטרון מוניסיפל, מודנה 1886 גרסה מחודשת שלישית ב-5 מערכות
אותלו Otello תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1887 על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר
פלסטף Falstaff תיאטרון לה סקאלה, מילאנו 1893 על פי "נשות וינדזור העליזות" של ויליאם שייקספיר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזפה ורדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרנסיס טוי, "ורדי", הוצאת לדורי 1955, עמ' 12
  2. ^ טוי, "ורדי", עמ' 14-12
  3. ^ ג'ון סטנלי, "מוזיקה קלאסית", עמ' 158
  4. ^ 1 2 3 4 סטנלי, שם
  5. ^ Giuseppe Verdi | Italian composer | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  6. ^ יהואש הירשברג, "קסם האופרות של ורדי", הוצאת כרמל, 2014
  7. ^ מפרצון ורדי, באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית