תא וידוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תא וידוי בבזיליקת פטרוס הקדוש, כאשר שפת הווידוי (איטלקית) רשומה על דופן התא

תא וידוי הוא מתקן, לרוב עשוי עץ, המוצב בכנסייה קתולית או אנגליקנית ומשמש לביצוע סקרמנט הווידוי, בו מונה חבר קהילה את חטאיו באזניו של כומר, באופן אנונימי. השימוש בתא ייעודי לשם ביצוע הסקרמנט נקבע בהחלטות ועידת טרנטו (1545)‏[1].

מבנה התא המסורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התא מורכב באופן עקרוני משני חלקים. הכומר יושב בתא המרכזי, הסגור מבפנים באמצעות דלת. על דופן התא המרכזי בנוי תא פתוח הכולל דרגש לכריעה, עליו כורע המתוודה ברך, דופן מסתירה את המתוודה הכורע משאר הקהל בכנסייה. לעתים יכול המתוודה לסגור את התא שלו באמצעות וילון. פעמים רבות, לשם הסימטריה, קיימים שני תאים פתוחים למתוודים משני צדדיו של התא המרכזי, אולם הכומר מאזין רק למתוודה יחיד.

בדופן תא הכומר המרכזי הפונה אל המתוודה קבוע חלון המכוסה בשבכה צפופה, המאפשרת שמיעה אך מקשה מאד על ראיית האדם מצידה השני, כך שהאנונימיות של המתוודה נשמרת.

תאי וידוי מודרניים כוללים תאורה כעין רמזור מעליהם, באמצעותם מסמן הכומר היושב בפנים אם הוא פנוי לשמיעת וידוי.

בכנסיות גדולות כגון בזיליקת פטרוס הקדוש בוותיקן, מצוי מספר רב של תאי וידוי ובהם כמרים המאזינים לווידויים בשפות שונות, כאשר שפת הווידוי רשומה על דופן תא הווידוי.

המנהג דורש מאדם העובר ליד תא וידוי בכנסייה (אף אם הוא סבור שהתא ריק) להניח יד על האוזן הפונה אל התא.

תא וידוי מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ועידת ותיקן השנייה, שניסתה להפוך את הווידוי לאירוע אנושי פתוח וטבעי יותר, הותרו תאי וידוי אליהם נכנסים הכומר והמתוודה יחדיו, עם או ללא חציצה ביניהם. בתא כזה קיימים ספסל ישיבה לכומר ודרגש-כריעה למתוודה. פעמים רבות מסופק גם כיסא למתוודים המעוניינים בכך. באופן זה הופך הווידוי לשיחה שיוויונית יותר.

בכנסיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסיות אחרות, דוגמת הכנסייה האורתודוקסית, הווידוי נערך ללא שימוש בתא וידוי, וכוהן הדת והמאמין מנהלים אותו כשיחה פנים אל פנים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]