תבליט השואה והגבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תבליט השואה והגבורה
פרק א' של התבליט - השואה
פרק א' של התבליט - השואה
פַּסל נפתלי בזם
תאריך יצירה 1971
טכניקה וחומרים אלומיניום
מיקום יד ושם
ירושלים שבישראל
פרקים ג' ו-ד' של התבליט - ההעפלה והתקומה

תבליט השואה והגבורה הוא תבליט שיצר האמן נפתלי בזם המוצג ביציאה מהמוזיאון ההיסטורי באתר ההנצחה לשואה יד ושם בהר הזיכרון שבירושלים.

בעבר היה התבליט ממוקם בכניסה למוזיאון, אולם לאחר בניית מבנה המוזיאון החדש הועבר התבליט ליציאה מהמוזיאון, בקרבת המוזיאון לאמנות ובניין בית הכנסת.

תיאור התבליט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התבליט מורכב מארבעה חלקים המנציחים יחד את זכר השואה ואת התקומה. התבליט מורכב מסמלים רבים - בין כלליים ובין סמלים המופיעים ביצירות שונות של האומן.

פרק א' - השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו הראשון של הסמל מציג את השואה על ידי הצגת אישה הפוכה, המסמלת את החורבן של העיירה היהודית. מבנים תעשייתיים ועשן היוצא מהם מסמלים את תעשיית ההשמדה. דמות האישה ההפוכה אוחזת פמוטות השורפים את שדיה. הפמוטות ההפוכים מסמלים חילול הקודש. לצד האישה מצוי דג שחוט המסמל אף הוא את סוף החיים. בזם משתמש בסמל הדג כסמל לכפרה ביצירותיו.

פרק ב' - הגבורה - השריפה והמרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו השני של התבליט מתאר את הגבורה בהתקוממות נגד הנאצים. חלק זה מציג בניינים העולים באש (מבנים המסמלים את מרד גטו ורשה) ובהם ניתן לראות דמות גבר הפוכה שראשו וידיו יוצאים מבניין בוער. ידו של הגבר מחזיקה כלי נשק הבוער אף הוא, אולם ידו השנייה מחזיקה סולם - סמל לתקווה וכן סמל לסולם יעקב.

פרק ג' - ההעפלה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו השלישי של התבליט מתאר את ההעפלה לארץ ישראל על ידי אדם השט בסירה. האדם מלווה במלאך המגן עליו. לסירה משוטים המייצגים את כלי המקדש - סמל לגאולה, וכן בקדמת הסירה חץ המראה את ההתקדמות של הסירה לעבר התקופה. להגה הספינה צורת שופר המסמל אף הוא את הגאולה.

פרק ד' - התקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה של הפסל מייצג את הקמת מדינת ישראל. גור האריה מייצג את המדינה הקמה, והאריה הדומע מציג את האבל על השואה. האריה מחזיק בידו את הפמוטות שהיו הפוכים בפרק הראשון - ובכך מייצג את הישרדות העם היהודי והיהדות. מהאריה בוקע צמח הצבר המייצג את יליד הארץ ואת צמיחתו במדינה יהודית עצמאית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]